סרטן מתקדם ונסיעה לחו"ל

שלום רון אנחנו יודעים שברוב המקרים החולים מודעים לזה שהם עומדים למות. יתכן שהמחשבה שאביך אינו מודע למצבו היא בגלל שאין דיבור ישיר בניכם על מצבו. מאחר ויש קושי בחלק גדול של המשפחות לדבר על המוות וגם על התחושות הרגשיות של החולה ובני משפחתו, כולם עסוקים בהיבטים הפיזיים של המחלה וכאילו מתעלמים מההיבט הנפשי. בסיפר שאתה מתאר ניתן לדעתי לפתוח שיחה עם אביך, והדפוס היעיל ביותר הוא שאלות לדוגמא, מה אתה חושב שמצבך, באיזו מידה אתה חושב שתצליח לעבור נסיעה כזו, מה יקרה אם תרגיש לא טוב או יקרה לך משהו בנסיעה, למה אתה רוצה לנסוע דווקא עכשיו, מה היית רוצה שאנחנו נעשה. החשוב ביותר הוא לא להתפתות לענות במקומו, אלא להשאיר לו מספיק זמן ומרחב כדי שיוכל להתייחס לשאלותיך, וגם חשוב מאוד לא לדחוק בו. הגשמת משאלה היא דבר חשוב, וההליכה לקראת המוות אחרי מילוי המשאלה נעשית בהשלמה וגם לחולה וגם למשפחתו יש תחושה טובה יותר. במצב בו אתה מתאר חשוב גם להתחיל במסע של פרידה. פרידה מקילה לא רק על החולה, אלא מאוד על מי שנשאר. נמצא שאנשים שעשו פרידה מיקירם , איכות חייהם לאחר המוות היתה גבוהה יותר. במידה ותרצה להמשיך לשאול או להתייעץ אתייחס ברצון בברכה נטע מוזר ב, מבקש לנסוע לחול