התמודדות עם טיפול כימוטראפי
דיון מתוך פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
שלום לכם. אבי, בשנות ה-60 לחייו, התחיל לפני כשבועיים טיפול כימוטראפי. העניין התחיל כנפיחות ורק לאחר כחודשיים כמעט גילו שזהו גידול. לאחר שקילת אפשרויות אחרות הוחלט על כימוטראפיה. הוא כבר עבר טיפול ראשון, במשך כ-5 ימים, בשבוע שעבר. שוחרר אתמול הביתה עד להמשך הטיפול בעוד כשבועיים. הבעיה היא שהוא אוכל מעט מאוד. סדר גודל של 4 או 5 כפיות ביום. כל זמן שהיה בבית החולים היה מחובר להזנה בווריד. מין הסתם הוא חלש מאוד וגם צריך כדורים שלא כדאי לקחת על כיבה ריקה. יש כאן שילוב של קושי בבליעה, חולשה פיזית וכנראה גם מרכיב דיי גדול של דיכאון. פעמים רבות גם דוחה את הכדורים והתרופות... אשמח לכל תגובה / שיתוף של מקרה דומה / הצעה / כל דבר אחר. תודה, הבן.
שלום לבן כימוטרפיה מחלישה, מדכאת תאבון וכל אותן תופעות שדיברת עליהן אי אפשר להכריח אדם לאכול כאשר איו יכולת לאכול ככל שתלחץ עליו כך ההתנגדות תיגבר, יש אנשים שאפילו המילה אוכל עושה להם לא טוב, לכן כל ההתנהגות שלך אמורה להיות על פי רצונו. מה שנכון להגיד לו: ברגע שתרצה משהו תגיד, אני כאן. אין שום דרך אחרת. כתבת על דיכאון זה גם מאוד סביר וגם כל הסיבות שמנית. במצב כזה הכי נכון לשדר לאבא שלך שאתה כאן ויבקש כאשר ירצה, לא להכריח ולא לכפות. תקופת הכימוטרפיה היא קשה ביותר וצריך המון סבלנות ואורך רוח, יכולות להיות גם תופעות התנהגותיות שלא מוכרות לך ואולי לא תאהב אותן, אך לחולה לא תמיד יש שליטה על תגובותיו ומצופה מבני המשפחה להיות מאוד מתחשבים וזה לא פשוט. כדי שגם אתה ואם יש עוד בני משפחה לא תישברו, כדאי מאוד לעשות תורניות כך שגם אתם תוכלו להתאורר. במידה ותרצה להמשיך להתכתב איתי אני כאן מיד יום בברכה נטע מוזר