איך מסבירים לבת ארבע על כריתת שד
דיון מתוך פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
אובחנתי לא מזמן עם סרטן השד. עלי לעבור כריתה מלאה של השד. יש לי בת, בת ארבע, הרגילה להיות איתי (אני אמא בבית, לא עובדת). הניתוח יחיב אותי לשהות לילה או שניים בבית-החולים ואחריו אצטרך לעבור כימותרפיה שנאמר לי כבר שכנראה תגרום להתקרחות. כרגע הילדה לא יודעת שמשהו לא בסדר (על אף שאומרים שילדים יודעים, אני לא חושבת שהיא 'חושדת' במשהו). איך מסבירים לה על הניתוח? ועל הכימותרפיה ואיבוד השיער? היא מאד קשורה אלי ומעולם לא בילינו לילה בנפרד. תודה מראש
שלום עירית אנחנו אף פעם לא יודעים מה הילדים, או אחרים חושבים, למרות שנדמה לנו שאנחנו יודעים. הדרך היחידה היא לוודא עם הילד/האדם מה הוא יודע לגבי ילדים שהוריהם חלו יש כמה כללים 1. לא לשקר לילד, ילדים מרגישים מצוין שמשהו בבית קורה, גם אם הם לא יודעים בוודאות, הם יודעים שיש שינו בהתנהגות, במצב הרוח ובדברים נוספים, לכן כאשר לא אומרים את האמת הילד מפתח אי אמון וגם כעס 2. חשוב לבדוק עם הילד מה הוא יודע ולהמשיך באותה השפה שבה הוא מדבר. תמיד כדאי לשאול ושהוא ידבר מאשר שאת תתני הסבר שלא בטוח שזה יהיה ביכולת ההבנה שלה. 3. חשוב לשתף במה שעוברים, ילדים נוטים לקבל את האמת ולהמשיך בשגרה שלהם, לעומת אם הם חווים שלא משתפים אותם או מספרים להם דברים לא נכונים, הם ירגישו שיש סוד/הסתרה וגם התנהגותם עשויה להשתנות 4. את מכירה את הילדה שלך הכי טוב והכי קרובה אליה ולכן את היא זאת שכדאי שתספרי לה. יש מצבים בהם להורה קשה לספר את האמת לילד שלו ופונה לאנשי מקצוע שיעשו זאת במקומו, במידה וקורה מצב כזה יש חשיבות שההורה יהיה נוכח בשיחה ויכול להיות שיקבל אומץ מאיש המקצוע וישתתף בשיחה או שילמד לעשות זאת. אני מאחלת לך הצלחה ומאוד מאמינה שאם שאלת את השאלות הללו, תוכלי להתמודד איתן מאוד חשוב שבמצב בו את נמצאת תהיה דמות נוספת המשמעותית לילדה שתוכל לתת תמיכה גם לה וגם לך, את עומדת לעבור תקופה לא קלה ולא תמיד יהיה לך כוח להיות זמינה לילדה שלך וזה נורמאלי וחשוב שתתני לעצמך לגיטימציה לכ מה שאת מרגישה מאחלת לך כל טוב ואענה ברצון אם תרצי להמשיך לשאול או להתחלק במחשבות ורגשות נטע מוזר ,
היי עירית ,כאמא ל3 ילדים קטנים שהגדולה בינהם בת 7 אשתף אותך שעברתי את הטיפוליים הכימותרפיים שיתפתי את הילדים שתהייה לי קרחת ומכוון שאני מקבלת תרופות שעוזרות לי וזה חלק מהתהליך של להיות בריאה.הייתי איתם מאוד כנה ואמיתית לא הסכמתי לשים פאה וגם בחוץ אני הולכת עם מטפחות וכובעים.בתי בת ה5 ביקשה שהבנים בגן שלה לא יראו את הקרחת וכידדתי את זה.היום אחרי הטיפוליים הקרחת נקובלת במשפחה שבאים אורחים אני מגלה אותה ומסתבר כמה שחששתי מזה כל עוד הפגנתי אהבה ובטחון מאיך שאני נראת לילדי היה קל לקבל זאת.ביום ג האחרון עברתי ניתוח לכדיתת שד את הילדים שלחתי לבני דודים כחלק מחווית החופש,למרות שהיו שם ונהנו הם כנראה חשו במשהו ושאלו עליי.ביום שהשתחררתי בעלי החזיר אותם הביתה והסביר להם,בהתחלה הם נבהלו מהנקז אך ליוו אותי בהרבה שאלות וקיבלו תשובות מלב עם הרבה סימפטיה וסבלנות.עדיין לא שיתפתי אותם בשם המחלה ויש מעט חשש עם חיבוקים אך יודעת שככל שאני אהייה חזקה ובטוחה בעצמי הם יקבלו זאות גם באותו אופן,השתדלתי להמשיך באורח חיים רגיל וכמובן קיבלתי המון עזרה ותמיכה מבן זוגי שמלווה אותי לאורך כל הדרך.בהצלחה רבה במידה ויש שאלות אשמח לדבר איתך.
מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
