תהליך אישי קשה רגשית

כו שציינתי שחוץ מהגילוי של המחלה, אני חווה קושי רגשי שמקשה עוד יותר, כמו שכתבתי, הרופא משפחה עיכב כל בקשה שלי לבדיקות כלשהם כמעט כולם, טרם גילוי המחלה, ורק התערבות של גורם בכיר איפשר בדיקות שיצאו לא טובות!!. עכשיו מאז הגעת מסמכי התשובות הרופא משפחה לא פנה אלי ומתעלם לחלוטין, גם ששלחתי לו בקשה חדשה לבדיקות נוספות לא אישר אותן, חשבתי שהכניסה לתיק הרפואי לטיפול בבקשה תגרום לא לראות את כל מה שנמצא, ודיצור קשר, מעבר לזה חובתו בעייני כשיש ממצאים כאלה, כלום לא קרה, קיבלתי סרוב במייל, והתעלמות מוחלטת. אני משתף שזה בעיני מצער שדווקא הרופא משפחה היחיד שבסוד העניין מתעלם, במצב הזה, הנוסף לקושי בהתמודדות עם עצמי. לא יהיה לי כח לעבור רופא כנראה, עד כמה שזה נשמע מוזר, זה ישוב לא גדול ואין מרפאה קרובה נוספת. אני מכיל את זה, ובנוסף אני מאוד מקבל שהגילוי קרה ולא כועס, דווקא רואה בזה הזדמנות להבין שהגילוי נותן זמן ומרווח להתמקד בתהליך הטיפול. הרבה יותר טוב מלהתעורר בוקר אחד שהמחלה כבר גמרה את הגוף, זו רק אשליה בעיני, כי כמה הולכים עם מחלה ואינם יודעים עליה ברגע נתון וםתאום זה מתגלה במצב הרבה יותר גרוע. לכן, זה מביא אותי לשבירת כל התבכינות, ולכן גם לא רוצה לספר כדי לא להתעסק עם האלמנט שעלול להיות של קורבן וכו'. הדבר היחיד שמפריע לי זה כמות הבירוקרטיה וחוסר הנגישות של מידע מסודר, כאילו כל אחד צריך לחקור בעצמו מה באמת עובד ומה לא. זה מאוד חבל וקורא את זה בהרבה מקומות ברשת. שעות לעיין במידע. כל זה יוצר עומס מסוים שבהחלט מעיק, אבל עדין זה משמח אותי שאני לא מרגיש שום קושי גופני שזה דבר חשוב. לפעמיים האי ודאות קשה מהידיעה הוודאית , וההתמודדות עם העתיד המעורפל קשה מכל. וזה בעיני הסיבה האמיתית מדוע אנשים מתקשים להתחבר לחולה סרטן זה יוצא תחושת שיקוף של חוסר וודאות בקים גם שלהם עצמם. רק שבאמת שום דבר לא וודאי.