רגשות אשם
דיון מתוך פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
אמי,בת ה87 חלתה בסרטן הלבלב,היא יורדת במשקל ונחלשת. בשל גילה וסוג הסרטן בו חלתה,יש מחלוקות בין הרופאים האם לנתח או לא וכן לגבי מתן כימותרפיה. היא עצמה יודעת שיש לה פוליפ,שגורם לה לכאבים .לא הזכרתי את המלה גידול סרטני. הרופא אצלו היינו טען שאין טעם לבצע בירור נוסף בשל גילה ובשל טיבו של הסרטן שהינו קטלני והניתוח שהינו מסוכן ומסובך ביותר.גם אז תוחלת החיים אינה ארוכה . מצד אחד כולי רגשות אשם על כך שאיננו מטפלים במחלה ומצד שני אינני רוצה לענותה. קראתי על כך שבסוג זה של סרטן תוחלת החיים לאחר הטיפולים הכימותרפיים מתארכת בחודשיים בממוצע בסה"כ . מה אני עושה?אני אובדת עצות . תודה מראש לעונים.
שלום רחלי לא כתבת פרטים על אימך, האם היא מודעת לתחושותיה, האם היא אדם ששלט בחייו האם היא מדברת איתך על מה שעובר עליה, האם היא רוצה לדעת. מה שכן יכולתי להבין שאת מסתירה ממנה את מה שיש לה. האם זה נכון לה שתסתירי ממנה את הנתונים, אולי חשוב לה להחליט מה לעשות, אם לקבל טיפול או לא, אולי כן חשוב לה לדעת מה הזמן המשוער שמשאר לה לחיות והיא רוצה לעשות משהו בנוגע לזמן שנותר, מה עם צוואה, מה עם איזה דבר שהייתה רוצה לעשות לפני מותה. חשוב לדעתי להתחיל בפרידה כי אף אחד , לא יודע כמה זמן נותר לה ובעיקר לשאול אותה מה היא הייתה רוצה. כל זאת בתנאי שניתן לדבר ישירות, שיש לכן קשר שמאפשר לדבר בפתיחות. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי אני זמינה באתר כמעט מידי יום בברכה נטע מוזר
מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
