סרטן סופני לאבא שלי

שלום לך המומחיות שלי היא בתחום שאת שואלת שאלות מאוד נכונות ומדויקות. כאשר יש איום על החיים אחד הדברים החשובים לעשות הוא להתחיל להיפרד. להיפרד משמעותו להתחיל לשאול את החולה שאלות ולדבר לא על המחלה התרופות והטיפולים (מה שכולם עושים כי נורא מפחדים לגעת בנושא של פרידה ומוות. אך אם רוצים שהתהליך יהיה נכון גם לחולה הנוטה למות וגם לקרובים והיקרים לו חשוב להתחיל לגעת בדברים האמיתיים. בהרבה מצבים שהחולה אומר נמאס לי, קשה לי לחיות ככה, אני רוצה למות, מיד כל מי שבסביבה מנסה לא להקשיב ולתת תרופות הרגעה וכו. התרופה היעילה ביותר במצבים כאלו לדבר ישירות למשל סוג של שאלות שאפשר מתוכן לבחור מה הכי מתאים לך: אבא מה אתה חושב שיקרה, האם אתה מפחד ממשהו, יש משהו שחשוב לך להגיד לי, לנו. היית רוצה לדבר איתי על איך אתה מרגיש. אחד הדברים הנכונים לעשות הוא לא לחכות, כי אף אחד לא יודע מתי לפתע ישקע בחוסר הכרה או בלבול ואז איחרת את המועד. פרידה אפשר להתחיל לעשות במצב שמוגדר סופני, יחד עם זאת לדבר בכנות על הרגשות והפחדים צריך תמיד לכל אורך החיים ובוודאי שיש מחלה מאיימת על החיים. החששות שלך כל כך נורמאליות ותשתפי את אבא בהן, לגבי כל הדברים שכתבת. זו הצורה של קירבה אמיתית שאומרים הכל מה שמרגישים וחושבים. אני חושבת שאולי העמסתי הרבה לפעם ראשונה אך אם את רוצה להמשיך להתכתב אני כאן בשבילך. אני מקבלת מיד הודעה מהאתר שיש אלי שאלה ועונה בברכה נטע מוזר