אבא נפטר לפני שבוע מסרטן קיבה

שלום קרן את כותבת שאת אשמה בזה שעצמת את העיניים. זה אחד ממנגנוני ההגנה כאשר לא מוכנים לדעת ולראות את העתיד הקשה שמסמן אובדן של אדם יקר. אני מאמינה שלא יעזור לך אם אגיד לך אל תרגישי אשמה, לדעתי מה שאולי כן יכול לעזור לך שהסבל של אביך לא נמשך הרבה זמן, לעיתים אנשים סובלים זמן רב דוקא בגלל שבני משפחה מנסים לתת את כל הטיפולים האפשריים שברוב המקרים, אינם מובילים להחלמה אלא לסבל מתמשך. הרבה חולים היו מוכנים כבר לסיים את חייהם, אך לא נעים להם מבני המשפחה שעושים הכל כדי לתת להם עוד ועוד טיפולים, במחקרים מצאו שאם היו שואלים את החולים ללא התערבות של בני משפחה הם היו אומרים שדי הם רוצים למות ולא לסבול. לדעתי אבא שלכם ידע מה קורה לו אך הוא נתן לכם להאמין שהוא בסדר וזה מדברים אחרים ולא מהסרטן, בעצם הוא הגן עליכם ולכן סיים את חייו מהר יותר. האובדן קשה ללא כל ספק, אך אם תרשי לעצמך לראות את ההקלה שבסיום חייו ולאט לאט תנסי להזכר בדברים הטובים, הרגעים היפים שהיו לכם ביחד, תחושת האשמה תכהה. את לא אשמה, לא יכולת למנוע את הסיבוך וסרטן קיבה הוא סוג אכזרי ואלים. מאחל לך כל טוב ואם את רוצה להמשיך להתכתב אהיה כאן בשבילך בברכה נטע מוזר