מיואשת מיואשת מיואשת

דיון מתוך פורום  פוריות - ייעוץ רגשי ותמיכה

19/11/2010 | 19:17 | מאת: עלית

חדר ילדים בבית – יש. והוא נשאר ריק. ציוד שנשאר מאחות מתחשבת – יש. והוא נשאר ללא שימוש. אני יודעת מה קורה בכל שלב: מתי מתהפכים, ומתי מתחילים טעימות מוצקים. יודעת איך להרגיע, איך לחנך ואיך לפנק. מכירה תופעות שונות אצל תינוקות וילדים וכיצד מתמודדים איתם. אבל ילדים ממשיים – אין. הריק הזה – אני כבר לא יכולה לסבול את זה. ממרומי סבב שלישי שנכשל, אני פשוט מיואשת. הכל היה כל כך מושלם, שהיה ברור שהסוף חייב להרוס את הכל (לא יכול להיות שהכל יהיה מושלם..). שאיבה מושלמת של 16 ביציות. 11 הפריות. מתוכן 10 – במצב מעולה. הכי טוב שאפשר. 2 עוברים יפים שהוחזרו (אפילו עזרנו להם עם הנצה). 0 – הריון. אפילו התמיכה היתה מושלמת. זה פעם ראשונה שלא היו לי דימומים כבר ביום 9-10. מצד אחד מתנחמת במוקפאים שמחכים. מצד שני פוחדת "להיתקע" עכשיו בחודשים של מוקפאים שלא יצא מהם כלום. מנסה לחשוב על סבב טריים הבא, ומה נעשה בו שונה. אני רוצה לנסות פיפל ופרוטוקול ארוך. אולי זה יעזור.. לא יכולה להפסיק לבכות ומצד שני לא יכולה כבר יותר לבכות. אין לי כבר כוחות לזריקות, לUS, לבדיקות דם, לתמיכות אינספור, לקלקסן, להרדמות, לכאבים אחרי החזרה, להחזרה. רוצה את הגוף שלי חזרה – נמאס לי שמחטטים, ודוקרים ועוקבים. נמאס לי להתפשט ליד מליון איש, ושהמון אנשים רואים את אבריי המוצנעים שוב ושוב. נמאס לי להיות בחדר החזרה פסוקת רגליים עם רופא, אחות, בעל ועובדת מעבדה שמביאה את העוברים כשפתח הדלת בדיוק מהצד ממנו מחזירים.. נמאס לי שאומרים לי "סבלנות", זה יגיע. אין לי סבלנות יותר. היא נגמרה, פקעה, נעלמה. אני רוצה תינוק כאן ועכשיו. לא מעניין אותי כבר כלום. רוצה שידפקו לי בדלת ויגידו – הנה התינוק שלך. את אמא. כבר לא מעניין אותי שהוא יהיה דומה לי או לבעלי. רוצה אושר, רוצה לעשות סקס מתי שאני רוצה. רוצה לא לקבל יותר מבטים בוחנים לבטן, ושאלות חטטניות מחוצפנים. רוצה להיות עייפה בגלל שלא ישנתי בלילה בגלל הילד, ולא בגלל מתח לקראת שאיבה או מתח לקראת תוצאת בטא. רוצה לחפש פתרון לקיץ – כי יש חופש ואין גנים. רוצה להיעדר ב 1 לספט' כי אני צריכה להכניס ילד לגן. רוצה להתעורר בשבת בבוקר מילד שקופץ לי על הפרצוף ואז לחפש דברים לעשות בשבת – כי כדאי לעשות משהו עם הילדים שלא ישתעממו.. רוצה לבשל להם את הדברים הכי טובים שאני יודעת, ואת הדברים שהם הכי יאהבו. רוצה שאבא שלהם ישחק איתם וילמד איתם הכל על חיות. רוצה להתקדם לשלב הבא בחיים ופשוט להיות כמו כולם. מיציתי את החיים בזוג נטו, מיציתי את העבודה. רוצה את החיים שלי בחזרה!

לקריאה נוספת והעמקה

עלית שלום, במה שכתבת טמונות עוצמות חזקות, של כמיהה עזה, קושי מול דרך ארוכה ומפרכת, מעברים בין תקווה ליאוש, תסכול. ועם את, ניכר מאוד גם הרצון החזק להמשיך בחייך למרות הקושי וכמו שכתבת- לקבל את חייך בחזרה. מקווה שיש בסביבתך גורמי תמיכה ורשת חברתית/משפחתית ממנה את יכולה גם לשאוב כוחות. אל תהססי לפנות בכל שאלה או צורך, קרן

21/11/2010 | 20:57 | מאת: כוכי

ראשית רציתי לומר לך שהודעתך ריגשה אותי ומצאתי את עצמי מזדהה בהחלט יש לי חברה טובה, כמעט אחות שנייה, שעברה משהו דומה למה שאת עוברת כיום אני פסיכולוגית במקצועי והפניתי אותה לקבוצה הזו שאת מזכירה. קבוצה של נשים שנפגשות פעם בשבוע ועוברות טיפול דינמי של קבוצה. אני ממליצה בחום גם על הקבוצה וגם על טיפול זוגי. אני סמוכה ובטוחה שהדבר יכול לסייע בצורה משמעותית. יש אתר ובו כל הפרטים שאת מחפשת. אני מקווה שתכתבי לנו בקרוב שהכל הסתדר ובעזרת השם תזכי למה שאת כה מייחלת לו. כוכבה האתר של קבוצת התמיכה לנשים שעוברות תהליך פוריות- http://bit.ly/aeRNjv

מנהל פורום פוריות - ייעוץ רגשי ותמיכה