איך מספרים לאמא מבוגרת שהבן שלה חולה בסרטן?

שלום ענת. מבקשת סליחתך על תשובה מאוחרת אך ממש לא יכולתי להיות זמינה. לשאלתך איך מספרים? אני מאמינה שבכל משפחה יש דפוסי תקשורת שייחודיים להם ושפיתחו משך החיים. מאוד תלוי מה הדפוס שנהוג אצלכם בבית. אם הדפוס הוא שלא מספרים ומסתירים דברים מלחיצים כי זה יכול לעשות נזקים, או שהכל גלוי ולא מסתירים. אני יכולה להגיד שהסתרה בסופו של דבר מתגלית ואז זה קשה יותר, יש עוד נקודה חשובה ביותר והיא המניפולציות שעושים כדי לא לגלות והן בדרכ מובילות להתנהגויות שהאדם שעושה אותן בדרך כלל לא אוהב את מה שעושה וזה מטריד וזה יושב כמו אבן על הלב. אני וכמוני שעוסקים בתחום של הטיפול מאמינים שכנות וישירות הם הדפוסים הבריאים ביותר והמקלים ביותר בסופו של דבר. אם את שואלת איך מספרים את בוודאי רוצה כבר לספר. והטוב ביותר לשאול את אמא שלך מה היא חושבת שיש לו, למה עושים לו בדיקות ואפילו שאלה כמו ממה היא מפחדת. שאלות תמיד נותנות לנו אינדיקציה מה אדם יודע, או ממה הוא חושש. אני מאמינה שאולי הכי נכון שיעשה זאת הבן שלה אם הוא מסוגל. ואם הם יבכו ביחד ויכאבו ביחד זה בוודאי חשוב. האמת תמיד עדיפה על ההסתרה. לגבי לחץ הדם, אפשר להתייעץ עם הרופא מה לעשות אם יקפוץ לחץ הדם, או אני משערת שאם אמא שלך חיה הרבה שנים עם לחץ דם גבוה יש לה את השיטות שלה איך מייצבים. לחץ דם. לא הייתי לוקחת את העניין של לחץ הדם כתריגר שיכתיב את ההתנהגות. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי באתר אהיה זמינה. כל טוב לכם