עצוב לי מאד
דיון מתוך פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
עצוב לי,מאד שעוד מעט אני נאלצת להפרד מדודי איש מבוגר החבר הכי טוב בחיי בגלל המחלה הארורה הזאת אני יושבת בבית חולים לא רוצה לעזוב אותו עוד לא עיכלתי את הבשורה המרה מלפני 3 חודשים אבל לא רוצה את הפרידה הזאת כזה מהר....למה למה למה למה למה אי אפשר להזדקן בכבוד למה.... בן אדם הכי חשוב לי מגיל קטן הולך להיות לי הכי חסר בחיים החיים מסריחים נקודה אמא מסרטן אבא מסרטן ועכשיו החבר הכי קרוב בחיי מסרטן אוף....
שלום מיכל כאשר קראתי התעוררו בי שני דברים, אחד רצון לחבק אותך חזק ושנית להגיד שהחיים לעיתים כל כך קשים ואכזריים שבאמת קשה להכיל אותם. את מספרת על קשרים משמעותיים עם הדוד וגם את הפרידה ממנו את יכולה לעשות משמעותית, שגם תעניק לך הרבה כוח וגם לו אם את תהיי מעוניינת לדבר איתי ולרצות לעשות פרידה משמעותית, אודה לך אם תכתבי לי באתר זה שבו אני נמצאת לפחות פעם אחת ביום בברכה נטע מוזר
הנה אני כותבת אחרי שיחה עצובה עם הרופא זהו חולה סופני הוספיס בית עם מטפל זהו החיים מסריחים...תרתי משמע ובזה סכמתי אמא שלי אבא ועכשיו מה לא יכול לדלג גועל נפש..
מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
