מרגישה באבל

שלום בת 41, עם fsh בשמיים. נשואה טרייה מאוד וכבר הכל התנפץ בפרצוף. כבר שנים מחפשת בן זוג הולם ואחרי בזבוז של שנים על הגברים הלא נכונים הנה הוא בא. כולם מאושרים, נס גדול. ומהר מאוד הגיעה הסטירה הזו, שיתכן, וכנראה שכן, פספסתי את הרכבת. אני מרגישה באבל, כמו שחשתי אחרי שאבי נפטר בפתאומיות. בא לי להתנפץ ולמות. להעלם אם אפשר. ואני יודעת שאני צריכה להרים את הראש. אולי הפריות יעזרו? רק בנס. אולי תרומת ביצית? אני גמורה מעצב, מאכזבה, מהתפכחות. לא עובדת. לא מתפקדת. לא מתקשרת. רק מה שצריך. רק הבעל יודע והיום סיפרתי לחברת נפש שאני יודעת שלא תפגע , גם לא "מכוונות טובות" כמו השתיים שלפניה. אני לא מספרת. ואני אחת שרגילה לשפוך את הלב בפני חברה טובה... לא יכולה לספר בטח לא לאמא או לאחות, שהן החברות הכי טובות. הבעל עדיין לא יודע את מימדי המכה. קרוב לוודאי שלא יהיו לי ילדים משלי. לא מצליחה להפסיק לבכות. כל דבר קטן גורם לי לבכות ואני צריכה להעמיד פני שמחה, הרי אני נשואה טרייה נכון? עד לפני שבועיים לא הייתה מאושרת ממני ועכשיו זה. אני יודעת שיש יותר גרוע בעולם. אבל כרגע, נכון אנחנו יחסית בריאים, עובדים, אהובים. אבל... מה יהיה? מה זה העונש הזה, איזו מכת ברק. איך אני אקום עכשיו? איך אני אסתכל לכולם בפרצוף ואעמיד פני שמחה? מה אם זה ייקח שנים? במדינה כזו שילד זה הכל, והכל זה ילד. אמא שלי בעננים, בחלומות שאני פורייה כמוה. הייתי קרוב לוודאי, עד לא מזמן. היום, עשיתי משהו שלא הייתי צריכה לעשות וחיפשתי שוב בדיקות מלפני שלוש שנים. היה לי fsh של 2.8 :( זה גומר אותי שהיה יכול להיות לי.... ועכשיו זה נגמר, כל כך מהר. אני רוצה לשמור על הנישואים שלי. על השמחה. זה לא פייר :( שנהניתי בדיוק שלושה חודשים מהביחד הזה. לא היינו יחד לפני החתונה... הכל כל כך חדש. אני פוחדת לשקוע בדכאון. עברתי מספיק בחיים. עכשיו כבר כל כך מהר נכנסתי תוך כמה ימים לכל העניין הזה, כל היום קוראת, מפנה את הגב וקוראת פורומים במקום להסתכל על בעלי. הוא כל כך שמח בי, איך אפשר לו את גודל המכה? :(

קרן מודה לך כל כך לא מצליחה להגיד לבעל . הוא יודע שהמצב לא משהו אבל בהתפתחויות האחרונות פשוט לא הצלחתי לעדכן אותו. שהמצב ממש גרוע ואולי לא יהיו לנו ילדים ממני. הוא כל כך מאושר ואני מתה פשוט מתה מבפנים. אנחנו עדיין בהיי של החתונה, את מבינה? מה להגיד? מתי להגיד? איך? הרופא נתן לי זריקות אבל הייתה לי ציסטה ותוצאת fsh כל כך גרועה שהוא אמר לא להזריק. זה היה נורא כי הייתה לי תקווה לשניה שהנה מטפלים בי, והנה לא. אם לא הייתי נשואה הייתי זורקת את עצמי באיזו פינה ברחוב. בא לי לזחול מתחת למיטה. :( הרופא אמר לקחת גלולות להוריד אך אני יודעת שאין בזה טעם. האחיות התחילו לדבר על תרומת ביצית. :((((( אני רוצה לראות את הרופא השבוע. הבעל לא מעודכן בבדיקות האחרונות שיצאו גרועות מאוד. רופא פוריות בפורום אמר לי שזה נחשב רזרבה אפסית. :(

שלום לך חברה יקרה, אינני יודעת מה מצבך הדתי ויכול להיות שתחטפי ממני קריזה אבל ר' נחמן מברסלב אומר כל דבר שיש בו חסרון או שלא התפללו בכלל או לא מספיק. ולעניינינו: מה שנגזר - זה מה שיהיה בכל מקרה. אך מחוייבים להשתדלות אנחנו, בתחום הטיפולי את אומרת שאין מצב, אז אולי תשנאי את זה אבל אני מציעה לך להתפלל. בתור עדיין שנשואה 10 שנים עדיין ללא ילדים אני פשוט משתאה כל פעם לראות איך ה' איתי. תחשבי שהוא כל יום מעלה ומוריד את העולם, מחיה מתים, מצמיח דברים, כל ההון והאושר שייכים לו מה אכפת לו לתת לך תינוק? לפחות תנסי זה יתן לך תקוה תתפסי תהילים תלכי לרבנים הרופאים האלו כ"כ עם אגו שאי אפשר איתם כבר. את בכיף יכולה להתכתב איתי במייל לפחות בעל יש לך אחרי כ"כ הרבה שנים... תשממחי שמצאת אחד כזה יש הרבה שלא זוכים.... מחזיקה לך אצבעות.....