התמודדות עם שלבי גסיסה

אימי חולת סרטן כבד סופני.נמצאת בטיפול הוספיס בית בבית. תשוששה לחלוטין, אינה יכולה לעמוד על רגליה, לעיתים מבולבלת. מטופלת ע"י צוות ההוספיס בית בעיקר בסירופ תחליף מורפיום נגד כאבים. מדי פעם היא נכנסת למצב של תרדמה עמוקה,ואנו ברושם חזק כי הינה במצב גרוע והמוות עלול להיות תוך שעות. חדלה מלאכול ולשתות. אך אחרי יומיים שןב מתעוררת אוכלת מעט, בעיקר כשאינה מקבלת את "המורפיום"ואף לפעמים מדברת מעט בקול חלושה.. כאביה אינם מוגדרים למקום ספציפי. האם יתכן שמשכחי הכאבים גורמים למצב של אפ אנד דאון? הרופא מטעם ההוספיס טוען כי היא נמצאת במצב גסיסה, אני לא יכול לקבל זאת הואיל והיא מדי פעם מתעוררתף אוכלת ואף מדברת. איך מתמודדים עם עניין כזה מורכב שמחד המוות עומד לקרות כל רגע ומאידך היא שבה לחיים אוכל מעט ולמעשה מחדשת את מאגרי האנרגיה של הגוף..

שלום ישראל דור גסיסה יכולה להמשך מספר ימים ואפילו שבועות. אחת הפעולות שחשוב לעשות במצב כזה הוא פרידה. אנחנו יודעים שאנשים שלא קיבלו רשות מבני המשפחה למות, אוגרים את כל כוחותיהם כדי לנסות להיפרד. לפרידה יש ערך עצום לא רק לאדם הנוטה למות, אלא לא פחות לנשארים אחריו. פרידה מאפשרת לבני המשפחה לחיות עם עצמם ביתר נוחות ואפילו בתחושה של קבלה והשלמה גבוהים יותר. נמצא שמשפחות שחוו פרידה איכות חייהם היתה גבוהה יותר ותהליך איבוד האבל היה פחות טראומתי. פרידה כוונתה לסגור ענינים לא סגורים, בין אם זה עניני ירושה, כעסים ישנים, בקשת סליחה ועוד. כמו גם אמירות מה היית בשבילי משך השנים, מה אני אוהבת אצלך, מה היה לי משמעותי עם מה היה לי קשה וכו'. בכל משפחה יש דינמיקה שונה ובני המשפחה יעשו נכון אם כולם יפרדו. אנו יודעים שמשפחה שנשארת עם מחשבןת רגשות וכו' שלא עובדו ולא דוברו מאוד סובלת לאחר מות יקיריה ויש קושי רב לעשות תהליך אבל תקין. חשוב גם לערב את כל הילדים/נכדים בתהליך הפרידה , לא להסתיר מהילדים את המצב ואף לשאול אותם איך היו רוצים להפרד. ילדים יכולים להביע את כאבם וצערם דרך ציור, תיאטרון בובות וכו' לעשות פרידה נכונה זה להגיד , מותר לך למות, אתה סובל כל כך, האמיצים יכולים לשאול איזה הלוויה היה רוצה, מאיזה אנשים נוספים היה רוצה להפרד ועוד. במידה ותרצה שאלות נוספות אני זמינה באתר כמעט מדי יום בברכה נטע מוזר

מודה מאד על תשובתך. הבעיה היא שאנו לא יודעים מה מצבה האמיתי.רב הזמן היא נמצאת בתרדמה כך שהדיבור עימה והבנתה מעורפלים לחלוטין.לשיטתו של הרופא המטפל יש למנוע הכאבים ע"י תחליף מורפיום ועובדה זו מפריעה ביצירת הקשר עימה.על פי דברי הרופא חולה סופני שאינו אוכל בכלל ימיו נמדדים עד שבועיים, חולה שמדי פעם אוכל דבר מה קשה לנבא מתי יסיים את חייו.כאן הבעיה, אנו לא יכולים לתקשר עם החולה ומצד שני גם לא יודעים מתי יסיים החולה את חייו.