מלנומה

שלום תותית הכל כל כך לא מקרי שזה מדהים סיפור דומה קרה במשפחתי בימים אלו. ואספר לך איך בתי ניהלה אותו. לבתי הבכורה יש שלושה ילדים , תאומים בני 19 שנים ובת בת 14.5 אביהם נטש אותם לאנגליה כשהתאומים היו בני חמש, ממש לאחר הולדת הילדה השלישית. ומאז לא היו בקשר, למעט איזה מייל אחת לכמה שנים. בשבוע שעבר הוא נפטר. בתי החליטה לערוך את כל מנהגי השבעה למרות שהוא היה אב לא נוכח בחייהם, אך היא חשבה עליהם ועל הצורך לסגור ענינים כדי שיוכלו להמשיך את חייהם ממקום יותר שלם וסגור. היא התייעצה עם רב מאחד הקיבוצים, הוא הגיע לביתם, ערך קריעה ועוד מנהגים, היא צלצלה למשפחה, עודדה את הילדים לצלצל לחבריהם, והשבעה היתה מכובדת בצורה שקשה לתאר. אני מאמינה שהיכולת לעשות את מה שעשתה ולתת לילדים הללו חוויה של פרידה הוא צעד מופלא. את בת 20 וכל חייך לפניך. גם אם הוא לא נוכח בחייך שלך מכל סיבה שהיא בוודאי הותירה המון משקעים שבהם חשוב לטפל, בדרך של סגירה, פרידה וכל דרך שתתאים לך, הכי חשוב שהדרך תהיה מקובלתעליך ללא שום קשר מה מקובל או נכון. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי אני זמינה באתר כמעט מדי יום בברכה נטע מוזר