איך מתמודדים אם חוסר של אדם קרוב ?

שלום מירב באמת זו אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות את האדם המתמודד עם שכול. אני יכולה לנסות לתת כמה דרכים שאני מאמינה בהן, יחד עם זאת זה כל כך אינדיבידואלי. אובדשן אדם יקר הוא קשה, וקשה שבעתיים אם לא נעשה תהליך פרידה מכוון וממוקד. כמו שאת כותבת החסרון נוראי עוד יותר בימי חג ומועד. שמעתי פעם מאישה שליוויתי ששכלה את בעלה וכך היא אמרה. אם תבטיחי לי שתורידי מלוח השנה את כל החגים והשבתות וימי ההולדת וחתונות וכו אני חושבת שאוכל לעבור את השכול ביתר קלות. הגישה הטיפולית גורסת שלמחוק, להעלים, להפחית, לסלק וכו' את הכאב זה כמו פשוט לדחות את העניין ואחר כך הכל מתפרץ ביתר שאת. כן חשוב לכאוב, חשוב להתאבל, חשוב לבכות ולהרגיש את החסר ולהבין גם בשכל שאמנם איבדנו. תהליך של שנה הוא מינינמום זמן. שנה מאפשרת לנו לעבור את כל החגים, ימי הולדת, שבתות וכו בלי האדם שאיבדנו, וזה חשוב ביותר לתת לזה מקום. אי אפשר וגם לא צריך למחוק לדחות להעלים את הכאב. את יודעת מירב, הבעיה הכי גדולה שלנו בעת הזו שאנו חיים באינסטנט, הכל בא מהר נעלם מהר, הכל תזזיתי ומטורף. בעצם החיים האמיתיים אינם כאלה. החיים הם תהליך שחשוב לעבור אותם שלב אחר שלב. במצבים שלא נעשתה פרידה סדורה, כלומר נאמר מה שלא נאמר קודם, היו בקשות סליחה, היו סגירת חשבונות, המועקות כמו גם האהבות , מערכות היחסים, האיכס והטוב, דוברו בין האדם הגוסס לנשארים, ניתן לעשות זאת גם אחרי המוות. במכתב, גם אם אי אפשר לשלוח אותו, בטיפול פרטני, בכתיבת יומן שיבטא את כל מה שאת מרגישה. לא יודעת אם ריככתי במעט, אם את מרגישה שהיית רוצה להמשיך להתכתב באתר אתייחס ברצון. תרשי לעצמך גם לחיות, כי את זה בוודאי אבא שלך היה רוצה בשבילך. הרבה אנשים שחווים אובדן מרגישים רגשי אשם על זה שהם חיים, יוצאים, מבלים ונהנים. הנאה ובילוי לא מוחקת ולא מעלימה את הכאב לזמן ארוך, אולי בטווח הקצר וזה בסדר גמור. החיים נועדו לחיות אותם וכל עוד אנחנו חיים כדי שיהיו הכי משמעותיים ומלאי תוכן שאפשר. כאב ושמחה בהחלט יכולים לחיות היטב זה לצד זה ומאזנים אחד את השני. מאחלת לך שנה טובה, בריאה והגשימי את חלומותיך, מאוויך ותהני מכל מה שאת יכולה לתת לעצמך. בברכה נטע מוזר