מה יש לכם לומר?

שלום שמי חן אני בת 27 ומתגוררת בבאר שבע. חיי וחיי משפחתי השתנו ברגע שגילינו כי אבי חולה בלוקמיה לפני שנתיים, עברנו תקופות לא פשוטות במחלקה ההמטולוגית בבאר שבע ובבילינסון. אני סטודנטית לעבודה סוציאלית בשנה האחרונה ועושה עבודה על ההיכרות של המשפחות אחת עם השניה במהלך האישפוזים הארוכים בבתי החולים, עד כמה התמיכה זו בזו מסייעות בהתמודדות עם המחלה ועד כמה הן משפיעות על המשפחות. אשמח ואודה לכם אם תוכלו/תרצו לכתוב האם הכרתם משפחות במהלך האישפוז של יקירכם? ומה ההיכרות נתנה לכם? אילו היו קיימות קבוצות היכרות ותמיכה אך ורק למשפחות בתוך המחלקות האם זה היה עוזר לכם? תודה רבה ואני מחזקת את נפשכם בהתמודדות הקשה. חן

נטע שלום, המחקר נשמע טוב.. אני ביליתי שעות רבות בבית חולים עם בני הקטן כשחולה בסרטן ואחד הדברים הנהדרים היה הקשר עם משפחות אחרות. למרות שכל אחד מתמודד אחרת, אבל כולנו באותה צרה צרורה... מצאתי את עצמי עוזרת לאמהות אחרות, ולילדיהם, וגם נעזרת. קיבלתי רעיונות מהם והעברנו גם אינפורמציה. אבל העזרה הגדולה ביותר לי היתה קבוצת חסן בתל אביב, בהנחיה עמרי ציטרון... שם התנתקנו מהחיים הקשים בבית חולים ויכלנו להרכז רק בעצמנו ובקבוצה בצורה חזקה ומיוחדת. אני חוששת שבבית חולים יש מין מטח - תמיד מחכים שיקרה משהו - יבוא רופא וכו'....

http://www.youtube.com/watch?v=bf5IcAsnk6g