בעל מבוגר לאשה חולה

שלום רב לך גבי המחשבה שלך "אולי הוא יכעס בעתיד" נראית לי מחשבה נבונה וריאלית. אני מאמינה שאבא שלך יודע מה יש לאמך, גם אם לא סיפרתם לו, אך הוא לא רוצה להעציב אתכם או את אמא שלך וכך קורה שכולכם כאחד מוציאים הרבה מאוד אנרגיה בלהסתיר. אני מאמינה שהסתרה זו לא מאפשרת לכם להיות כנים לדבר על הדברים בגלוי, לכאוב או לבכות ביחד וגם לא לנצל את הזמן שנותר להגיד דברים שאולי לא נאמרו, לכתוב צוואה, ולהשאיר מורשת שעד כה לא דוברה. בשפה המקצועית אנו קוראים לזה ענינים בלתי סגורים או גמורים. נמצא במחקרים שהקושי לחיות לאחר מות היקר/ה כאשר העינינים הלא סגורים לא נפתחו, מקשה מאוד על אילו שנשארים בחיים, הרבה רגשי אשם, האשמות של אחד את השני עד כדי אובדן אמון ועוד תופעות לא פשוטות שקורות במשפחות. אין ספק שיש הרבה כאב בנגיעה ובדיבור ישיר על סוף החיים/המוות, אך דווקא האומץ לגעת בישירות, פתיחות ואי הסתרה מאפשרים קשר רגשי איכותי. גבי תנסה לחשוב כמה אבא שלך בודד בבית, אתם הילדים מדברים בניכם ועם אמא אך הוא לא, ומאחר ולו אין עם מי לדבר הוא משקיע את כל האנרגיה שלו בסיוע ובפעולה וכמו שאתה כותב מדחיק. במידה ותרצה להמשיך ולשאול ברצון אגיב לשאלותיך בברכה נטע