עזרה בקבלת החלטות

שלום שרון תודה על המשוב המחזק שלך אלי, את יודעת משוב מסוג זה מאוד מרגש ונותן כוח להמשיך. תודה באשר להגיגיך. כל מה שכתבת נכון, למות בבית חולים זה הרבה מעבר ללא סימפתי, זה קר ומנוכר ואני כל כך מאמינה במוות בבית. מבקשת להגיד את התיחסותיי לגבי הפחד שנובע מזה שיש לך ילד בן 9 וגם מהתופעות הפיזיות וכו'. אחד הדברים שאנחנו יודעים היום בברור שמה שלא נראה, הוא יותר קשה ויותר מפחיד. יש איזו מחשבה בציבור הרחב שאם מרחיקים את הפחד,המוות, הקושי או כל תופעה אחרת שהיא "לא יפה" אז יותר קל. ההפך הוא הנכון קל וחומר אצל ילדים שאם הם לא רואים או לא חווים בעצמם או לחילופין לא מספרים להם את האמת הפנטזיה שהם מפתחים בקשר לאותם נושאים הרבה יותר מפחידה ומאיימת. אני מאמינה מתוך מה שראיתי משך השנים הרבות בתחום ומתוך הממצאים במחקר הענף בתחום שאם מאפשרים לאנשים לסיים את חייהם בביתם בסביבתם המוכרת והמועדפת, ההתמודדות עם האובדן, החיים עם השכול יותר אפשריים, יותר עם רווח נשימה ופחות מלווים בטראומות אחר כך. ילד בן 9 הוא ילד גדול ומבין וגם אם לא תשתפי אותו במה שקורה, הוא יראה לך ועליך. רוצה להגיד שאי אפשר וזה גם לא נכון להרחיק ילדים ממה שקורה בבית כי הם בין כה רואים ומרגישים את הקושי והעצבות של האחרים. לגדול עם שלמות שהייתי שותף לפרידה מסבתא שלי, שעזרתי, שהקשבתי שהייתי שם כאשר סבתא נפרדה , להיות שם ולהיות מסוגל להגיד סבתא אני אוהב אותך ועוד ועוד, הם ערכים שנשארים לכל החיים. לצד מה שאני כותבת יש שתי שאלות גדולות, איך עושים זאת שהמוות יהיה כמה שיותר טוב, כן בשפה המקצועית אנחנו מדברים היום על מוות טוב ומה זה אומר? חשוב ליווי של המשפחה, מאחר ואינני יודעת היכן אתם גרים אני לא יודעת אילו שירותים זמינים אצלכם. אני יודעת שיש שירותי הוספיס בית לקופות החולים ואם דורשים זאת הם מאוד עוזרים. אני כמובן מוכנה גם ללות אותך אם תבחרי דרך האתר או בכל דרך אחרת שתתאפשר, אני חושבת שיש לך המון אומץ והבנה ואת מאוד רוצה להגשים את מה שאמך מבקשת. זה לא קל אך זה אפשרי והתרומה אחר כך היא כל כך גדולה שכל מאמץ כדאי. אני מרגישה שלדיבור ראשון בין שתינו זה מספיק. אני באתר כל יום, אם תרצי להמשיך אני כאן בשבילך וכל החלטה שתקבלי אכבד. בברכה נטע מוזר