אחותי חלתה בסרטן המעי הגס עם גרורות בכבד
דיון מתוך פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
אחותי היקרה, האהובה, הצנועה והענווה, שלעולם לא מבקשת כלום לעצמה. אדם שקט ומופנם, שרק תמיד עוזרת ועוזרת, בת 53, חטפה את המכה, ואנחנו כל המשפחה, בעל, ילדים והאחים חטפנו שטוזה רצינית. אין לה רוח לחימה. היא רק התחילה עכשיו טיפול ראשון, וגם הוא חלקי, בגלל סיבוך לאחר סדרה של אירועים מוחיים בעקבות כבד חולה שמשחרר כרישי דם למוח.. הרופאים דוקא אופטימיים אבל היא כבר הרימה ידיים עוד לפני שהתחילה.. אנחנו הרוסים ושבורים, בעיקר מחוסר הרצון שלה להתמודד. היא הסתגרה עוד יותר בתוך עצמה ולא מאפשרת כ"כ לעזור לה. חצי "זומבי" שכזו. היו אצלה פסיכולוג, ועובדת סוציאלית. אנחנו עושים תורנויות של להיות איתה, בבית ובבית החולים אבל היא סגורה כמו בונקר..אני לא יודעת מה אפשר לעשות. הרי תמיד היא ויתרה על עצמה, מה ישנה את זה עכשיו? קראתי פה בפורום על עמותת חוסן, אבל באתר שלהם לא מופיעה קבוצת תמיכה באזור ירושלים ,שם היא מתגוררת. בכל מקרה אני לא רואה אותה במצבה הנפשי בכלל מגיעה לקבוצה שכזאת.. מה עושים? איך עוזרים לה להציל את עצמה? תודה מראש לעונים
שלום אורנה כאשר אדם לא כל כך רוצה לעזור לעצמו כל ניסיונות של האחרים לסייע רק יוצרות מחסום עוד יותר גדול. אורנה את מתארת אישה שכל חייה לא היתה בשביל עצמה וכרגע היא "בונקר" לדברייך חשוב לדעת שככל שתלחצו עליה יותר לתת לה עזרה קרוב לוודאי שבאותה המידה היא תסתגר יותר. מה שכן חשוב הוא לשדר לה שרק היא עצמה יכולה לעזור לעצמה ואתם תהיו שם בשבילה במינון ובכמות ובמידה שהיא תקבע, שהיא תגיד לכם מה מתאים לה. אם תהיו מסוגלים, אם יהיה לכם אומץ להגיד לה שאתם לא יכולים לעזור אם היא לא רוצה, אז אין לכם שום דרך לעזור לה. לפעמים אמירות כאלה פותחות איזה ערוץ. לגבי קבוצה, צר לי באמת שאין כרגע לחוסן קבוצה בירושליים, אך אולי יש קבוצות של האגודה למלחמה בסרטן, אני מאוד מאמינה בכוחה של קבוצה לעשות שינוי במידה ותרצי להמשיך בהתכתבות אתייחס ברצון בברכה נטע מוזר
תודה לאל עד עכשיו מעולם לא התמודדנו עם סוגיה כזו של בן משפחה כ"כ חולה. אשמח לקבל תגובות מאנשים שחוו פחות או יותר מה שחווה אחותי ולשמוע מהם מה עובר עליהם, מהצד שלהם בכל אופן תודה לך נטע על העיצה שלך, אביא את זה ל"קונסיליום המשפחתי" ונשקול זאת
מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
