בשלב האבחון, משתפים? מספרים ?למי ? איך? כמה ?

דיון מתוך פורום  תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם

08/08/2017 | 07:14 | מאת: מתה מפחד

בדיקת ממוגרפיה שגרתית העלתה ממצא חשוד BIRADS5 גם האולטרסאונד לא מעודד, ממתינה לביופסיה רוב הסיכויים שמדובר בגידול ממאיר וזאת ע"פ התייעצויות עם מומחים. אני מטבעי טיפוס מסור מאוד לעבודה ולא נעדרת ממנה ... וכעת כשנתבשרתי בידיעה אז אפסו כוחותיי ופיתחתי מחלה של ממש חום, כאבי ראש... ואיני הולכת לעבודה אין לי רצון ועניין לשתף את כולם, אך כולם מתעניינים ואני מעסיקה את הראש בשטויות של אם לספר, למי, איך, כמה. לא בא לי הרכילויות וההתלחשויות מאחורי הגב, לא בא לי הרחמנות. בא לי להמשיך ככל האפשר את שגרת חיי תמיד הייתי בצד העוזר ותומך לא בא לי להיות בצד הנעזר והנתמך. גם בני משפחתי הקרובים עדיין אינם יודעים, למעט 2 אנשים. אני לא טיפוס שמדבר הרבה ועם כולם. יחד עם זאת, אין לי ספק שברגע שתאושש ההשערה, (בתקווה קלושה שלא) לא יהיה מנוס מלספר. הרי אזדקק לטיפולים והיעדרויות רבות מהעבודה. מה עושים? מה כדאי? איך מתמודדים? לא רק עם הידיעה? אלא גם עם הסביבה ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. הדאגה באמת יכולה להוציא משחווי משקל ולגרום לכל הסימנים שאת מתארת. אל תישארי עם הפחדים והחרדות לבד. בחרי אנשים שאת מרגישה קרוב ושאת יודעת שלא ישתמשו במה שאת מספרת. זה שלב קשה וכל צה שאת עוברת לגמרי נורמאלי. אל תנסי להיות גיבורה. אם יש ילדים שתפי אותם בזה שאת עוברת בדיקות ואין עוד תוצאה ואת מודאגת וברגע שתדעי תשתפי אותם. לפעמים קשה להאמין כמה תמיכה מקבלים מילדים. אני כאן בשבילך. אל תהססי לשאול. תרשי לעצמך לבכות זה מקל. נטע מוזר

08/08/2017 | 14:57 | מאת: מתה מפחד

אני חייבת להיות גיבורה, יחד עם זאת הבכי, המתח והדאגות לא מרפים. אינני רוצה להיות עול או נטל על אף אחד, ומבאס אותי לגמרי שזה נופל על סביבתי הקרובה, משפחתי היקרה. לא רוצה להעיק עליהם ולהשבית להם את שמחת החיים. אני מילא... אני אתמודד. אבל למה הם ??????. והבעיה היא בעבודה, אני מכירה את הנפשות הפועלות... ידיעה כזו עוברת כמו אש בשדה קוצים... אין אחד שלא ידע, אין אחד שלא ידבר... אני לא יכולה לבחור.... גם לא תהייה לי ברירה, הרי איאלץ להיעדר. ותכלס, ממש לא בא לי להסביר לכל אחד. גם אם דאגתם כנה. הסיכוי הוא למעלה מסביר שמדובר בממאירות, כל מחשבה אחרת היא אשליה שדוחה את הקץ.

שלום לך , "החייבת להיות גיבורה" צר לי שרק עכשיו עונה אך "המחשב נפל" והייתי נטולת אמצעים טכנולוגים. כל מה שאת כותבת הן תחושות ראשונות של כל אלו שמאוימים ע"י המחלה הנוראית הזו שבאמת חודרת כמעט לכל בית. את לא בחרת לחלות , בעצם אין עדיין תשובה סופית, אך אתייחס כאילו יש כי את לגמרי בטוחה שאכן יש לך סרטן. אחד מתפקיד המשפחה הוא לתמוך, וכל אחד מבני משפחה עובר טלטלה במהלך חייו והיתר מתגייסים לתמיכה. אם תרשי לעצמך לא להתייחס לזה כעול אלא כאחד מתפקידיה של המשפחה יכול להיות שיהיה לך קל יותר. חשוב לי להגיד לך שאני מדברת גם ממקום של ניסיון אישי ולא רק כאדם מקצועי שעוסקת בזה שנים רבות מאוד. לגבי ההסבר לכל אחד כמו שאת כותבת, לא חייבים, ולפעמים שווה להגיד יש לי חשד לממאירות, וכרגע אני לא רוצה לדבר על זה. האמת נותנת המון חופש, הסוד משאיר בתוך כלא.. אם יש באזור שלך קבוצת תמיכה, או שאת יכולה להרשות לעצמך ללכת אפילו לטיפול פרטני, מאוד יכול לסייע. חשוב לזכרו שאדם מחויב קודם כל לעצמו ולעשות הכל בשביל עצמו . אם מתאים לך להמשיך לשוחח איתי באתר אני כאן בשבילך. בברכה נטע

11/08/2017 | 10:50 | מאת: מתה מפחד

תודה על תשובתך את נותנת כוחות בינתיים עשיתי ביופסיה ומחכה לתוצאות אני בטח אזדקק לך עוד... כעת המילים והמחשבות מבולבלות לי ומבעד לדמעות, אני חסרת כוחות.

שלום לך . כן כמו שאת כותבת התוצאות עד כה אינן מעודדות. אני מוצאת שתפקידי עבורך הוא בעיקר לסייע איך חיים עם איום על החיים, אני מניחה שהמחשבות שמשתוללות לך בראש, מפחידות ומתישות , אנשים עושים הכל כדי לחסום אותן וזו דרך שאינה יעילה לטווח ארוך.. הכחשה זה מנגנון הגנה שיכול לסייע לטווח קצר, ולטווח הארוך ממש גורם לנזק, לכן לא מומלץ להשתמש בו לעתיד לבוא. תשתדלי, עם כל הקושי הכרוך בכך, לעשות דברים שבעבר נהנית מהם, אולי עכשיו תהני פחות או הרבה פחות, אבל אל תוותרי ותעשי רק מה שיכול לעשות לך טוב. וגם תרשי לעצמך לבכות, לכאוב ולהיות בלי כוחות, מותר וחשוב לא לעשות מעבר למה שאת מרגישה. שולחת לך חיבוק ואהיה כאן בשבילך כל עוד תרצי.. שבת שלום נטע

מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם