האם להיענות לצרכי החולה בכל מחיר?

שלום, לפני כחודש וחצי התגלה אצל אבא שלי סרטן בריאות. 1. אבא שלי היה מעשן כבד. הוא עדיין ממשיך לעשן. בהתחלה נלחמנו בו ולא וויתרנו אבל הוא כעס והתרגז כל פעם שדיברנו על זה או עשינו משהו נגד זה. הוא יודע שזה מזיק לו ורוצה להפסיק אבל טוען שהוא לא יכול להפסיק בבת אחת אחרי 30 שנה שהיה מעשן כבד. 2. הוא התחיל עם הטיפולים הכימותרפיים וכתוצאה מכך התיאבון שלו הולך ונעלם. בהתחלה הוא עוד הצליח קצת לנסות את האנשור של הבית חולים אבל עכשיו גם את זה הוא לא אוכל. זה יוצא שהוא לא אוכל כלום!!! ממש כלום!! הוא חי רק על מים ועל הכדורים של בית החולים. כמה שניסינו להסביר לו הוא אומר שהוא לא יכול לאכול כי הוא מפחד להקיא ורק לראות את האוכל זה כבר עושה לו רע. כשאנחנו קצת מעירים לו הוא ישר מתפרץ, אנחנו לא רוצים ליצור תחושה שאנחנו נגדו. הרופאים אומרים כל הזמן שאנחנו צריכים לתת לו לעשות מה שהוא רוצה וזה הדבר הכי חשוב. הם אומרים שאנחנו כמשפחה זו התרופה הכי טובה בשבילו ועצם הנוכחות שלנו עושה לו טוב יותר מכל דבר אחר. לכן חשוב מאוד כל הזמן לעשות מה שהוא רוצה כי גם ככה המחלה שלו קשה ולא צריך להכביד עליו יותר מזה. אני האדם הכי קרוב אליו יותר מכל אחד אחר. אני היחידה שלה הוא מקשיב. הוא לא מפספס אף הזדמנות לומר לי את זה ותמיד אומר שאני עושה לו הכי טוב כשאני באה, כל פעם שאני מדברת איתו על הנושא הוא מיד מתרגז, לכן אני לא רוצה לתת לו הרגשה שאני נגדו או משהו כזה. מה עליי לעשות???