הודעה לאדם על מחלה סופנית

שלום אילן לדעתי אתה יודע את התשובה, רק מאוד מפחד לקחת אחריות על האמירה. אין חולה שלא יודע מה יש לו, גם אם לא אומרים לו, האשליה של בני המשפחה שאפשר להסתיר היא פנטזיה שבסופו של דבר אפילו החולה שיודע משחק את המשחק של ההכחשה כי זה מה שבני המשפחה שידרו לו והוא לא רוצה לאכזב אותם. אדם גם יודע אם הוא הולך למות או לא, וזה לא סותר את התקווה שקיימת שאולי כן משהו יעזור. סרטן לבלב הוא אלים ואורך החיים איתו די מוגבל. לכל אדם יש זכות , אם הוא רוצה כמובן, לדעת מה יש לו ומה לעשות עם הזמן שנותר לו לחיות. דפוסי תקשורת פתוחים מקלים על הפרידה. אנחנו גם יודעים שאם לא נעשית פרידה נכונה הרי יש סבל גדול לאלו שנשארים לחיות לאחר מות יקירם. משפחות שנפרדו והיו גלויים ולא הסתירו (כמובן אם שני הצדדים בוחרים בשיחה גלויה) השתקמו הרבה יותר יעיל לאחר האובדן ממשפחות/יחידים שלא עשו פרידה ולא דיברו על הדברים שיושבים על הלב. אילן, בדרך כלל אני מזמינה אנשים להמשיך להתכתב איתי ולנהל דו שיח אלקטרוני אם הם מעונינים כמובן, אך מאחר ואני נוסעת היום לשבועיים לא אוכל לעשות זאת. ואענה לפניותיך מה-6.12 אם תבחר להמשיך את ההתכתבות בברכה נטע מוזר