פחד

שלום תקווה אני חושבת שאת צודקת לנושא הרגשי. גם אם היא לא מוגדרת שיש לה סרטן החרדה קיימת כי הרי היה סרטן בכליה. את כותבת שאת רוצה טיפול בשבילה. האם שאלת אותה ואם היא רוצה? נראה לי שמי שחשוב שיזום פנייה לטיפול, אם היא רוצה כמובן, זו היא ולא את. את יכולה לשוחח איתה ולשאול אם היא בכלל מעונינת, לדבר איתה על הרגשות שלה, אך נראה לי שהיא לא ממש תאהב שאת רוצה ומחליטה בשבילה, למרות שאני יכולה להבין את הרצון הרב שלך כאמא לסייע. נראה לי שהסיוע הכי נכון הוא לשאול אותה אם היא רוצה לדבר איתך על מה עובר לה בראש, אם היא רוצה ללכת לטיפול ועוד. שאלה שאני שואלת את עצמי, איך את תקווה מתפקדת במצב הלא פשוט הזה, האם את חרדה ומה את עושה עבור עצמך. גם בתך חשובה וגם את חשובה לא פחות. במידה ואת רוצה להמשיך להתכתב איתי בפורום , אני נכנסת לאתר ידי יום ואתייחס לשאלותיך או למה שאת כותבת ברצון. בברכה נטע מוזר