פרידה מאדם שימיו ספורים

שלום רבקה אני חושבת ששני הדברים נכונים והוא נזקק להם, גם לחום ואהבה וגם לפרידה החשש שלך איך לעשות זאת כל כך מובן וגם ידוע, קשה להוציא את המילים הללו מהפה, אך ברגע שהן יצאו פעם ראשונה, אחר כך זה קורה אני מניחה שהוא יודע שהוא הולך למות, מרבית האנשים שאני הכרתי וגם כל החמקר בתחום טוען, שאנשים שהולכים למות יודעים, מרגישים חשים, חלקם מפחדים חלקם מרגישים הקלה, אך התחושה קיימת. מה שקורה שהחולים גם לא רוצים להדאיג את בני המשפחה (כאילו שמבלי זאת לא דואגים) וגם בעצמם לא יודעים איך להגיד זאת. אני מאמינה שכל אדם, בודאי ובוודאי חולה, רוצה לדבר, התנאי הוא אוזן קשבת שלא מפחדת ולא בורחת. יש אפשרות לפתוח בשיחה כמו- אני אכתוב מספר הגידים שאני משתמשת בהם ותראי מה מתאים לך וכמובן תגידי אותם בסגנון שלך בדרך שלך וכו' מה אתה מרגיש (הכוונה לא לפיזי, כי בזה עסוקים רוב הזמן כדי לברוח מהנפשי המאיים והקשה) מה היית רוצה להגיד לי שעוד לא אמרת מה היית רוצה שאעשה בשבילך שעד היום לא ביקשת ממני אני כאן בשבילך ומוכנה להקשיב לכל דבר שתגיד לי, גם אם זה לא נעים וקשה אני מוכנה לשמוע כל דבר ועוד כל מיני בנוסח הזה. אם תעלה המילה מוות, או סוף החיים או משהו אחר שמשמעותו סוף, אפשר פשוט לשאול, אתה מתכוון למוות העיקרון הוא לא לפחד, העיקרון הוא לאפשר. את כבר יודעת מהקריאה שלך את היתרונות אשמח להיות כאן בשבילך חשוב לזכור שלא מיד זה נורא זורם ויש קושי והמלים מתבלבלות, אך כל אדם מרגיש אם זה אמיתי או מזויף נטע מוזר