פחד וחרדה

שלום ענת את שואלת כמה שאלות הגיוניות ונכונות. אך אין תשובה אחת לגביהן. הסימנים שאת כותבת עליהם אכן מדאיגים, אבל מניסיון אנו יודעים שכל אדם מגיב אחרת גם לטיפולים וגם לתסמיני המחלה. לגבי הזמן שנותר לא ניתן לתת תשובה מדויקת. השאלה אם אמא שלך רוצה לחיות ותהיה מוכנה לעבור את כל התקופה הקשה של הכימוטרפיה, כמה יהיה לך כוח פיזי וגם כוח רצון. האם היא רוצה להיות שותפה לכל הטיפול בה?. ההמלצות שלי הן: לא לקחת ממנה את יכולת ההחלטה, לא לעשות במקומה, אלא להתייעץ איתה מה לעשות ואיך ולא להבטיח הבטחות לא ריאליות ולחשוב שאם "מוכרים" לה כל מיני אמירות כמו יהיה טוב, אין לך מה לדאוג וכו', היא "תקנה" אותן. אנשים במצבים כאלו, מחד, רוצים מאוד לשמוע שזה לא נורא ומאידך לא מוכנים בתוך תוכם שישקרו להם על מצבם כי הם הכי טוב יודעים מה מצבם, גם אם לא אומרים להם בגלוי הם מרגישים זאת הכי אמיתי. במידה והדברים לא מסתדרים ומצבה ממשיך להתדרדר אני ממליצה להתחיל לעשות פרידה ולא להשאיר זאת לרגעים האחרונים. ככל שהפרידה יותר נכונה ומתעסקת יותר עם ענינים במשפחה שלא נסגרו כך המוות יותר "טוב" וכך חייהם של בני המשפחה שנשארים הרבה יותר איכותי לאחר מות בן/ת המשפחה. אני כאן בשבילך, אם תרצי להמשיך להתכתב איתי אהיה זמינה עבורך בברכה נטע מוזר