התקף בשעת נטילת תרופה.

הסיפור שלי קצת ארוך. לפני כ8 וחצי שנים נפצעתי קשה מאוד בתאונת דרכים בראשי. מהפציעה למזלי החלמתי די בסדר. בבית החולים בו הייתי התחילו טיפול מונע בטגרטול, דבר הגרם לפריחה כשעברתי לבית לוינשטיין. בגלל האלרגיה וכיוון שהחלמתי הייתה מהירה וטובה יחסית הופסקה התרופה בבית לוינשטיין. בשנה הראשונה לאחר התאונה בייחוד וגם אח"כ היו לי מדי פעם "ניתוקים" - הייתי רואה לפתע דברים באופן מעוות, שומעת דברים באופן מרוחק למשך דקה, אבל מיד חוזרת לעצמי. התלוננתי לא פעם אך בבדיקת EEG לא מצאו דבר. בגיל 21, 7 שנים לאחר התאונה, היה לי פירכוס ראשון תוך כדי שינה. נפלתי בלילה מהמיטה, רעדתי, נשכתי את הלשון, אח"כ הייתי מבולבלת. בהתחלה לא רצו לתת לי תרופות, אולם כיוון שההתקף חזר על עצמו בלילה לאחר חודשיים התחילו טיפול בלמיקטל - שהופסק עקב פריחה נוראית. התחלתי לקחת נוירונטין 400 גרם 3 פעמים ביום. במשך שנה וחצי הקפדתי על נטילת התרופה בזמן. התקפים לא היו, אולם ניתוקים כמו שהיו בשנה לאחר התאונה - היו. התקף אפילפטי, חמור אף משהיה לי, היה לי השבוע. בשעת בוקר, לאחר שנטלתי את התרופות כרגיל (!) אצל הקוסמטיקאית שלי חדלתי לפתע לתקשר איתה והבטתי בה בעיניים פעורות (איבדתי את ההכרה בשלב הזה), לאחר מכן רעדתי ויצא לי קצף מהפה, אך לא נשכתי את הלשון ולא איבדתי שתן. לאחר מכן נרדמתי. כשהגיע האמבולנס התעוררתי אך לא חזרתי להכרה - קמתי והתחלתי ללכת. ההכרה חזרה אליי באמבולנס. רופאים הגיעו למסקנה שכנראה נוירונטין לא מספיק לי והתחלתי שילוב בטיפול בדופמקס בהדרגה. דבר שגרם לי להמון חולשה ועייפות. שאלותיי: - מה אני צריכה לעשות הלאה כדי למנוע התקפים? אפילו עם תרופות אי אפשר לחיות בשקט! - האם מותר לי לנהוג? - האם מותר לי לקחת כדורי שינה? - האם אני צריכה לספר לסביבה שלי שאני אפילפטית? הקוסמטיקאית שלי ידעה על התאונה שעברתי ולמזלי ידעה לעשות השלכה מהתאונה על אפילפסיה. אני די מתביישת בזה כי יש סטיגמות לא נעימות על אפילפטים - דבר שעלול לפגוע בחיי. אודה על תשובתכם. מיקי.

מיקי צר לי עלייך, אני יודעת עד כמה את נואשת מהמחלה, החיים הם דבר מתסכל גם לאנשים בריאים. תשתדלי לא להיות לבד ותמיד תשמרי על כללי הזהירות הנדרשים מסוג זה של מחלה. מי שחבר שלך באמת לא יפריע לו או לה שאת פגועה מסוג זה של מחלה. כבר מזמן טענתי במדור זה שצריכה לקום קבוצת תמיכה לחולי מחלת האפילפסיה, מפני שהם מתקשים לעמוד מול החברה בגאווה. המחלה פוגעת באגו לצערי למרות שזה לא אשמתך, וחוץ מזה את נורמלית לחלוטין, אולי אפילו יותר מהבריאים לכאורה. מיקי תבדקי את כל האופציות הרפואיות היכולות לעזור לך, אך ישנה אופציה שיכולה לחזק אותך מבפנים והיא האופציה מתחום בריאות הנפש, תהיי גיבורה ותפני לעזרה וייעוץ. הבת שלי לצערי הבושה הרגה אותה. הרצון להראות לכולם שאצלה הכל בסדר, הבושה לספר לחברים הטובים שמא יעזבו אותה כשישמעו שהיא לא בדיוק "בסדר". תהיי גיבורה מיקי ותלכי לקבל עזרה לנשמה שלך הפגועה. ושוב אני חוזרת צר לי שהגורל פגע בך אך זה לא באשמתך. התרופות לא מרפאות, הסיכוי לקבל התקף הוא קטן יותר אך לא 100% מונע. הכי חשוב אל תהיי לבד אף פעם.

מיקי שלום אפילפסיה היא לא בושה, כלל וכלל לא, טיגמות הן מבורות. לגבי כן או לא לספר לסביבה, זו אמנם לא שאלה רפואית, אך אומר לך את דעתי. לדעתי, אין סיבה להסתיר זאת מהסביבה הקרובה אליך. כמובן שאינך צריכה לספר זאת לכל מי שאת פוגשת, אך לאנשים הקרובים אליך, לחבריך הקרובים, למה לא לספר? לגבי שליטה על ההתקפים, אף אחד לא יכול להבטיח 100% שליטה, אך לפי התיאור שלך לא נראה לי שאת סובלת מאפילפסיה קשה, דהיינו אין מדובר בתדירות התקפים גבוהה. יש לכן לעשות כל מאמץ להגיע לטיפול תרופתי שימנע התקפים. בברכה ד"ר דבי

גם אני לאחר תאונת דרכים משנת 99 לאחר חודשיים קיבלתי התקף ראשון הושפזתי בערך שבוע ןלאחר מכן כלחודש חודשיים היו לי התקפיים חזקיים מאוד אני נוטל תרופות טגרטול ולמיקטאל ובכל זאת מקבל התקפיים מדי פעם עשיתי MRI ויצא לי מוקד 6 מ"מ לא ידוע