התמודדות עם סרטן
דיון מתוך פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
שלום. לאמא שלי התגלה סרטן גרורתי לפני כ3 חודשים. היא מאוד אופטימית (לפחות כשהיא מרגישה טוב) ונראה שסך הכל היא מתמודדות טוב. ניסיתי לדבר איתה כמה פעמים, לחזק אותה ולעודד אותה ולנסות לפתוח בשביל שהיא תוציא גם רגשות ומחשבות פחות אופטימיים אבל באמת שאני לא מצליחה... או שהיא באמת ממש אופטימית וחזקה או שהיא מספיק חזקה בשביל לא להראות למשפחה פחד או חולשה. אבל כל הזמן אני גם מתלבטת אם יש צורך בכלל להעלות נושאים כואבים אם היא לא מרגישה צורך לחלוק (יש לנו קשר טוב ופתוח ובאופן כללי אנחנו משפחה מאוד משתפת). אני מפחדת לפתוח תיבת פנדורה או חלילה לשתול לה מחשבות רעות ולגרום לה להתעמק בזה... מה עושים? ומה עושים עם תחושת המועקה שאני לא עושה מספיק? אני לא גרה בבית ואני איתה כמה שאני יכולה ואני יודעת שאני עוזרת המון ועדיין כל פעם שאני עוזבת אותה אני מרגישה נורא ולפעמים חושבת על לעזוב את העבודה והכל ורק להיות איתה.. אבא שלי איתה אבל נקרע לי הלב על שניהם ואני משתגעת מזה.. ברור לי שזה נורמלי ושאנחנו עוברים תקופה קשה אבל יש ימים שקשה לי להיות איתה מרוב שקשה לי ואני מרגישה שאני לוקחת על עצמי (נפשית) קצת יותר ממה שאני יכולה.. אבל מה האלטרנטיבה? אני מרגישה מאוד חזקה בתקופה הזאת ושבתקופות אחרות והרבה פחות קשות בחיי נשברתי ואני מפחדת להגיע לקריסה בעיקר לאור העובדה שאני מאוד קשורה לאמא שלי ולרוב היא הייתה האדם שהייתי מנהלת איתה שיחה כזאת
שלום לירון מרגש לקרוא את שאת כותבת בעיקר בזכות ההבנה שלך מה חשוב לעשות, אך הקצב צריך להיות גם של אמא שלך ולא רק שלך. להפנים שיש לי סרטן לוקח לא מעט זמן ולהפנים שזה בשלב גרורתי זה עוד יותר מורכב. יש הבדל עצום בין לדעת בשכל ובין להרגיש בלב בעיקר במצבי משבר ואמא שלך נמצאת כרגע במשבר וגם כמו שאת כותבת, "או שהיא מספיק חזקה בשביל לא להראות למשפחה", לירון כל כך קשה להיות אמא מגינה ולפתע להבין שאת נמצאת בצד שאת צריכה הגנה ותמיכה. 3 חודשים זה מינימום של זמן לעבור תהפוכות נפשיות. בשלב הזה מה שנכון הוא לשדר "אמא אני כאן בשבילך וברגע שתרגישי שאת רוצה ומוכנה לדבר איתי, אני אהיה כאן בשבילך". יש לכם מתנה יקרה מפז וזו מערכת היחסים הפתוחים שאת מתארת. ולכן הפתיחות תבוא, רק צריך זמן, ואם מצבה כרגע טוב תאפשרי לה ללכת בקצב שלה. צריך גם לזכור שלעבור מעצמאות לתלות זה נורא קשה. בנוסף תרצי בשבילה מה שהיא תרצה בשבילה, אנחנו הרבה פעמים רוצים בשביל יקירינו מה שהם לא רוצים או עדיין לא יודעים שהם רוצים בשבילם. לכל אדם יש קצב שונה וחשוב להתחשב בזאת. באשר אליך לירון, חשוב שתמשיכי את חייך, אחרת גם לא יהיה לך כוחות לתת לאמא שלך. הדיבור בניכם חשוב שיהיה חלוקה של הזמן בין כל אילו שנושאים בנטל, בדרך כלל בתחילה כולם מתקבצים ואז הכוחות נגמרים, חלקו את התפקידים בניכם והכי חשוב שאמא תהיה שותפה, לא לעשות שום דבר מאחורי הגב ולא לקבל החלטות בלעדיה. הפתיחות שאת מדברת עליה היא כלי נפלא שיקדם אתכם. שמרי על עצמך לירון , נכונה לכם דרך קשה ומורכבת. אני כאן בשבילך דברי איתי באתר אם מתאים לך, כל מה שעולה על דעתך. בברכה נטע מוזר
מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
