תסכול עד כדי דיכאון.
דיון מתוך פורום פוריות - ייעוץ רגשי ותמיכה
שלום רב. אישתי ואני מנסים להיכנס להיריון כבר שלוש שנים. יש לנו ילדה בת 5. בהתחלה היו ניסיונות טבעיים ורגילים. כעת אנחנו נעזרים בכל דבר אפשרי. לאחר מספר פגישות עם פרופסור די מוכר התברר שהכל בסדר וזה רק בגלל מתח. שוב עשינו הכל ע"מ להיות יותר רגועים. אנחנו לא מבינים כבר מה הבעיה ואני מרגיש שאני על סף דיכאון אישי כי אני רואה את אישתי פשוט הולכת ומתייאשת. אני מנסה בכל דרך לשמור על רגישות ואיכפתיות ולא להראות לה שאני מתוסכל אך אני אוהב אותה נוא ולא רוצה שזה ייפגע בנו. מה לעשות?
שמוליק שלום, ההתמודדות עם חוסר ההצלחה להרות לאורך זמן היא לא פשוטה, והופכת אפילו קשה יותר כשהסיבה לחוסר ההצלחה אינה ברורה. אי הוודאות הופכת גדולה יותר וכך גם תחושות חסר אנים וחוסר שליטה. רגשות התסכול שלך טבעיים ולגיטימיים, וממה שכתבת, נשמע שאלה מתעצמים לאור הרצון שלך שלא "להפיל" על אשתך גם את הפחדים והחששות שלך. אבל- חשוב לזכור, שבין אם נמצא או לא מקור לקושי, קשיי הפריון היא בעיה זוגית, המעלה רגשות מורכבים בקרב שניכם ומצריכה התמודדות משותפת. אין שום הכרח לכך ששיתןף בתסכול שלך, יפגע באשתך, ואפילו להפך- לעיתים דווקא הרצון להקל ולחסוך מן הצד השני, יכול ליצור ריחוק מסויים ולהגביר את תחושת העומס. המלצתי היא לתת מקום לתחושות אלה בתקשורת עם אשתך, ולאפשר גם לה לשתף אותך בתחושותיה. גם פניה לתמיכה מגורם מקצועי, באופן פרטני כמו גם זוגי, יכולה להקל ולסייע בהתמודדות עם הקשיים שתארת. בהצלחה, קרן