אימי חולה -האם לגלות לה .
דיון מתוך פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
שלום לך, אימי בת 87 וחלתה בסרטן הלבלב.השרידות במחלה היא למשך מס' חודשים. לא סיפרתי לה שהיא חלתה בסרטן.אני חסרת אונים. מה לעשות? האם לספר? אני מניחה שבשלב מסוים תתחיל להרגיש כאבים ויידרדר מצבה.מצד שני טיפולים כימותרפיים בגיל כזה אינם באים בחשבון.גם הניתוח הינו מסובך. אני חוששת מתגובתה אם אגלה לה. נא עזרתך.
שלום רחלי את כותבת אני חוששת מתגובתה אם אספר לה.אני אציב כאן מספר שאלות שאני מציעה לך לנסות להתלבט איתן ואחריהן אתייחס לשאלותייך. מה סיבה שאת חוששת לספר לה, מה יכול לקרות אם היא תדע את האמת, כמה תרבות הסוד וההסתרה היא חלק מתרבות החיים שלכן ומה קרה בעבר שהיו מצבים קשים, האם הסתרתם, ומה היו תוצאות ההסתרה. הרצון להגן הוא ערך מאוד יסודי במשפחה, ומאוד הגיוני אך לא יעיל ולא נכון. זה הדבר הראשוני שעולה, לא לספר, לא להכאיב, לא לגלות. לפני שנים לא מעטות לא הרופאים ולא בני המשפחה היו מסוגלים לדבר על הסרטן ולכן היו מוכרים לחולה שקרים בדמות, יש לך דלקת או משהו בדומה לזה. החולים של אז וגם אלו של עכשיו תמיד תמיד יודעים ומרגישים מה יש להם גם אם לא מספרים להם. כאשר לא מספרים ומדברים גלוי נוצרת מערכת של שקרים מחד והתרחקות מאידך. כי שקר והסתרה קשים ואז מתרחקים ומשתדלים לא להסתכל בעינים וכל התקשרות לקויה ולא אמיתית. לפי דבריך נשארו לאימך מספר מועט של ימים/שבועות לחיות. כמה חשוב לך ולה שאלו יהיו זמן איכות, זמן כנות, זמן של פרידה, מקום להביע רגשות ולהגיד את כל הדברים שנשמרו בבטן ולא נאמרו זו הזדמנות שלא חוזרת, כי אחרי שהחולה נפטר אין יותר דרך לתקשר ואז מאוד מצטערים על הזמן שלא נוצל נכון והלך להסתרה ומציאת תירוצים. החולים יודעים מה יש להם גם אם לא אומרים להם וכל האנשים רוצים הזדמנות לדבר על הפחדים הקשיים, החרדות וגם לתת צוואה לילדים, לנכדים ולנשארים המשמעותיים. נראה לי שלפעם ראשונה כתבתי מספיק במידה ותרצי להמשיך להיות בקשר , אני זמינה באתר כמעט מידי יום בברכה נטע מוזר
קודם כל תודה נטע על התייחסותך. לפי הסטטיסטיקה ,בסרטן בו היא חולה,סרטן הלבלב,מדובר בעוד מספר חודשי חיים. הבעיה היא שאני מפחדת שהיא תיכנס לדיכאון אם היא תדע במה מדובר. אני ממש אובדת עצות.