כבוד לחולה או ביטחון למישפחה

שלום שרון המצב שאת מתארת מאוד קשה. אם את שואלת לגבי השארתו בבית, אני מאמינה שאם אבא שלך רוצה לסיים את חייו בבית חשוב לאפשר לו זאת, וברור שאתם זקוקים לעזרה. יש זכות גדולה למות בבית לא רק בשביל החולה אלא גם לנשארים , לבני המשפחה. מניסיון שלי ומהמחקר ידוע שהקבלה וההשלמה וההחלמה מהארוע הקשה מתאפשרים לאחר מוות בבית לעומת מוות בבי"ח. לא מובן לי ממה שאת כותבת אם יש בינך לבין אביך שיח במצבו, הכוונה לא לשיח בעניין תרופות ודברים פיזיים, אלא שיח שענינו רגשי, שיח של פרידה. האם אבא שלך מבקש את נפשו למות, האם הוא מעז לדבר בכלל על רצונו לסיים את החיים. הרבה פעמים החולה רוצה לדבר כי כואב לו ונמאס לו, אך המשפחה לא מאפשרת לו כי היא כל כך פוחדת מהנושא, ופוחדת להתייחס לזה כאילו יחשבו שהם רוצים כבר במותו. כן עם כל הקושי חשוב ונכון לדבר. אנחנו יודעים שמשפחה לפעמים לא מרשה לחולה למות והוא עושה מאמצים לא למות והסבל של כולם ענקי. בפרידה חשוב שיאמרו כל הדברים שטרם נאמרו, שיושבים בבטן, כמו גם מה היה משמעותי בשבילך. פרידה זו גם היכולת לשחרר את החולה ולתת לו רשות למות. זה אולי נשמע לך מוזר אך זה עובד. חשוב לבדוק את כל עניני הצוואה, ולא להתבייש לעשות כן, כי אחר כך יכולות להיות הרבה בעיות. לדאוג למלא טופס אריכות ימים בבנק. אני יודעת שאולי ההתיחסות שלי לדברייך היתה מעבר למה ששאלת, כי בדרכ משפחות לא מעזות לשאול את השאלות הללו. במידה ותרצי להמשיך בשיח אענה ברצון אני זמינה באתר כל יום או כמעט כל יום בברכה נטע מוזר