בעלי חולה סרטן ריאה גרורתי למח

שלום מירה,התגובה שלך שאת נחנקת מדמעות כאשר את רוצה לדבר איתו בפתיחות נורמאלית לחלוטין וכל כך מותאמת למצב. לא מלמדים אותנו לא בביס ולא בבית ההורים שיח רגשי עמוק על דברים קשים וכך אנחנו חיים בלי לגעת. והנה את במקום כזה שכל כך חשוב להיפרד, שכל כך חושב לסגור ענינים בלתי פתורים ולמה זה חשוב, כי אנחנו יודעים בברור מעשרות מחקרים וכמובן מניסיון עתיר שנים שכאשר עושים פרידות נכונות חיי אלו שנשארים לחיות, קבלת המוות והאובדן אפשרית יותר, יש הרבה יותר תחושה של שקט ופחות אשמה או יסורים למה לא אמרתי, למה לא שאלתי. ככל שלנשארים יש תחושה של סגירה כך היכולת להמשיך לחיות בלי חרטה גבוהה יותר. אז איך עושים זאת? קודם כל זה הסדר לבכות ולהחנק ולהגיד קשה לי ליד האדם שנוטה למות, כן שכחתי להגיד גם שפרידה יעילה מאפשרת מוות הרבה יותר שקט, הרבה יותר טוב. גם מי שעומד למות יש לו הרבה ענינים לא סגורים וככל שמדברים עליהם, שמבקשים סליחה, שאומרים יתכן שטעיתי אבל זה מה שידעתי לעשות/להגיד אז. כולנו כבני אדם עושים טעויות, התבונה היא להודות בטעות מוקדם או מאוחר, אין זה משנה, העיקר לדבר על זה, לא להשאיר "בבטן" שום דבר. החשוב להיות כנה, לא לפחד להגיד דברים קשים הם לא ירעו את המצב, הם לא יגרמו למוות, הם יגרמו ל"ניקוי" אצל שני השותפים. מירה היי אמיצה והתחילי ותראי שזה הרבה פחות נורא ממה שחשבת. לא לעשות הכל בבת אחת, זה בסדא להגיד " אני רוצה לדבר איתך על זה וזה, קשה לי והייתי מבקשת את תשומת לבך" אפשר גם "אני ארצה לשמוע ממך את מה שיש לך להגיד לי" להגיד מילים טובות, להגיד מילים קשות הכל לגיטימי , חשוב שכל המשפחה תעשה פרידה, רצוי לא כולם יחד. חשוב להכניס בשיחה את המילה מוות, לא לפחד ממנה. אחת התופעות המאוד שכיחות שאנחנו רואים שכל אחד מבני הזוג/משפחה חושב על המוות אבל המילה כל כך מפחידה שלא משתמשים בה והולכים סחור סחור נראה לי שכתבתי המון וזה אולי קשה בבת אחת, אני פה באתר לשירותך בברכה חמה נטע מוזר