מחפשת תמיכה נפשית

שלום, אמא שלי חולה בסרטן נדיר שנקרא סרקומה. אני גרה בדרום אפריקה וקשה לי מאד. היא עברה עכשיו טיפול כימו שלא גורם להקאות ונשירת שיער אבל לפני יומיים, בבדיקה התברר שזה לא עזר, הגידולים בריאות גדלו והתפשטו. היא צריכה לעבור כימותירפיה יותר קשה ולא בטוח שזה יעזור. הורי באים השבוע לבקר אותי לשלושה שבועות. אני משיגה לאמי שמן מריחואנה פה בתקווה שזה יעזור. יש לי נטייה לדכאונות ואני מפוחדת לחלוטין. אני מתעוררת כל בוקר עם הרגשת לחץ על הלב. אני לא מסוגלת להתרכז, בוכה הרבה ולא בטוחה איך להסתיר את כל זה כשהורי יהיו פה. אני רואה פה פסיכולוג, אבל שוקלת ללכת שוב על תרופות נגד דכאון. זה כל כך מפחיד שקשה לנשום.

שלום סיגל אני לא בטוחה שאת צריכה לגייס אנרגיה של הסתרה מהורייך, לך קשה ולהם קשה ולאמא בעיקר, כי היא נושאת הכל לבד, החולה תמיד לבד עם מחלתו ללא קשר לכמות התמיכה שיש לה. בהחלט יש מקום גם לבכי וגם לצחוק וגם להנאה וגם לכאב. הסתרה היא התנהגות מכבידה, שיוצרת חוסר אמון ולא מקדמת שום דבר להיפך, מעכבת מיחסים להיות כנים ואמיתיים. לבכות יחד עם אמא זה דבר מקל. גם חשוב לשתף את כולם ואם יש לך ילדים גם אותם כמובן לפי גילם ויכולתם להבין. יש לכם 3 שבועות ביחד תנסו להנות כמה שיותר כי את לא יודעת מה יהיה בהמשך. ללכת לטיפול זה טוב, אולי יסייע בידיך בלי הצורך לתרופות. בהחלט חשוב שגם אמא שלך תקבל סיוע מאיש/ת מקצוע , זה מאוד מקל שיש מקום לפרוק, לדבר את הפחד שהינו פחד מוות. סרטן זו מחלה מאיימת על החיים וחשוב ביותר לתת ביטוי לאיום הזה גם ביחד וגם לחוד אני כאן בשבילך במידה ותרצי להמשיך להתכתב בברכה נטע מוזר

תודה נטע, ההורים הגיעו לבקר. דיברנו הרבה ובודאי עוד נדבר יותר. אמא התחילה לקחת שמן קנביס. אני התחלתי לקחת כדורים נגד דכאון. אנחנו מבלים זמן איכות ביחד. קשה לי מאד, אבל אני מלאת תודה על הזמן הזה שניתן לי עם הורי. הבקרים הכי קשים בשבילי, אני תמיד מתעוררת עם הרגשה של ענן שחור כבד על הלב, מקווה שהכדורים יעזרו בקרוב. תבורכי על הפורום הזה. סיגל