פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
האימייל של חנן אלרז........ [email protected] חנן עונה לאימיילים.
שמי לילך, היה לי שיער ארוך, הסתפרתי ושמרתי את השיער על מנת לתרום אותו להכנת פיאות לחולי סרטן מכירים לאן אפשר לתרום?
שלום לילך תכנסי לאינטרנט לתרומת שער ויופיעו כתובות ניתן להתקשר גם למכונים אונקולוגיים והם יכולים להפנות אותך תודה על נדיבותך בברכה נטע מוזר
אמי,בת ה87 חלתה בסרטן הלבלב,היא יורדת במשקל ונחלשת. בשל גילה וסוג הסרטן בו חלתה,יש מחלוקות בין הרופאים האם לנתח או לא וכן לגבי מתן כימותרפיה. היא עצמה יודעת שיש לה פוליפ,שגורם לה לכאבים .לא הזכרתי את המלה גידול סרטני. הרופא אצלו היינו טען שאין טעם לבצע בירור נוסף בשל גילה ובשל טיבו של הסרטן שהינו קטלני והניתוח שהינו מסוכן ומסובך ביותר.גם אז תוחלת החיים אינה ארוכה . מצד אחד כולי רגשות אשם על כך שאיננו מטפלים במחלה ומצד שני אינני רוצה לענותה. קראתי על כך שבסוג זה של סרטן תוחלת החיים לאחר הטיפולים הכימותרפיים מתארכת בחודשיים בממוצע בסה"כ . מה אני עושה?אני אובדת עצות . תודה מראש לעונים.
שלום רחלי לא כתבת פרטים על אימך, האם היא מודעת לתחושותיה, האם היא אדם ששלט בחייו האם היא מדברת איתך על מה שעובר עליה, האם היא רוצה לדעת. מה שכן יכולתי להבין שאת מסתירה ממנה את מה שיש לה. האם זה נכון לה שתסתירי ממנה את הנתונים, אולי חשוב לה להחליט מה לעשות, אם לקבל טיפול או לא, אולי כן חשוב לה לדעת מה הזמן המשוער שמשאר לה לחיות והיא רוצה לעשות משהו בנוגע לזמן שנותר, מה עם צוואה, מה עם איזה דבר שהייתה רוצה לעשות לפני מותה. חשוב לדעתי להתחיל בפרידה כי אף אחד , לא יודע כמה זמן נותר לה ובעיקר לשאול אותה מה היא הייתה רוצה. כל זאת בתנאי שניתן לדבר ישירות, שיש לכן קשר שמאפשר לדבר בפתיחות. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי אני זמינה באתר כמעט מידי יום בברכה נטע מוזר
שלום, הבנתי שהשנה התקיים מחקר חדש לגבי נשים החולות בסרטן השד. אמי לא התאימה להיכנס למחקר מכיוון שכבר עברה טפולי כימו אחרים. האם אפשר לקבל פרטים על התרופה והאם ניתן לקנות אותה באופן פרטי? תודה
שלום תמר אנחנו לא עשינו שום מחקר על נשים עם סרטן שד בדרכ המחקרים נעשים על ידי המוסדות הרפואיים ולנו אין קשר לביצוע או איתור של החולים בברכה נטע מוזר
ברצוני לברר האם משהוא פנה אל חנן אלרז בעקבות הכתבה וקיבל תשובה ממנו וטיפול? אני כתבתי לו מייל ב- 25/6/2012 והוא עדין לא הגיב. האם משהוא יודע מה מספר הטלפון או הפלאפון שלו? מאז הכתבה, בעצם לא פורסם בתקשורת מה נעשה בנושא.
שלום תפפ נראה לי שלא תקבל שום תגובה, כמו שעשרות שניסו מיד לאחר התוכנית לא קיבלו תשובה בברכה נטע מוזר
המייל של חנן אלרז הופיע בכתבה שהתפרסמה באינטרנט: [email protected] הוא מגיב למיילים, לעיתים אחרי מספר ימים. הוא קיבל מעל 250000 פניות...
אורי,מומלץ לשלוח עוד מייל הוא יענה,בטוח.יש מצב שהקודם "נבלע". אנחנו פינו אליו והוא ענה. בהצלחה
אבי נפטר ממחלה ההארורה הזו לפני כמה ימים. האריכו הרופאים את חיוו ב9 חודשים,אף לאחרונה הוא כל כך הדרדר.ידענו שסופו הגיע וניסינו להשלים עם זה אבל תמיד יש עוד תקווה,אך כשזה קרה זה לא נתפס והלוויה .אני עוד צעירה 20 ונורא קשה לי עם זה למרות שלא היה לי קשר עם אבי מאז שאני בת 4 . איך ניתן להמשיך בחיים.?ולעזור למשפחה להתמודד?
הוא היה רק בן 45 כמעט קצת לפני יופ הולדתו,הסירו לו נקודת חן לפני 10 שנים ואמרו לו להיבדק כל חצי שנה ובנתיים לקבל כימוטרפיה אך הוא כנראה חשב שזה לא חשוב מספיק או לא הבין את משמעות הדבר והזניח.אם רק היה איתי בקשר המצבב היה אחרת הייתי מתעקשת שיטפל בעצמו.
שלום תותית הכל כל כך לא מקרי שזה מדהים סיפור דומה קרה במשפחתי בימים אלו. ואספר לך איך בתי ניהלה אותו. לבתי הבכורה יש שלושה ילדים , תאומים בני 19 שנים ובת בת 14.5 אביהם נטש אותם לאנגליה כשהתאומים היו בני חמש, ממש לאחר הולדת הילדה השלישית. ומאז לא היו בקשר, למעט איזה מייל אחת לכמה שנים. בשבוע שעבר הוא נפטר. בתי החליטה לערוך את כל מנהגי השבעה למרות שהוא היה אב לא נוכח בחייהם, אך היא חשבה עליהם ועל הצורך לסגור ענינים כדי שיוכלו להמשיך את חייהם ממקום יותר שלם וסגור. היא התייעצה עם רב מאחד הקיבוצים, הוא הגיע לביתם, ערך קריעה ועוד מנהגים, היא צלצלה למשפחה, עודדה את הילדים לצלצל לחבריהם, והשבעה היתה מכובדת בצורה שקשה לתאר. אני מאמינה שהיכולת לעשות את מה שעשתה ולתת לילדים הללו חוויה של פרידה הוא צעד מופלא. את בת 20 וכל חייך לפניך. גם אם הוא לא נוכח בחייך שלך מכל סיבה שהיא בוודאי הותירה המון משקעים שבהם חשוב לטפל, בדרך של סגירה, פרידה וכל דרך שתתאים לך, הכי חשוב שהדרך תהיה מקובלתעליך ללא שום קשר מה מקובל או נכון. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי אני זמינה באתר כמעט מדי יום בברכה נטע מוזר
בוקר אור, חייבת לשתף בתחושה מציפה של בילבול בכול הנוגע לרפואה המערבית.מתנצלת מראש לגבי אריכות הדברים אך מרגישה שחייבת רגע לעצור ולחשוב. התחושה שלי כי מתוך האימה הגדולה של מחלת הסרטן אנו ממהרים לבדיקות פולשניות , "כי עדיף לראות ששגינו מאשר צדקנו" ואני שואלת היכן הקול שלי, בתחושות בהחלטות ובשיקול הדעת? לפני כשנה , הגעתי לגיל 40 פניתי לבדיקת שד. בשל מבנה שד גבשושי הופנתי לממוגרפיה ואולטראסאונד. לא נמצאו גושים, הרבה הסתיידויות,הרבה ציסטות ומבנה סמיך וצפוף. הוחלט על מעקב. חלפה שנה וחזרתי לבדיקת מעקב - אולטראסאונד , והנה הופנתי לביצוע ביופסיה " כי אין משהו מוגדר , אבל בכול זאת , אולי, נבדוק , מאיפה תלקח הביופסיה - לא ידוע? ננסה מכאן ולא משם, נראה." בשל תחושת חוסר הודאות מצד המטפל גם מבחינת הידיעה מהיכןלבצע הביופסיה, ניגשתי לחוות דעת נוספת ושם בהחלט נאמר: לעצור לרגע ,לבצע ממוגרפיה נוספת ולהשוות. והנה אני שוב אחרי ממוגרפיה נוספת. ושוב - אין שינוי מהותי לעומת שנה קודמת , למעט מקום קטן שפשוט לא הצליחו לצלם , לא נראה בברור ולכן הומלץ אולטראסאונד וכמובן ביופסיה. ואני שואלת על מה ולמה? משתדלת להשאר בעיינים מפוקחות לגבי התהליכים והתחושות, ולשאול ולהתענין, אך הדילמה שוב שם: אם לא שינוי מהותי מדוע לא המשך מעקב, מדוע אותה פעילות פולשנית לגוף, איך קורה שבשל הפחד המאיים והמשתק אנו מבצעים בדיקות " למען הסר ספק " כשאפילו גם לגבי הספק יש ספק. בצער רב, בעודי ממתינה בתור אני רואה את השיטה: ממוגרפיה , אולטראסאונד,ביופסיה והלאה. הכול רק כדי להיות שקטים.מצד שני בל נשכח זו מערכת משומנת היטב שגם מצילה חיים. אני מאמינה כי לכולנו יש פגמים בגופינו חלקם חלילה מסכני חיים וחלקם ימשיכו איתנו עד סוף חיינו. עומדת תוהה עד היכן נשאבים אחרי המערכת ומצד שני איך לא מאבדים את הרגע שלפעמים אחריו הדרך כבר יותר מורכבת. האם גם אתם נתקלתם בתחושות אלו? האם יש דרך אחרת לשמור על עירנות אך עדיין לא להישאב לנהלי המערכת? היכן הקול שלי בקבלת ההחלטות? מתנצלת על האריכות , אשמח לשיתוף שלכם.שיהיה יום מקסים לכולם.
שלום אוריתא את מעלה סוגייה מאוד מורכבת שעולה מדי פעם בקבוצה שאני מנחה. אני מאמינה שלכל אחד מבני האדם יש אינטואיציה ותחושה מה הוא /היא היו רוצים ואיך נכון שיתנהלו הדברים. אני חושבת שיכולת לפתח את הקול הפנימי שלך הוא הדבר הנכון לעשות . הנקודה היא שאנשים לא מוכנים לקחת אחריות על חייהם ומפקידים את חייהם והחלטותיהם בידי אנשי המקצוע ולעיתים ללא קבלת החלטה ושיפוט עצמי, וגם לעיתים יש להם כעס על החלטות שעשו בשבילם ולא היו יעילות. לכן המלצתי לאסוף מידע אך להחליט בעצמי מה נכון ויעזור לי וגם לקחת על ההחלטה , אחריות בברכה נטע מוזר
אמי חולה בסרטן הלבלב, רציתי לדעת איזו מרפאת כאב היא המומלצת ביותר בחיפה. תודה מראש לעונים.
שלום רחלי שמעתי שיש מרפאת כאב מאוד טובה בבית חולים רמבם בברכה נטע מוזר
גמני ממליץ על מרפאת הכאב של רמבם (השם המדוייק הוא היחידה לשיכוך כאב). הבעייה היא שהתורים שם ארוכים מאוד. אפשר לנצל קשרים דרך האונקולוגיה של רמבם אם יש כדי לזרז תורים.
האם משהוא בעקבות הכתבה - נפגש עם חנן אלרז וקיבל איזה שהוא טיפול?
כן
ניצה, שלום, אני מבינה שנפגשתפ עם חנן אלרז וקיבלתם טיפול. אני רוצה לדעת רק אם הטיפול הצליח והאם את יודעת האם הטיפול מתאים לכל סוגי הסרטן. אשמח לקבל תשובה
שלום רב, אני מחפשת מקום לאמי בת 80 חולת סרטן במצב שאין כל כך מה לעשות חוץ , מקבלת תרופות עקב היותה חולה כרונית, אין אפשרות לטיפול. שמעתי על ההוספיס בתל השומר אך שם השהות היא לזמן קצר וישנה המתנה. האם יש מקום אחר מתאים ? בתי אבות סיעודיים לא יסכימו לקבלה בשל מצבה. כיום היא עם מטפלת שתעזוב בקרוב. לתשובתכם אודה בברכה אביבית
שלום אביבית נראה לי שהכי נכון להתייעץ עם העובדות הסוציאליות בהוספיס בתל השומר, או עם עו"ס במקום מגורייך הן בדרכ מעודכנות בנושא מוסדות צר לי אך אין לי מידע עדכני בברכה נטע מוזר
אך טבעי הדבר, כולנו נואשים וזקוקים לתקווה. אנא אם יש מישהו שיכול להעביר לכאן מס' טלפון, אימייל, פקס או כל דרך אחרת ליצירת קשר עם האיש. אודה לכם מאוד. דרורה
בעקבות ההיסטריה של חיפוש חנן אלבז, אני מציע לקרוא גם את הכתבה בקישור שצירפתי. אני לא מחווה דיעה, גם כותב המאמר לא מחווה דיעה, אבל כדאי לקרוא עם משקפיים מעט ביקורתיות: http://www.the7eye.org.il/science_and_pseudo_science_in_the_media/Pages/240612_Matzliah_method.aspx אלדד
חנן אלרז <[email protected]>
לא להיתייאש לכתוב לו הוא יענה
האם יש למשהו כבר את הטלפון או איך יוצרים קשר אתו???
www.c-herb.co.il
מישהו יכול לעזור עם טלפון של חנן אלרז,בדחיפות ,תודה
אני בקשר עם חנן התרופה שלו עוזרת לאחותי הפלאפון שלו הוא0542340330 נא לשלוח לו sms והוא יענה לך בהצלחה
סרטן השד לפני כ-3 שנים וסרטן המעי הגס עכשיו. יש לי שתי שאלות: ראשונה, מה עושים עם רגשות האשם? אני סטודנט, שוכר דירה ליד הלימודים, ומגיע בסופי שבוע הביתה. חשוב לציין שאני בן יחיד, כלומר רק אבי נמצא איתה במהלך השבוע (וגם הוא בעבודה חצי יום). כשאני מגיע הביתה אני רואה אותה במצב שבור- רזה, בוכה, בדכאון..אני מנסה להיות איתה ולעודד אותה כמה שאפשר..אבל תמיד כשאני יוצא מהבית ומשאיר אותה אני מרגיש אשם..כאילו אני לא תומך בה מספיק..הרבה פעמים זה גורם לי להתעצבן על חברה שלי..אפילו לא יודע למה..מה עושים? שנייה, האם אני נמצא בסיכוןלחלות בסרטן? האם עליי להבדק ואצל איזה רופא? תודה מראש.
שלום שחר בקשר לרגשי האשם: זה מאוד נורמלי להרגיש כך כאשר מישהו שהיא אמא שלך חולה ואתה לא יכול לעזור לה. השאלה מה אמא שלך מצפה ממך, שתהיה אית כל היום, שלא תלך ללמוד. נראה לי שהדבר הכי נכון הוא לשוחח עם אמא שלך על תחושת האשם שיש לך, לשמוע מה היא הייתה רוצה ממך, יתכן שאם תפתח איתה את רגשותיך היא תגיד לך בצורה ברורה שהיא רוצה שתמשיך ללמוד או משהו אחר, חשוב מאוד שתבדוק עם עצמך, כמה אתה מוכן לדבר בצורה חופשית על רגשותיך. גם עם החברה שלך שווה לדבר ולהגיד לה מה מפריע לך. שיחה יכולה מאוד לפתור דברים, שווה לדבר גם עם אבא שלך ולהבין מה קורה לו, באשר לשאלתך בסיכון ובדיקות. יש גישה שטוענת שלכולנו יש תאי סרטן בגוף שנוצרים מטעויות בחלוקת התאים. מערכת חיסון טובה היא אחת המחסומים להתפתחות סרטן. כאשר אני מדברת על מערכת חיסון הכוונה גם לחיסון גופני וגם נפשי. תזונה נכונה, אי עישון, פעילות גופנית, שתיית מים ודיבור על מתחים, לא להשאיר בבטן, הכיולת לדבר ולפרוק, לקיחת אחריות, אסרטיביות, הרפייה , מדיטציה, כל אלו הם חלק ממערכת החיסון הנפשית. ללכת להבדק תמיד טוב. אם יש לכם במשפחה כמה אנשים שחלו בסרטן, יתכן שיש גם היבט גנטי וחשוב לעשות בדיקות, כמו צואה לדם סמוי (סרטן המעי) ועוד. במידה ויהיה לך רצון להמשיך לדבר איתי , אני זמינה באתר מידי יוםבברכה נטע מוזר
קיבלנו חדשות שהמחלה של אמי סופנית. אני עכשיו בחופשה וחזרתי הביתה. החלטתי לנסות ולהפתח ולשאול את אמי לדעתה ואיך היא מרגישה שאני יוצא. התשובה שלה הייתה שהיא לא רוצה שאני אצא. היא גם לא רוצה שאני אצא לעבוד. היום החלטתי בצהריים לצאת למרות זאת לסידורים, ולאחר כרבע שעה היא התקשרה ואמרה לי שכואב לה ולבוא לעזור לה. נסיתי להסביר לה שאני מבין אותה, אבל אני לא יכול לשהות לצידה 24 שעות. בשביל זה הבאנו לה מטפלת. היא לא מוכנה להתמודד עם הדברים ומתעקשת שאני אשאר לצידה, ומיד מתחילה לבכות ולהגיד שכואב לה. האם הבעיה היא בי? האם אני אנוכי שאני מבקש להמשיך לנהל את חיי? אני אובד עצות. אודה לתשובתך.
האם משהו יכול לעזור לי עם טלפון של המטפל חנן אלרז? ממש דחוף!!!
זיו ערב טוב האם הצלחת להשיג את המספר של חנן אלרז אנחנו מיואשים בבקשה אודה לתשובתך.......
אני אמסור לך את הפלאפון אבל התרופה שלו עולה לשבוע וחצי 1500 דולר עד 2000 -בערך 8000 ש''ח הוא לא עונה לפלאפון רק לשלוח לו הודעותsms אני מבקשת לא לומר לו ממי קבלתם את המספר כי אני הבטחתי לו, אבל קשה לי לראות את המצוקה של האנשים שסובלים , לאחותי בנתיים מאוד עוזרת הפרמולה - -0542340330 בהצלחה.
מישהו יודע איך אפשר להשיג אותו?
שלום מיכל לא לגמרי ברור מה את מבקשת האם את יכולה לפרט, האם יש לך שאלה בנוגע לאדם שחלה בסרטן בברכה נטע בברכה נטע
על מנת לטפל בחולת סרטן . תודה וערב טוב
אחותי גילו לה סרטן הריאות והמצב שלה מאוד חמור במצב מתקדם אבקש לקבל ממך תגובה דחופה עים תוכל לחזור אליי דחוף
הי מיכל, האם השגת את הטלפון? בבקשה שתפי אותי אם כן. תודה והמון בריאות, זיו
נהיה אסירי תודה לקבל פרטים
טלפון של חנן בכל מקרה בעייתי , ממליץ לשלוח מייל בריאות טובה לכולם
צריכים עזרה לחןלה סרטן בממב קשה דחוף רוצים לדעת איפה אפשר לימצוא את הטיפות שלך אם תוכל לחזור אליי דחוףףףףף כל יום קובע
אודה על קבלת הטלפון או המייל של חנן אלרז בדחיפות. תודה ושבוע טוב ובריאות לכולם
איך אפשר ליצור קשר עם חנן אלרז או לפחות איפה ניתן להשיג את התרופה שלו?
פורסם בעתבה במאקו, הוא ביקש שיתנו לו כשבועיים לענות
אשמח לקבל פרטים של חנן אם את מצליחה להשיג ,אשמח לשתף באם אני משיגה
אני מבקשת למצוא דחוף דרך ליצור קשר עם חנן אלרז. אודה מאוד לכל מי שיכול לעזור.
שימו לב פורסם כבר מייל של חנן, נראה לי שתשובה ממנו לא תתקבל מהר עקב הפניות הרבות. בואו נקווה לטוב כולנו
המייל של חנן הוא [email protected]
מיום שישי הגיעו לקו התמיכה של ח.ס.ן עשרות פניות של פונים שלא מצליחים למצוא את חנן אלרז. רצ"ב הקישור שמסביר ומפרט. http://www.mako.co.il/special-mako-news/Article-ff9dc7ff75e1831006.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=565984153 אלדד בר לב, מנהל קו התמיכה של עמותת ח.ס.ן
וזה הלינק לכתבה http://www.mako.co.il/special-mako-news/Article-ff9dc7ff75e1831006.htm
תמצאו את האימייל שלו,בהודעות הקודמות,גלגלו למטה.
חנן אלרז האל נתן לו רז סוד לגלות תרופה למחלה שאף אחד עוד לא מצא לה תרופה והוא יחונן הרבה ממחלתם ראיתי את הכתבה מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
חנן עובד עם רופאים. כתבו אליו למייל או שתתקשרו,הוא אדם טוב,שמפנה לרופאיו. המייל והטלפון נמצאים כאן בפורום.
חנן אלרז 0542340330
לרותי האם יצרת קשר עם חנן היות והוא לא מגיב למיילים ובטלפון הוא או תפוס וכשפנוי הוא לא עונה אני ביאוש כבר האם ישנה דרך איך לדבר איתו כי כבר חודש שאני מנסה ולצערי הזמן קצר גם אחי חולה והוא עררי ואני מטפלת בו ובנותיו שהוא מגדל ובן זוגי חולה במצב סופני לכן אני כבר מיואשת
www.c-herb.co.il
לכל מי שמתעניין בטיפול של חנן אלרז. יש לי את הטל' של בית המרקחת שדרכו ניתן לקנות את הפורמולה. נתקלתי בהם דרך איזה רופא אלטרנטיבי, שמחר לנו את התמצית. בהתחלה אפילו לא יודעתי שמדובר באותם טיפות מפורסמות. בקיצור הטל שלהם: 1-800-683693. מכווה שזה יעזור
שלום, אשמח מאד לדעת האם לקחת את הפורמולה והאם היא עזרה. תודה!!! אחות לחולה בסרטן שד גרורתי
הטלפון של חנן לשלוח לו sms והוא יענה 0542340330 בהצלחה
הטלפון של חנן להתכתב איתו בפלאפון 0542340330 בהצלחה
אבקש לדעת את מספר הטלפון של חנן אלרז.
תרגול מדיטציה הוא כלי רב עוצמה, בעל השפעות מרחיקות לכת על איכות החיים, על היכולת להתמודד עם המחלה, להתגבר על הפחדים, להוריד את רמת המתח, לאפשר חשיבה צלולה וקבלת החלטות שקולה יותר, ואף לשפר את המצב הבריאותי של המתרגל/ת. תרגול קבוע של מדיטציה, כמו גם חשיפה לחכמה העתיקה מן המזרח, מאפשרים לנו למצוא את האי השקט בלב הסערה, ולחזור אליו בכל עת שנרצה, ללא תלות בנסיבות החיצוניות של החיים. בקבוצה נלמד טכניקות מדיטציה פשוטות וקלות ליישום, נקרא ביחד טקסטים רלוונטיים ונקיים דיון משותף. המפגשים מועברים ע"י דניאל דייויס, מדריך תזונתי הוליסטי, מתרגל מדיטציה מזה 01 שנים בארץ ובמרכזי מדיטציה ומנזרים במזרח ומתמודד עם מחלת הסרטן מזה 3 שנים. המפגשים ייערכו בימי רביעי בשעות 19:00-21:00 החל מה 25/7/12 במרכז "אלמה", רח' יד חרוצים 4 (סמטת סם שפיגל), תלפיות, ירושלים. לפרטים: 054-7827066
תודה רשמתי לפני , נראה מבטיח
שלום רב, ביום שלישי בשבוע הבא תיפתח קבוצת תעצומות לצעירים. התכנית מיועדת לצעירים המתמודדים עם סרטן (גילאים 18-35), ולאלו הנמצאים בשלבי ההחלמה, אשר מעוניינים להגביר את איכות חייהם בתקופה מורכבת שכזו. מטרת המפגשים להביא כל אחד למצב שבו הוא בוטח בעצמו וביכולת שלו לנהל את איכות חייו הנוכחית בצורה הטובה ביותר. לפרטים נוספים- http://www.taatzumot.com/workshops
תודה
שלום לך, אימי בת 87 וחלתה בסרטן הלבלב.השרידות במחלה היא למשך מס' חודשים. לא סיפרתי לה שהיא חלתה בסרטן.אני חסרת אונים. מה לעשות? האם לספר? אני מניחה שבשלב מסוים תתחיל להרגיש כאבים ויידרדר מצבה.מצד שני טיפולים כימותרפיים בגיל כזה אינם באים בחשבון.גם הניתוח הינו מסובך. אני חוששת מתגובתה אם אגלה לה. נא עזרתך.
שלום רחלי את כותבת אני חוששת מתגובתה אם אספר לה.אני אציב כאן מספר שאלות שאני מציעה לך לנסות להתלבט איתן ואחריהן אתייחס לשאלותייך. מה סיבה שאת חוששת לספר לה, מה יכול לקרות אם היא תדע את האמת, כמה תרבות הסוד וההסתרה היא חלק מתרבות החיים שלכן ומה קרה בעבר שהיו מצבים קשים, האם הסתרתם, ומה היו תוצאות ההסתרה. הרצון להגן הוא ערך מאוד יסודי במשפחה, ומאוד הגיוני אך לא יעיל ולא נכון. זה הדבר הראשוני שעולה, לא לספר, לא להכאיב, לא לגלות. לפני שנים לא מעטות לא הרופאים ולא בני המשפחה היו מסוגלים לדבר על הסרטן ולכן היו מוכרים לחולה שקרים בדמות, יש לך דלקת או משהו בדומה לזה. החולים של אז וגם אלו של עכשיו תמיד תמיד יודעים ומרגישים מה יש להם גם אם לא מספרים להם. כאשר לא מספרים ומדברים גלוי נוצרת מערכת של שקרים מחד והתרחקות מאידך. כי שקר והסתרה קשים ואז מתרחקים ומשתדלים לא להסתכל בעינים וכל התקשרות לקויה ולא אמיתית. לפי דבריך נשארו לאימך מספר מועט של ימים/שבועות לחיות. כמה חשוב לך ולה שאלו יהיו זמן איכות, זמן כנות, זמן של פרידה, מקום להביע רגשות ולהגיד את כל הדברים שנשמרו בבטן ולא נאמרו זו הזדמנות שלא חוזרת, כי אחרי שהחולה נפטר אין יותר דרך לתקשר ואז מאוד מצטערים על הזמן שלא נוצל נכון והלך להסתרה ומציאת תירוצים. החולים יודעים מה יש להם גם אם לא אומרים להם וכל האנשים רוצים הזדמנות לדבר על הפחדים הקשיים, החרדות וגם לתת צוואה לילדים, לנכדים ולנשארים המשמעותיים. נראה לי שלפעם ראשונה כתבתי מספיק במידה ותרצי להמשיך להיות בקשר , אני זמינה באתר כמעט מידי יום בברכה נטע מוזר
קודם כל תודה נטע על התייחסותך. לפי הסטטיסטיקה ,בסרטן בו היא חולה,סרטן הלבלב,מדובר בעוד מספר חודשי חיים. הבעיה היא שאני מפחדת שהיא תיכנס לדיכאון אם היא תדע במה מדובר. אני ממש אובדת עצות.
שלום לכולם ברצוני להודיע שלא אהיה בארץ בין התאריכים 25.5-3.6 בברכה נטע מוזר
חזרתי אהיה זמינה באתר כל יום בברכה נטע
האם מותר לקחת קיו 10 סידן וויטמין d בזמן טיפול כימי בטקסול?
שלום נעמי נראה לי שהכי בטוח שתשאלי שאלה זו במחלקה האונקולוגית היכן שאת מקבלת את הטיפולים בברכה נטע
לא כתוב דבר
שלום, לאבי אובחן גוש בריאה והגדלה של בלוטות לימפה והוא כרגע בהמשך בירור אבל הרופאים חושדים שמדובר בסרטן ריאות. אימי נפטרה מהמחלה לפני 5 שנים. אני לא כ"כ יודע איך להתמודד עם המצב- ראשית הוא אומר שהוא לא רוצה טיפולי כימו, ושהוא לא פוחד מהמוות אבל לדעתי הוא פשוט אומר זאת כדי לא להלחיץ אותנו. הוא לא מבוגר (67.5) . אני שבור ברמות שאין לי כוח לקום מהמיטה בבוקר. מה אתם מציעים?
שלום שלמה אכן אביך עבר שכול ונראה שמאוד מפחד לעבור זאת שוב ויתכן שזו התנהגות של הכחשה,ו/או התעלמות . יחד עם זאת אני שומעת ממך שהוא כן ממשיך ללכת לבדיקות ולברור. מה שמאוד חשוב לדעת שכאשר חולים, אצלך זה אבא, לא רוצים , בדר"כ ניסיונות שיכנוע לא עובדים ולפעמים אפילו מרחיקים. כדאי שבשלב הזה כל עוד הוא בברור ואין אבחנה סופית ואין עדיין המלצה לטיפול, כדאי לא לנדנד לו ולתת לו לבחור בכל דרך שהוא בוחר. אתה כן יכול להגיד לו מנקודת מבטך מה עובר עליך. הכי נכון זה לדבר בשפת האני למשל: אני מרגיש קשה , אני דואג, אני רוצה אותך לידי, קשה לאבד גם אמא וגם אבא וכו' המקום הרגשי עשוי לרכך משהו אך אין שום ערובה שהוא יחליט אחרת נראה שיש לו זכרון קשה של הכימוטרפיה. אתה כותב שאתה שבור, אני יכולה להבין זאת, השכיבה במיטה והתחושה שהכל אבוד בדרכ לא מועילה אלא יותר מדרדרת לעיתים. אני מאמינה ששיחה בניכם ברמה רגשית גם יכולה לקרב בניכם וגם אולי לשנות את ההילטה שלו. את הדברים המעשיים מה צריך לעשות ואיך יעשה הצוות המקצועי, שבוודאי גם יגיד לו מה האפשרויות במידה ואתה רוצה להמשיך להתכתב איתי אני זמינה באתר עד יום חמישי זה, ואחריו אעדר למשך 10 ימים בברכה נטע מוזר
את כותבת שהשכיבה במיטה... לא מועילה אלא מדרדרת וזה גם מה שאישתי טוענת ומבקשת שאחזור לחיות ולצאת וללכת לים .קנינו בית ואני לא מסוגל לעזוב את אבא שלי. אנחנו כל הזמן רבים- היא טוענת שאני מתמכר לדכדוך. איך אני אהיה מסוגל לחזור לחיים כשאבי במצב כזה.
שלום רב, אבי נפטר מסרטן ריאות לפני שמונה חודשים, המוות שלו הגיע די בהפתעה והמשפחה ובעיקר אמי לא ממש מצליחה לעכל ולהתמודד. אני מחפשת לה קבוצת תמיכה שתסייע לה להתמודד עם כל הסיטואציה. חשוב לי לומר שהדבר בה ממנה, אמנם במה שנראה כסוג של פליטת פה אבל לי כמובן זה היה מספיק. אשמח להמלצות תודה מראש
שלום שיר כתבי לי הכן אמך מתגוררת ואנסה לראות מה זמין האם אמך נוהגת ותוכל להגיע בעצמה לקבוצה בברכה נטע מוזר
אמי גרה בכפר סבא וניידת
אימי , חולת סרטן במעי שהתפשט לכבד, הרופאים החליטו לא לנתח מפאת גילה ומצבה הכללי. והיא מטופלת בבית. החל מאתמול אינה יכולה לבלוע , גם לא טיפת מים. כל בליעה גורמת לה לכאבים איומים. האם ניתן לעזור לה? האם כדאי לאשפז? בבית חולים יוכלו לתת טיפול שלא ניתן לתת בבית? מקבלת אינפוזיה ותרופות לשיכוך כאבים.
שלום יפה אני חושבת שאתם צריכים לגשת לרופא מטפל או לחילופין להזמינו הביתה בוודאי שצריך לעזור לה כמה שיותר. מווכרות גם תופעות של קושי בבליעה פסיכולוגי, בגלל פחד חשוב לוודא מה הסיבה לחוסר הבליעה מה קורה איתך ואיך את מתמודדת, גם חשוב לא פחות אם תרצי להתכתב איתי אני זמינה באתר בברכה נטע מוזר
שלום. אחותי חלתה בסרטן השד עם גרורות בעצמות. גילו לה את הסרטן בזמן שהייתה בהריון מתקדם ולכן יילדו אותה מייד על מנת להתחיל בטיפולים. מאז עבר כמעט חודש והילדה והיא והבת שלה עדין מאושפזות. אחותי לא יכולה עדין לקום מהמיטה ומסיבות רפואיות טרם ראתה את הבת שלה. הבת בשלה לצאת מבית החולים כבר זמן מה. עם זאת, אחותי מתקשה להשלים עם העזיבה של הילדה ומגיבה מאוד קשה כאשר מדברים על כך שצריך למצוא סידור טוב יותר עבור הילדה. אני אציין גם שיש ילדה נוספת בסיפור - בת 3 - שנמצאת כרגע עם הוריי. אני מבינה את הרגישות של המצב אך לא כל כך יודעת איך לעזור. השאלות שלי הן רבות - 1. האם יש אפשרות לקבל עזרה בטיפול בילדות מגורם כלשהו כגון ביטוח לאומי? ובאחותי אם וכאשר תשתחרר מבית החולים? 2. האם יש אפשרות לקבל תמיכה פסיכולוגית מעמותה כלשהי שתסייע ללוות את המצב הרגיש הזה? 3. מבחינת קבוצות תמיכה - מאחר שגיסתי אינה יכולה לקום מהמיטה בבית החולים - האם יש אפשרות שאפשר להגיע אליה בדרך כלשהי?
שלום שלומית המצב שאת מתארת קשה ביותר, מתוך הדברים שאת כותבת נפקד מקומו של האב, האם הוא לוקח חלק במצב? לגבי שאלותיך: בכל בית חולים יש אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש כמו עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים, הם מצווים לתת עזרה במצב כזה, אני חושבת שיש לכם זכות לדרוש עזרה מהם. בדרך כלל התערבות של אנשי מקצוע חיצוניים לבית החולים יכולה להתנגש מאוד עם העזרה והתמיכה שאמורה להינתן בב"ח. לדעתי כדאי לדבר עם אנשי המקצוע בביח ולנסות יחד איתם להתוות תוכנית טיפול. אני חושבת שגם לך בוודאי קשה, האם את יודעת איך להתנהל במצב הזה, בעצם מה קורה לך. בני המשפחה עוברים תהליך לא פשוט גם כן וכדי שלך יהיה כוח לתמוך באחותך , גם את זקוקה לתמיכה. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי ולשאול אני זמינה כמעט מידי יום באתר בברכה נטע מוזר
שלום , הסרטן לא עוזב אותי לפני 3 שנים נפטר לי ילד מלוקמיה בן 3 וחצי לאחר מלחמה של שלוש שנים ,נפלתי וקמתי היה קשה מאוד ואיך שהוא אני מצליחה לשרוד יום יום ...כשהייתי בת 4 אמא שלי חלתה בסרטן השד ומאז היא בביקורות אחת לכמה חודשים,ועכשיו היא חלתה בסוג של סרטן העצם אתמול כשהייתי איתה וקיבלנו את הבשורה חרב עלי עולמי אני בחודש חמישי וכל הגוף שלי כואב מעצב .עייפתי מלסבול עייפתי....
שלום לך כאשר קראתי את מכתבך הרגשתי כאב גדול וצורך גדול לחבק אותך. אכן סיפורך קשה וכואב, ואני יודעת כמו בוודאי שגם את יודעת שלהתייאש זו לא פרבילגיה שניתנת לנו להרבה זמן וכמו שאת כותבת שעשית בפעם הקודמת יש רצון לקום ולהמשיך. השאלה שמעסיקה אותי כמה באמת הרשית לעצמך להתאבל על ילדך שמת , באיזו מידה קיבלת עזרה מקצועית כדי לשוב ולעמוד על הרגליים. את נושאת עימך כאב קשה מאז שהיית בגיל 4 כאשר אימך חלתה והשאלה כמה הטראומה הזו עובדה ודוברה משך שנות ילדותך והתבגרותך? את כותבת על הריונך ועל הגוף הכואב שלך שכל כך לגיטימי להרגיש כאב עצום כזה. אני מרגישה שמעבר לחיבוק האמיץ שאני מחבקת אותך, שווה לשקול טיפול פרטני או זוגי. כדי שנוכל להמשיך לחיות, אבדנים חייבים להיות מעובדים אחרת קשה מאוד להמשיך לתפקד ולחיות ויש לך זכות מלאה לחיות. אני זמינה באתר במידה ותרצי להמשיך לדבר איתי בברכה נטע מוזר
שלום רב, אבי אובחן לפני מס' ימים כחולה לוקמיה ALL. ברצוני לדעת האם קיימת בעיה לנשים בהריון להמצא סביבו מאחר והוא עובר טיפולים כימותרפים . האם אני לאחר זמן ממושך לידו צריך לנהוג משנה זהירות שאני חוזר לבית ובו נמצאת אישה בהריון. אשמח לתשובה,תודה.
שלום אריאל כן צריך לשמור על מספר כללים ואז אין סכנה. לא להשתמש באותם שירותים יומיים שלושה לאחר הטיפול, כי החומרים הכימוטרפיים מופרשים החוצה. במידה ואין שירותים נוספים בבית חשוב לחטא כל פעם את המושב והאסלה ולהוריד פעמיים לפחות מים אחרי שחולה שקיבל כימוטרפיה משתמש בשירותים. חשוב לרחוץ היטב ידיים לאחר מגע עם אדם שקיבל כימוטרפיה. החולים יכולים מאוד להפגע רגשית מהתנהגויות אלו של בן משפחה אך חשוב להסביר להם את הרציונל בדרך כלל במכונים לפני שחולה מתחיל לקבל כימוטרפיה מסבירים לו את הכללים הללו. היבט נוסף הוא ההדבקה של החולה מבני המשפחה ומהסובבים. הכימוטרפיה ברוב המקרים פוגעת גם בכדוריות הדם הלבנות שמאוד נחוצות להגנת הגוף מפני זיהומים, ירידה של לאוקוציטים ונאוטרופילים , שהם חלק ממערך החיסון של הגוף, מסוכן לחולה, ובנוסף לטיפול התרופתי להעלאת התאים הלבנים, חייבים לשמור על הגיינה טובה של החולה ושל הסובבים אותו ולא לתת לאנשים שחולים במחלה זיהומית כל שהיא להתקרב לחולה. יש חולים שנוהגים לצאת החוצה עם מסכה לפה ולאף. כל הכללים הללו חשובים אך צריך לזכור שהם יכולים לגרום לפגיעה רגשית קשה לחולה. גם כך החולים מרגישים קשה, בדרך כלל חברים ואפילו בני משפחה מתרחקים כי הם לא יודעים מה להגיד והמנגנון שלהם זה פשוט לנתק קשר. החולה זקוק להמון תמיכה ואהבה, זה תמיד נחוץ אך בזמן חולי כפל כפליים. אם תרצה דברים נוספים אני כאן באתר כמעט כל יום בברכה נטע
אמא שלי חולה כבר כמעט שנתיים במלנומה גרורתית. כל הטיפול התנהל בצורה גרועה, ממש מרגע האיבחון ועד לרגע זה- יש תחושה עזה של טעויות בשיקול לכל אורך הדרך, של כל הגורמים הנוגעים בדבר, וגם שלנו. בימים אלו המצב שלה הולך ומתדרדר, ממש משבוע לשבוע ומיום ליום. מכיוון שהיא לא תרצה לנסות טיפול אגרסיבי בכימו (וגם הרופאה שלה לא ממליצה, כנראה בשל מצבה הגופני הירוד יחסית) אין טיפול באמת, מלבד תרופות ההרגעה שהיא נוטלת במינונים שהולכים ועולים מדי שבוע (למורת רוחה הגלויה, שעד עתה היא התייחסה לתרופות לשיכוך כאבים כ"רעל", ונמנעה רוב חייה מלקיחת אפילו אקמול). אבל היא נאחזת בחיים ובאמונה (היא חרדית) שנס יגיע והיא תבריא ותקום שוב על רגליה, ותחזור לתפקוד, ולא מפסיקה לומר שיש לה בטחון שזה יקרה, ויש לה אמונה שהיא ממש בקרוב תקום על רגליה... כמובן שמהמקום הזה כל שאנחנו יכולים לעשות הוא לחזק את ידיה באמונה, לחפש כל הזמן סימנים על העור ובתוך הגוף לשיפור מצבה, ולנסות בעצמנו להאמין בכל הכח... מהמקום שהיא בוחרת להיות בו אי אפשר לדבר איתה על מוות כאופציה, דברים שבתחילת הדרך עוד היה אפשר לומר תחת אלפי סייגים (כמו "אם חס וחלילה, במצב הכי גרוע...") היום אסור לומר, "צריך" להאמין באמונה עיוורת לגמרי, ולתת לה להמשיך לצעוד במשעול שבו היא בוחרת ללכת... אני תוהה כמה עוד נוכל להחזיק מעמד בשבילה באמונה הזו, כשמהצב שלה ממשיך להתדרדר (ואלו היו שנתיים קשות, מתחילתן, מאז הניתוח שבו הוצאו בלוטות הלימפה מהרגל שלה, ובתגובה היא התבצקה, ועד היום בעצם, היא לא יצאה מהבית כמעט, וכמעט לא קמה ממקום מושבה...), ויש צורך במחשבה על "היום שאחרי" ולו כדי לאפשר עוד מרווח נשימה ועשיה... אולי היא גם כועסת עלינו, ששיקול דעתינו בניסיונותינו להקל עליה גם לא היה מהטובים, אבל היא לא מאפשרת לעצמה לבטא את הכעס הזה, ובמקום זה ימים שלמים היא רק "מתנהלת"... אני חוששת שיגיע יום והיא תלך בלי לומר לנו דבר, בהשאירה אותנו חבולים ועצובים ואבודים מול חוסר האונים שבתחושת האשמה... האם יש דרך שאפשר לשדל אדם במצב הזה לנסות לשוחח איתנו על ציפיותיו ואכזבותיו? לסלוח לנו ולקבל את קוצר ידינו?
שלום אורית מתוך הדברים שלך אני מבינה שאת מודעת לחשיבותה של הפרידה, אך מה שנכון הוא לאפשר לה להנחות את הדרך שלה. באשר אליכם, אני מסכימה שחשוב בשבילכם לשמוע ממנה ולכן כמו שאת כותבת תתחילו לשאול אותה שאלות. שאלת שאלות נמצאה כדרך היותר יעילה, כי היא מאפשרת לאדם לחשוב ולהרהר על השאלה, גם אם היא לא תענה מיד, השאלה תהדהד אצלה בפנים. המקום הנכון הוא לא להתעמת, לא להזכיר פרידה אם אינה רוצה, אך כן לשאול אותה אם היא כועסת עליכם בגלל..... אם היא רוצה להגיד לכם משהו שעד היום לא איפשרה לעצמה להגיד. בהחלט אפשר להגיד, אמא אנחנו מכבדים את הדרך שאת בוחרת ללכת בה וממש לשקף לה מהי הדרך שלה.- כאשר אדם שומע מאחרים , לעיתים זה מאפשר הרהור נוסף- יחד עם זאת יש דברים שאף פעם לא דיברנו עליהם והיינו רוצים לשמוע ממך אפשר לנסות עוד דרך, אם אתם רואים שהמצב הולך ומתדרדר, אפשר (צריך אומץ בשביל זה, אך זה שווה) להגיד אמא אנחנו מפחדים שתמותי ולא תגדי לנו מה שיש לך להגיד ואנו נשאר בלי לדעת, או חשוב לנו לקבל ממך סליחה אם עשינו משהו נגד רצונך בלי לשאול וכו'. אני תמיד מציעה לבני משפחה, אל תפחדו להגיד מה שאתם רוצים, תגידו גם אם יהיה כעס, זה בהחלט עדיף על להשאר חבולים וכו' כמו שאת תיארת זאת כל כך יפה. אין דרך לשדל אדם וגם לא כדאי לנסות. הדרך הנכונה היא להגיד מה אני מאמינה, לשאול שאלות ואז הדברים יתארגנו מותאם יותר. אי אפשר בשביל האחר מה שהוא לא רוצה בשבילו. זה נכון לא רק לגבי סוף החיים, זה נכון בכל שלב. זמינה עבורך נטע
טוב, עכשיו הדברים כבר השתנו מאד... נראה לי שאולי היא קלטה באיזשהי רמה שהיא ניצבת בפני דברים שאינם נמנעים ממש, והיא נסגרה לגמרי. היא לא מוכנה לאכול, וצריך להכריח אותה לעשות זאת, היא לא מדברת איתנו יותר, ורק שוכבת\יושבת במיטה בעינים עצומות. הכאב נשלט, כך נראה לי, כי כשהוא לא היה נשלט היא היתה במודעות רבה לכך, היא ככה כבר מתחילת השבוע, ואנחנו לא יודעים איך לחלץ אותה מזה. כשאנשים באים לבקר- היא נחמדה לכמה רגעים ואז רומזת להם ללכת, וחוזרת לאתה תנוחה. איתנו, בני המשפחה הקרובים- היא מרשה לעצמה להתעלם מאיתנו פשוט, ואני מצד אחד ממש מתוסכלת- כי אני יודעת שיכולת השרידות שלה, אפילו במובן של ימים וחודשים ספורים- תלויה ברצון שלה לחיות, ועושה רושם שהיא איבדה אותו, מצד שני- לא ניתן לדבר איתה, כי היא לא ממש משתפת מה היא חושבת- ואנחנו לא רוצים לומר לה דברים שהיא לא מוכנה לשמוע- אפילו, למשל, להזכיר לה שמעבר למוות מחכה לה גן עדן שבו היא מאמינה, וריבונו של עולם מחכה לעטוף אותה באהבה... האם יש טעם לומר לה משהו, או לקבל את זכותה להיסגר כך, כפי שהיא רוצה? מה עושים? אנחנו די אובדי עצות...
אמא שלך נאחזת בחיים מכל מיני סיבות. קשה מאוד למות. פחד. חרטה. כאב וצער. למות זה תהליך ואפילו אנשים שחשים השלמה לגבי המוות שלהם מתעקשים להישאר בגוף בימים האחרונים. לכן לאמך יש סיבות מצויינות להתכחש למצב. ימים לפני מותו חש אדם שהוא מתקרב לבורא. אפשר לומר שהוא בין שני העולמות והוא חווה תובנות על חייו ועל הסובבים אותו ורואה דברים באופן שלא ראה בימי חייו. יתכן שאמך תפתח כשתתקרב לשם. הכי חשוב בימים כאלה זה לבלות עם האדם שאוהבים ולהרעיף עליו אהבה והבנה גם בימים הקשים האלה כשכל הרגשות מציפים. גם אם היא לא אומרת לך מילות פרידה את מוזמנת לומר לה את כל אשר על לבך וכפי שנטע הציעה לבקש את סליחתה ולברר דברים שאינם פתורים ביניכם. זה התהליך שאת יכולה לעשות עבור עצמך בלי לכפות עליה את התהליך. יומיים לפני שאבי נפטר פניתי אליו בנוכחות אחי ואחותי ואמרתי: אבא, אני יודעת שאתה עומד להיפרד מאיתנו. אני רוצה לומר לך שאני אוהבת אותך ושאני מבינה. זה פתח את כולנו לשיחה. אבי שוחח אישית עם כל אחד ואמר לנו מה הוא מבקש ומה הוא מרגיש. הוא נתן אפילו הוראות מוגדרות להלוויה. הדברים שאמר לנו נגעו עמוק בכל אחד מאיתנו ואנחנו ננצור אותם בליבנו. כמה שעות לאחר מכן החלו דלוזיות והמצב לא אפשר שיחה. דברים כאלה, שיחות כאלו, צריך לפתוח מאוד בעדינות ועם הרבה אהבה ורוך. זה יכול להתבטא בדיבור, בטון, במילים שבוחרים. את מכירה את אמך ואת תמצאי את המילים המתאימות. חשוב תמיד לומר: "אני מרגישה", "אני חושבת", "לדעתי". כך הצד השני אינו מרגיש שכופים עליו דעה, הוא מבין שזו תחושה/דעה שלך. הרבה אור ואהבה ובריאות לכולכם.
שלום עינת אני מאוד אוהבת מה שכתבת ומאמינה בכל ליבי בדבריך בברכה נטע מוזר
והיא בת 61 בלבד. תודה לכל מי שניסה לעזור, ועוד מנסה. היא אושפזה קרוב מאד להודעתי האחרונה- בגלל אותה שקיעה שאני לא ידעתי לאבחן, וחשבתי שהיא רגשית בלבד. לצערי, הימים האחרונים שלה לא היו בהירים, ואנחנו הסתפקנו בלהיפרד מגופה הנם תנומת סמים. סיבלה היה גדול, ולכן יש גם המון הקלה במצב החדש, במיוחד בהתחשב באמונתו בהשארות הנשמה. כמובן שהצער גדול ורב. מחכה
שלום אורית משתתפת בצערך ומאחלת לך /לכם שתעברו את השכול ביכולת לדבר על אמא, לדבר רגשית בניכם ולחוש טוב עם ההקלה, כי לא מעט אנשים מרגישים הקלה ובו זמנית גם רגשי אשם........ הרבה בריאות וחג שבועות שמח בברכה נטע מוזר
אבי חולה במחלה סרטן קשה,מוגדר כחולה סופני. רופאת המשפחה שלו המליצה שלא לחברו למכונת הנשמה. אני מבינה את ההגיון אך מתקשה להסכים לכך, כיוון שזה בעצם כמו לקצר את חייו. ברור לי כי אפסו הסיכויים שהוא יבריא. גם גילו המתקדם שעבר כבר את ה 80 אינו תורם למצב כמו יתר מחלות הרקע הנוספות. איך מצליחים להעז לקבל החלטה כזו ????? איך מצליחים להיות שלמים ולדעת כי באמת עשינו הכול על מנת להצילו ולהשאירו איתנו בחיים.
להפרד מהורה , גם אם הוא בגיל 80 זה מאוד מאוד קשה, יחד עם זאת להאריך את חייו כאשר הוא בודאי סובל ואולי אפילו רוצה למות , זה גם מאוד מאוד קשה, את בעצמך כותבת שהוא במצב סופני, האם דיברת איתו ושאלת אותו מה הוא היה רוצה? ילדים נוטים לקחת על עצמם את קבלת ההחלטות גם אם ההורה עדיין בהכרה, וזאת מתוך מניעים מאוד טהורים, אך לא בטוח שזה תואם את ההחלטה של האדם שנוטה למות. לא ברור כמה זמן נשאר לאביך לחיות, אבל נראה לי שלאור מצבו כדאי להתחיל להפרד. פרידה היא אחת ההתנהגויות שחשובה מאוד גם לחולה הנוטה למות וגם לבני המשפחה פרידה כוונתה לסגור ענינים לא סגורים, בין אם זה עניני ירושה, כעסים ישנים, בקשת סליחה ועוד. כמו גם אמירות מה היית בשבילי משך השנים, מה אני אוהבת אצלך, מה היה לי משמעותי עם מה היה לי קשה וכו'. בכל משפחה יש דינמיקה שונה ובני המשפחה יעשו נכון אם כולם יפרדו. אנו יודעים שמשפחה שנשארת עם מחשבןת רגשות וכו' שלא עובדו ולא דוברו מאוד סובלת לאחר מות יקיריה ויש קושי רב לעשות תהליך אבל תקין. חשוב גם לערב את כל הילדים/נכדים בתהליך הפרידה , לא להסתיר מהילדים את המצב ואף לשאול אותם איך היו רוצים להפרד. ילדים קטנים יכולים להביע את כאבם וצערם דרך ציור, תיאטרון בובות וכו' לעשות פרידה נכונה זה להגיד , מותר לך למות, אתה סובל כל כך, האמיצים יכולים לשאול איזה הלוויה היה רוצה, מאיזה אנשים נוספים היה רוצה להפרד ועוד. את שואלת איך מצליחים לקבל החלטה כזו. הרבה פעמים ילדים לא רוצים לתת להורה שלהם למות, זה בדרך כלל נובע מהפחד להשאר לבד, להיות יתום ועוד, סיבות אחרות יכולות להיות: שהילדים כן היו מוכנים כבר שההורה ימות, אך מרגישים רגשי אשם בכך שהם חושבים ככה ולכן מעדיפים להשאיר את ההורה בחיים. כל האפשרויות לא מקלות לטווח ארוך. המקום הכי שלם זה לברר עם ההורה מה היוא היה רוצה בשביל עצמו, בדרך כלל שאנשים סובלים ויודעים שאין דרך חזרה , היו רוצים למות, אבל הם מגוננים על הילדים שמאוד מפחדים לדבר איתם על המוות, וכך יוצא שכל הצדדים מפסידים. אם את רוצה להגיע להשלמה ותחושה שעשית את כל הדברים הנכונים, פשוט תשאלי את אבא שלך מה הוא היה רוצה. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי אני זמינה בברכה נטע מוזר
שלום רננה היינו בקשר בינואר, והיום גילגלתי מעט את הדף אחרונית ולפתע ראיתי שאלה שלך, הסתכלתי בתאריך ובהחלט נושק לתאריכים שבהם היה לנו קשר, אי מבקשת סליחה ,לשאלתך האחרונה לא שמתי לב.אם את עדיין מעונינת כתבי מייל חדש ואתייחס אליו בברכה נטע
אימי חולת סרטן כבד סופני.נמצאת בטיפול הוספיס בית בבית. תשוששה לחלוטין, אינה יכולה לעמוד על רגליה, לעיתים מבולבלת. מטופלת ע"י צוות ההוספיס בית בעיקר בסירופ תחליף מורפיום נגד כאבים. מדי פעם היא נכנסת למצב של תרדמה עמוקה,ואנו ברושם חזק כי הינה במצב גרוע והמוות עלול להיות תוך שעות. חדלה מלאכול ולשתות. אך אחרי יומיים שןב מתעוררת אוכלת מעט, בעיקר כשאינה מקבלת את "המורפיום"ואף לפעמים מדברת מעט בקול חלושה.. כאביה אינם מוגדרים למקום ספציפי. האם יתכן שמשכחי הכאבים גורמים למצב של אפ אנד דאון? הרופא מטעם ההוספיס טוען כי היא נמצאת במצב גסיסה, אני לא יכול לקבל זאת הואיל והיא מדי פעם מתעוררתף אוכלת ואף מדברת. איך מתמודדים עם עניין כזה מורכב שמחד המוות עומד לקרות כל רגע ומאידך היא שבה לחיים אוכל מעט ולמעשה מחדשת את מאגרי האנרגיה של הגוף..
שלום ישראל דור גסיסה יכולה להמשך מספר ימים ואפילו שבועות. אחת הפעולות שחשוב לעשות במצב כזה הוא פרידה. אנחנו יודעים שאנשים שלא קיבלו רשות מבני המשפחה למות, אוגרים את כל כוחותיהם כדי לנסות להיפרד. לפרידה יש ערך עצום לא רק לאדם הנוטה למות, אלא לא פחות לנשארים אחריו. פרידה מאפשרת לבני המשפחה לחיות עם עצמם ביתר נוחות ואפילו בתחושה של קבלה והשלמה גבוהים יותר. נמצא שמשפחות שחוו פרידה איכות חייהם היתה גבוהה יותר ותהליך איבוד האבל היה פחות טראומתי. פרידה כוונתה לסגור ענינים לא סגורים, בין אם זה עניני ירושה, כעסים ישנים, בקשת סליחה ועוד. כמו גם אמירות מה היית בשבילי משך השנים, מה אני אוהבת אצלך, מה היה לי משמעותי עם מה היה לי קשה וכו'. בכל משפחה יש דינמיקה שונה ובני המשפחה יעשו נכון אם כולם יפרדו. אנו יודעים שמשפחה שנשארת עם מחשבןת רגשות וכו' שלא עובדו ולא דוברו מאוד סובלת לאחר מות יקיריה ויש קושי רב לעשות תהליך אבל תקין. חשוב גם לערב את כל הילדים/נכדים בתהליך הפרידה , לא להסתיר מהילדים את המצב ואף לשאול אותם איך היו רוצים להפרד. ילדים יכולים להביע את כאבם וצערם דרך ציור, תיאטרון בובות וכו' לעשות פרידה נכונה זה להגיד , מותר לך למות, אתה סובל כל כך, האמיצים יכולים לשאול איזה הלוויה היה רוצה, מאיזה אנשים נוספים היה רוצה להפרד ועוד. במידה ותרצה שאלות נוספות אני זמינה באתר כמעט מדי יום בברכה נטע מוזר
מודה מאד על תשובתך. הבעיה היא שאנו לא יודעים מה מצבה האמיתי.רב הזמן היא נמצאת בתרדמה כך שהדיבור עימה והבנתה מעורפלים לחלוטין.לשיטתו של הרופא המטפל יש למנוע הכאבים ע"י תחליף מורפיום ועובדה זו מפריעה ביצירת הקשר עימה.על פי דברי הרופא חולה סופני שאינו אוכל בכלל ימיו נמדדים עד שבועיים, חולה שמדי פעם אוכל דבר מה קשה לנבא מתי יסיים את חייו.כאן הבעיה, אנו לא יכולים לתקשר עם החולה ומצד שני גם לא יודעים מתי יסיים החולה את חייו.
אני בת 55 , אובחנתי לפני כחודש כחולה ב-cll בדרגה ראשונה, אשמח לקבל מידע מלבד ההנחיה הלקונית של הרופא להיות במעקב, לשוחח עם חולה במחלה ,לקבל מידע על התמודדות והמלצות התנהגותיות להתגבר על המחלה.
שלום מיק אני חושבת שאת מבקשת שני דברים חשובים שמאוד יכולים לסייע בתחילת הדרך. לדבר עם חולה שחלה באותה המחלה, ניתן בדר"כ במרפאות או כאשר מקבלים טיפולים, כי לא נהוג לתת שמות של חולים, זה חסוי. יתכן שחולה באותה מחלה שלך יראה באתר כאן את בקשתך ויתייחס, השתתפות בקבוצת תמיכה היא אחת הדרכים היותר יעילות על מנת להתמודד עם מחלת הסרטן. גם כאשר יש סוגים שונים של סרטן הרי ההשלכות של המחלה וההתנהגויות שמשפיעות על איכות החיים דומות. יש גם ספרות טובה מאוד בנושא למשל: אהבה רפואה וניסים של ברני סיגל וסרטן כנקודת מפנה של לה שאן עמותת חוסן מקיימת מספר קבוצות ברחבי הארץ ניתן להיכנס לאתר (ח.ס.ן) ולראות היכן מתקיימות קבוצות. אפשר גם להמשיך להתכתב איתי באתר זה, אני זמינה בו כמעט מידי יום בברכה נטע מוזר
שלום גידול סרטני התגלה אצלי בושט בחיבור עם הקיבה . קיבלתי טיפול כימותרפיה שהסתים ב 1 לדצמבר האחרון . ב 8 לינואר עברתי ניתוח בו הוסר הושט והקיבה חוברה לחלק העליון שלא הוסר בבטני הושאר צינורית להזנה במכשיר קנגורו מאז אבידתי תיאבון. מאז תחילת הטיפול משקלי פחת ב 12 קילו ( היום 71 קילו) היו ימים בהם הצלחתי לאכול יותר ותיגברתי במזון מסוג ג'יביטי באמצעות הקנגורו בימים האחרונה חלה נסיגה ואני בקושי אוכל דרך הפה. מתגבר בגביטי שאלותי- כמה זמן יחלוף עד לחזרה לתיאבון? האם קיימת דרך להאצת חזרת תיאבון הומלץ לי לקבל רישיון לקנביס רפואי. האם ישנם הוכחות ליעילות החומר? בברכה אבי
שלום אבי לגבי קנביס רפואי יש כבר הרבה ידע ואם קיבלת המלצה מהרופא כדאי לנסות. באשר לתאבון , אין תשובה אחת שמתאימה לכולם, אני מאוד ממליצה לך להתייעץ עם דיאטנית שעובדת עם חולים עם סרטן. במידה ואתה גר באזור שבו יש קבוצה לחולים עם סרטן ובני משפחה, אני מאוד ממליצה להצטרף לקבוצה כזו. יש לעמותת חוסן (חולי סרטן נפגשים) אתר ושם ניתן לראות היכן יש קבוצות. התרומה של הקבוצה לגבי איכות חיים וגם לעיתים להארכת חיים הוכחה במספר מחקרים. בברכה נטע מוזר
שלום, לסרט דוקומנטרי עבור yes דוקו, אני מחפשת נשים שחולות בסרטן, והיו מעוניינות לתעד את תהליך ההתמודדות עם המחלה. מה שמעניין אותי הן תןפעות הלוואי הרגשיות ופחות הפיזיות, וצורת ההתמודדות עם תופעות אלו. לא משנה הגיל או סוג הסרטן. ענת 0524701106 תודה רבה!
שלום ענת אני מציעה לך לכתוב למנכל חוסן וכם למנכל אחת מתשע מנכל חוסן יכולה להעביר את הבקשה במייל לכל חברות הקבוצות את הכתובת תמצאי באתר של ח.ס.ן חולי סרטן נפגשים בברכה נטע מוזר מנחה קבוצת תמיכה בחוסן
שלום, אמנם פורים היום, ואין עיתוי רע מזה כדי לקבל בשורה רעה. חברה שלי מאד טובה, אם לארבעה ילדים שבעלה חולה בסרטן המעי הגס קיבלה אתמול את הבשורה מהרופאים שנותרה לו חצי שנה לחיות. היא חברה שלי מאד טובה, אני מחפשת אשה שעברה דבר דומה (או קבוצת תמיכה) ומוכנה לייעץ לה ממה להתחיל, איך לנהוג, איך להנהיג את החיים במצב כזה. בנוסף אני גם מחפשת איש מקצוע פסיכולוג ילדים שיכול לייעץ לה כיצד לספר לילדים ומה לספר ואיך להתמודד במצב כזה. היא שבורה לגמרי. אשמח לקבל כל עיצה שתתנו לי- למייל שלי: [email protected] שנשמע בשורות טובות רינת
קיבלה תשובה למייל הפרטי שלה נטע מוזר
היי לצערנו נכנסנו למעגל "משפחת הסרטן" הלא כיפית, ואמי לקתה בסרקומה שהגיע מהרחם כיום קיימות גרורות והיא סובלת מכאבים, בחילות ושלשולים, ירדה מאד במשקלה ומצפה הנפשי לא טוב - בדכדוך. היא מטופלת בטיפול הורמונלי ואנחנו כילדיה רוצים לסייע לה עד כמה שניתן האם יש למישהו מידע וניסיון בכך- נשמח ליצור קשר ולהעביר ולשתף מידע ואם יש לכם מושג איך אנחנו יכולים לאתר מתנדבים שרוצים להגיע לבית החולה לטיפולים אלטרנטיביים להקלה על הכאבים בנוסף, נשמח לשמוע אם יש לה או לנו קבוצות תמיכה (אנחנו מפוזרים בארץ) תודה [email protected]
שלום סתיו בעניין קבוצות תמיכה תכנסי בבקשה לאתר של חוסן, כתבי ח.ס.ן באתר מצוינות הקבוצות הקיימות שניתן להשתלב בהן. לגבי מתנדבים לטיפול אלטרנטיבי, לא מכירה גוף כזה , אך יודעת שבבתי הספר לרפואה משלימה הם מציעים טיפולי חינם שניתנים על יד התלמידים שלהם בהדרכת מורה, אך איני יודעת אם הם מוכנים לבוא הביתה. במידה ואמך יכולה להגיע לקבוצת תמיכה אני חושבת שיכול מאוד לסייע לה. אני חושבת שזה שאתם רוצים לסייע לה זה נפלא, וחשוב שתגישו לה את זה, כי במצבים כאלה כל כך עסוקים בפרטים של הטיפול הפיזי שהרבה פעמים שוכחים לגמרי את הנפש ואת הרגשות המתלווים לחולי. כל שאלה נוספת שלך תענה על ידי ברצון רב בברכה נטע מוזר
הבן שלנו אובחן עם גידול ממאיר במוח לפני שמונה חודשים. הוא נותח, ניתוח מוצלח. עבר שיקום, והקרנות. ועכשיו עובר כימותרפיה אחת לחודש. הפרוגנוזה טובה, ומצבו הבריאותי סביר, הוא לעיתים חלש, נוטה להידבק בוירוסים יותר מהרגיל, ומתעייף מהר מבד"כ. אבל הוא לא חולה שצריך לשכב. הוא לא הולך לביה"ס ולא הולך לחוגים, הוא נשאר בבית עם אמא שלו, שעזבה את העבודה ונשארת איתו בבית. בכל פעם שאנחנו מנסים לשכנע אותו ללכת לביה"ס הוא הולך פעם או פעמיים לשעתיים-שלוש, אבל אז אומר שהוא מרגיש לא טוב, וזה מתמוסס. אני מודאג מכך שנראה לי שהוא מאוד אוהב את תשומת הלב שהוא מקבל בעקבות המחלה, שאמא שלו כל הזמן איתו, שהוא לא צריך לעשות שום דבר שהוא לא רוצה (משחקי מחשב וטלוויזיה זו הפעילות המועדפת), ושחוסר ההשתלבות שלו בעולם הבריא מזיק לו לתהליך ההחלמה. יש המלצות? מחשבות?
שלום לאבא של ילד עם סרטן ילדים בדרכ חוזרים מהר לפעילויות שלהם, ופה אתה מתאר מצב הפוך, אתה חושב שהוא רוצה להיות עם אמא שלו ולקבל תשומת הלב שלה וזה לא רע בכלל אך זו יכולה להיות סיבה אחת. מאוד כדאי לבדוק השערות נוספות, כמו מה יש בביס שלא מאפשר לו ללכת, מה קורה עם הילדים והיחס אליו, איך המורה מתייחסת אליו, כמה הוא מרגיש רצוי או דחוי, האם נשר לו השער והוא מתבייש , מה הוא יודע על המחלה שלו, כמה הוא שותף לכל מה שקורה איתו וסביבו , כמה בבית הוא לא נדרש לעמוד בגבולות לעומת ביהס' ועוד ועוד. האם עירבתם את יועצת ביהס, פסיכולוגית ביהס. מה שחשוב הוא לא להתייחס לזה כיעבור אלא לטפל ולבדוק ולשתף את הילד בהתאם לגילו. בברכה נטע מוזר
אני 3 שנים לאחר כריתה חלקית של השד,כימו והקרנות. עד לפני חצי שנה טופלתי בטמוקסיפן ומאז ברימידיקס. רופא השיניים שלי ממליץ על השתלות שיניים אך מבקש לקבל אישור מאנדוקרינולג ולבדיקת STX. למה? לאן אני פונה ואיפה עושים את הבדיקה? תודה
שלום שושי אני לא יודעת להשיב לשאלתך אולי במכונים האנדוקרינולוגים יכולים להשיב לשאלתך בברכה נטע מוזר
אני כיום בת 47 בשנת 2006 התגלתה אצלי המלה בשד שמאל לפני ביצוע כריתת השד במהלך הבדיקות התגלתה גרורה בחוליה C5 עברתי הקרנות.מאז אני מקבלת ארדיה כל חודש ובתחלית המחלה קיבלתי זריקת לוקרין להפסקת המחזור + מטמוקסיפן. לפני כ 4 חודשים עשיתי פטסיטי ויצא קליטה של המחלה בגוש שיצא לי בשד לפני כשנה.בהמלצת האונקולוג ביצעתי ניתוח של כריתת שחלות וחצוצרות בסוף נובמבר.ב 16.1.12 עשיתי פט סיטי והיום נפגשתי עם האונקולוג ומסתבר שהתגלתה גרורה בחולה L3 בחלק הפנימי של החוליה .האונקולוג החליט לתת לי את הכדור פמרה.שלל כל אפשרות של הקרנות או טיפול כימו וכו ואמר שצריך להתחיל בכדור שאלתי היא האם הכדור הנ"ל יכול להשפיע או להעלים את הגרורה החדשה?
שלום אביבה האתר שלנו אינו מעסיק אונקולוגיים ולכן אין אנחנו יכולים להשיב על שאלתך. אינני יודעת אם מעניין אותך לדעת שעמותת חוסן מפעילה קבוצות תמיכה לחולים בסרטן. ממחקרים אנחנו יודעים שיש קשר בין השתתפות בקבוצות תמיכה לבין אורך חיים ואיכות חיים. מידע על הקבוצות ומקום הישוב בהן מתקיימות, ניתן לקבל באתר שלנו אם תכתבי ח.ס.ן תקבלי את האתר שלנו ושם תוכלי למצוא באילו מקומות מתקימות קבוצות בברכת השפעה מיטבית של הטיפול ושבת שלום נטע מוזר
של מוטציות גנטיות העלולות להוביל לסרטן. שלום רב, שמי רקפת דור ואני מתאמת אונקוגונטיקה במרכז הרפואי בית חולים הדסה עין כרם. אשמח לענות לכל שאלה הקשורה לסרטן וגנטיקה ולספר לכם על הבדיקות הייחודיות לגילוי מוטציות הקשורות לסרטן, המתבצעות אצלנו במרכז לאונקוגנטיקה. אתם מוזמנים להיכנס לעמוד הפייסבוק שלנו: http://www.facebook.com/Oncogenetics ניתן להירשם לבדיקה בקלות דרך הטופס המקוון: https://pob.hadassah.org.il/localapp/HadassahSite/Oncogenetic.aspx או היכנסו לאתר: http://www.hadassah.org.il/Hadassa/Heb_SubNavBar/Departments/Medical+departments/genetics1/clinics/ganetica+klinit/Oncogeneticdiagnosis/ סוף שבוע נעים לכולם !
אבי עבר בדיקות גנטיות ונמצא נשא לגן הגורם לסרטן.אימי ככל הנראה איננה נשאית. אנו שלוש אחיות-בנות של האב. מה הסיכוי באחוזים שאנו גם נשאיות?
אסצר שלום, כאשר אחד ההורים נושא את אחת המוטציות הקשורות לסרטן, הסיכוי של כל אחד מילדיו לקבל אותה הוא 50%. אני מציעה לגשת ליועצת גנטית, למסור לה את כל הפרטים על הנשאות במשפחה, לקבל ממנה את כל המידע ואז להחליט האם לבצע את הבדיקה. אם את רוצה לשאול משהו נוסף, את מוזמנת ליצור איתי קשר בדוא"ל [email protected] או בטלפון נייד 050-4048610. הרבה בריאות לכולכם, רקפת
אמי בת 64 חולה כבר 4 שנים בסרטן שד עם גרורות למח. בשבוע האחרון התדרדרה מאוד. הוחלט להעבירה להוספיס. היא אינה אוכלת כבר שבוע ימים. רציתי לשאול כמה זמן יאפשרנלחיות ללא מזון?
שלום אסנת לפי מה שאת מתארת אמך נמצאת בשלב הסופי של חייה קשה לענות בצורה ברורה כמה ימים ניתן לחיות ללא מזון, לעיתים גרורות למוח יכולות להיות הגורם למוות ולאו דוקא העדר מזון הייתי מאוד ממליצה להפרד ממנה ולהרשות לה למות, ממש לשחרר אותה, כי הרבה פעמים אנשים מחכים שבני המשפחה יפרדו מהם וגם יגידו להם מה הם היו בשבילם וכו' במידה ותרצי לשאול דברים נוספים אני זמינה באתר בברכה נטע מוזר
נפלט לי. אבי חולה בלוקמיה. אימי ניסתה ומנסה בכל תוקף לשמור זאת בסוד. מעטים הם היודעים מהי המחלה ממנה סובל ... הס מלהזכיר את שמה. והנה נפגשתי בשכן שאמו נפטרה ממחלה זו (במקום אחר)ושאל לשלומו של אבי... שאל ממה סובל, ואני בתומי נקבתי בשם. אני חוששת שאימי תדע שמסרתי. אני חוששת שכל השכנים ידעו. למה זה בושה ???? אומרים לאמא שתדע שהשכן יודע ??? ואיך בכלל מתמודדים עם מחלה כל כך קשה וחשוכת מרפא ?
שלום יעל את מספרת על התנהגות הסוד, שמאפיינת משפחות לא מעטות. ממחקרים אנחנו יודעים: שמשפחות שמשתמשות בסוד לגבי נושא אחד קרוב לוודאי שתרבות הסוד קיימת גם לגבי נושאים אחרים בבית. סוד גוזל המון אנרגיה ולא כל כך משאיר כוחות להתעסק עם העניין העיקרי. אותו הדבר עם סרטן, כאשר יש סוד סביב המחלה כולם מפסידים ובעיקר מבזבזים המון אנרגיבה שיכולה היתה להיות מנותבת להתעסקות חיובית עם המצב. בעצם, לחולה אסור לדבר , לבני הבית אסור לדבר וכולם נשארים כלואים עם המצוקות שלהם, הפחדים, הכעסים והיכולת להעזר. אני חושבת שקרה לך משהו טוב ואנושי שסיפרת. נראה לי שכרגע העבודה שבתוך הבית, זה לנסות להסביר לאמא שלך למה סוד זה הפסד גדול לאורך כל הדרך. במידה ותרצי שוב להתייעץ ולדבר איתי באתר, אני זמינה כמעט בכל יום בברכה נטע מוזר
היי לכולם, הגעתי לפורום הזה בטעות אחרי שעברתי יום קשה במיוחד בבית החולים. אבי בן 52 כן כן אתם רואים נכון. צעיר שעוד לא ראה כלום בחייו. לפני כשנה התגלתה אצלו מחלת הסרטן. יש לו גוש בראש הלבלב. ידוע לי וסביר להניח שלמרביתכם פה בפורום, שלבלב זו אכן מילה גסה. וברגע שהסרטן מניח את ידו על איבר זה סיכויי ההחלמה שלך שואפים כלפי מטה. אבל התמזל מזלו של אבי והוא נכנס לניסוי שערכו באותו הזמן בביהח הדסה בי-ם. הגידול אפילו הצטמק, והמרקרים ירדו. אבל לצערנו הוא עדיין לא בר ניתוח מכיוון שהוא בא במגע עם כלי דם וניתוח עלול לפגוע בכלי דם אלו בצורה רצינית עד מסכנת חיים אז הכירורגים לא לוקחים את הצ'אנס הזה. אז התחלנו את הניסוי וזה ניראה שגרתי במיוחד, נוסעים לטיפולים, הוא המשיך ללכת לעבודה עד לפני שבועיים, ובחודשיים האחרונים החלה לו תופעה של מיימת. לאחר בדיקה של דוגמית מהמים גילו שיש לו תאים סרטניים במים שמגרים את האזור וככל הניראה גורמים להתנדפות נוזל מהתאים לתוך הבטן כך שכל הגוף שלו ניראה ממש מצומק והבטן נפוחה מאד ומקשה על התרחבות הריאות מה שגורם לקושי נשימתי. אבי אדם דכאוני מאד, ועצם העובדה שהמצב לא נעשה קל יותר פיזית גורם לו לרגרסיה רגשית הוא לעיתים מדבר בצורה אובדנית, וניראה שאת כל הטיפולים שהוא עושה, ואת הפעולות הבסיסיות שהוא עושה- כמו לאכול, לקום מהמיטה ולרדת לסלון על אף הקושי הפיזי הוא עושה בשביל אימא שלי שאיתו באש ובמים. ניסינו לייעץ לו לשוחח עם פסיכולוגית או לקחת כדורים שיעזרו לו להתמודד עם הקושי הנפשי אבל הוא טוען שהוא לא בדיכאון אלא שפשוט קשה לו פיזית ו"איך אנחנו היינו רוצים שהוא יגיב במצב כזה שלנשום ולקום מהספה הוא לא יכול ונורא קשה לו לבד". אתמול כשהוא התעורר אימא שלי שאלה אותו שאלה והוא ענה לה תשובה לא קשורה. היא הבינה שהוא במצב של בלבול ומחשש לפגיעה מוחית רצנו איתו לביהח. שם הצליחו לייצב את מצבו פחות או יותר וכרגע ממתינים לתוצאות. לא ברור לאן המצב הזה הולך מכאן, היום כשבאתי לבקר את אבי מעבר להתנהגות האפטית שלו שככל הניראה נובעת מחולשה, ייאוש, עייפות היה לי קשה לראות אדם שעד לפני 11 חודשים היה בריא, שמן, אוהב לאכול אוהב לטייל, מגיע למצב שהוא יושב על מיטת ביהח כאשר חיתול עוטף את חלציו, רזה ומותש חסר חיות וחסר תקווה. ואת אימא שלי שיושבת ומנסה לשמור על קור הרוח ולסעוד אותו ולהיות לו לעזר לכל שיצטרך. קשה לי לחזות בסיוט הזה מתרחש לי מול העיניים וקשה לי לשמור על התקווה שאפשר לצאת ולהתרומם ממצבים שכאלו. קשה לי שלא לחשוב על הworse case sinario קשה לי שלא לחשוב על מה יהיה אם.. יש לי אח בן 10 שאני לא יודעת איך הוא יאכל את זה, יש לי אימא חזקה שאני לא רוצה שתשאר לבד, ויש אותי ואת אחי שעל אף שלא היינו קרובים לאבא בזמן ילדותנו, מבינים היום מה המשמעות של חוסר בדמות כזו שהייתה כה דומיננטית בתא המשפחתי. אני לא באמת כותבת את זה כי אני מצפה שלמישהו כאן תהיה תשובה בשבילי ואני יודעת שזה פשוט מצב של חוסר אונים. אבל האם מישהו מכם באמת חושב שמהתהום הזו שהוא נימצא בה כרגע יש דרך חזרה? תודה למי שיענה, תודה למי שסתם קרא, וחיבוקים לכל בני המשפחות שעוברים את הסיוט הזה ושומרים על שפיותם. אוהבת אותכם ומבינה. אביטל.
שלום אביטל אני לא חושבת שמישהו יכול להגיד שיש או אין דרך חזרה על פי התאור שלך המצב קשה ואת שואלת שאלות נכונות ויש תובנה יפה לגביך ולגבי אחיך. חשוב לאפשר לאביך לדבר ולהגיד את מה שעל ליבו מבלי להוכיח אותו או להגיד לו מה הוא צריך, כי אם הוא לא רוצה שום דבר לא יעזור יכול להיות שהדיבור הרגשי אתכם יקל ויסייע לו לפתח איתכם שיח רציני ועמוק. כן, קשה לו וחשוב לכבד את שהוא מרגיש ואומר. חשוב שתדעי שאת יכולה להכנס לאתר זה ולהתכתב איתי, לעדכן מה קורה ולשאול שאלות, אם תרצי כמובן אני משתדלת להכנס לכמעט מידי יום ולהתייחס לדברים. בברכה נטע מוזר
והיו לי מילים מנחמות... סיפורך, נוגע ללב ובדרכך המיוחדת לתאר את המצוקה בה את נמצאת. את נראת אדם טוב, אישיות מדהימה. הלוואי ויהיו לך הכוחות לעמוד בהמשך הדרך. לא קל להאמין... אבל אולי אולי אולי הוא יתגבר. סה"כ הוא צעיר וכוחותיו יש סיכוי ויעמדו לו. ואת... את קחי קצת אויר. את עושה ככל יכולתך ולא הכל תלוי בך. ומותר לך לפעמים גם להיות קצת חלשה.
שלום אני גבר בן 52 חילוני אובחנתי לאחרונה עם סרטן המעי. לפי תחילת טיפול. מחפש קבוצת תמיכה בתל אביב.
שלום לך באתר של חוסן יש רשימה של קבוצות התמיכה. בתלאביב אין קבוצה אך יש בראשון לציון באתר יש גם את מספרי הטלפון של כל המנחים ואתה יכול להתקשר בברכה נטע מוזר
היי, אני ממש אובדת עצות..מדובר באחותי בת 42, מתמודדת מגיל 28 עם סרטן נון הוצ'קינס לימופמה.עברה סבב של כימו והקרנות לפני שנה,כרגע ברימיסיה. הבעיה שלא עבדה כ10 שנים. כיום מאד מאד מעוניינת לחזור למעגל העבודה במשרה חלקית (מקבלת קצבה מבטוח לאומי). לדבריה לא מוצאת. מדובר בבחורה אינטליגנטית,נראית טוב,בוגרת בית ברל בסוציולוגיה. איך אפשר לסייע לה? היא מתגוררת עם אמי, לא יוצאת מהבית,מבודדת חברתית,לדבריה עבודה היא הדבר שהיא הכי רוצה. תוכלו לסייע? היא גרה בפתח תקווה
שלום אדווה גל לפי מה שאת מתארת אחותך מבודדת , לא יוצאת מהבית גרה עם אמך, נראה לי שעזרה מקצועית נפשית כמו טיפול פרטני או קבוצתי יכול היה אולי להביא אותה לידי התבוננות בעצמה ויכולת לעשות שינוי. וחשוב להבין שכמה שנרצה לעבור זה לא בידים שלנו רק האדם עצמו יכול לעזור לעצמו בברכה נטע מוזר
להסתכל למוות בעיניים... הסרטן מחסל את אבי באיטיות ובסבל... אני פוחדת לחשוב על הרגע שיגיע, שכבר כמה חודשים, יודעים שהנה אוטוטו הוא מגיע.... אני פוחדת ממה שיהיה אחרי... האם אהייה שלמה שעשיתי באמת הכול למענו ??????? אני פוחדת שמרוב מחשבות וזמן כה רב של דאגות... אפילו לא יהיו לי דמעות.
שלום דנה צר לי לשמוע על מצבו של אביך והכאב והקושי הגדול שאת עוברת. כמה דברים מומלצים כדי להקל ולו במעט את הקושי אחרי ואת תחושת השלמות שאכן עשית את הטוב ביותר עבורו. לשאול אותו מה הוא מרגיש ומה היה רוצ ה להגיד לכם, מה רוצה להשאיר כצוואה עבורכם. איך היה רוצה למות אנשים שנוטים למות מאוד רוצים לדבר אך בדרכ הם לא מדברים כי הם מרגישים שהסובבים אותם פוחדים ובורחים מנגיעה במוות זה חלק מפרידה וכדאי מאוד להתחיל אותה פרידה חשובה לא רק לאדם החולה, חשיבותה עצומה עבור הנשארים דבר נוסף חשוב להרשות לאבא שלך למות אם אכן הוא מבקש כבר למות. הדמעות מגיעות כאשר לא עוצרים אותן ומרגישים שזה בסדר לבכות בברכה נטע מוזר במידה ותרצי להמשיך לשאול, אני זמינה.
אנסה לפתח איתו שיחה כפי שתיארת. נראה לאן זה יוביל... אני עצובה מבפנים, אך מרגישה שהגיל והמחלה ועוד לא מעט מחלות רקע נוספות...הכול ביחד.... כאילו זה קצת הגיוני שזה יקרה. אחרי כל כך הרבה חודשים.... יש מין הפנמה ואולי לצערי אפילו השלמה. אני כועסת על עצמי שאני משלימה... אולי אני צריכה להמשיך ולהאבק... ??????? למרות שלרפואה אין מה להציע .... לכן אחרי כל כך הרבה זמן, אולי לא אבכה ????????????? אז....... מה יהיה ??????????????????
אני חולה מזה 12 שנים ואני חי עם בעיה כרונית כתוצאה מכך אולם הבעיה העיקרית היא הבדידות ( מלבד המשפחה ) במיוחד בגילי ( 42 9 לפעמים רוצה ללכת לסרט אולם אין עם מי. אולי יש צורך בהקמת אתר אינטרנט שיפגיש בין " יוצאי " סרטן גם כאלה שעדיין לא יצאו לשם ידידות / חברות או סתם בילוי משותף. אולי מישהו ירים את הכפפה ? !!!
לום דודי אני לא יודעת היכן אתה גר , אך באיזורים שונים בארץ יש קבוצות תמיכה לחולים עם סרטן, יש לנו אתר - חוסן- ואתה יכול להכנס ולראות היכן יש קבוצות לגבי ההצעה לאתר זה רעיון טוב, אך כמו שכתבת צריך משוגע לדבר בברכה נטע מוזר
דודי שלי לצערי גם אמי סובלת מהמחלה ומבדידות ענקית אשמח אם אתה מעוניין שאפגיש או אתווך בניכם תשאיר לי פרטים במייל תודה מאיה
מספרים לאדם סופני שימיו ספורים ??? רב המליץ לא לספר כי זה יזרז לו את המוות. עובדת סוציאלית דווקא כן המליצה. מה עושים ?
שלום רננה בשאלה שלך יש שני חלקים חלק אחד זה המה, איזה תכנים נמצאים בשיח עם אדם שימיו ספורים, ד.א בעיני האדם הוא לא סופני, אלא המצב הוא סופני והחלק השני הוא איך עושים זאת. לדעתי את צריכה לבחור את הגישה עם מה ללכת עם הרב, או עם העובדת הסוציאלית. אני כמובן בצד של העובדת הסוציאלית אני חושבת שלא צריך להגיד לאדם שימיו ספורים, צריך לשאול את החולה , אם הוא יודע מה מצבו, אם הוא רוצה לדבר איתך על זה, מה הוא מרגיש וכו' אני עוד לא נפגשתי עם אדם שימיו ספורים והוא לא מודע למצבו, אנשים יודעים שהם הולכים למות, אך הם מבינים מהסביבה שאינה רוצה לדבר על זה, אז גם הם לא מדברים. אם יש לך אומץ ואת בוחרת לדבר, פשוט תתחילי לשאול שאלות ותראי מה יקרה.. בברכה נטע מוזר
צריך אומץ גדול להגיד לאדם קרוב שלא נותר לו עוד הרבה לחיות. ובעצם מי באמת יודע כמה זמן עוד נותר ???? לפעמים הרופאים משערים, אך התחזיות שלהם לא מתממשות. האדם חי מעבר לציפיות/ תחזיות. אני מדברת על אדם קרוב מאוד שיש לו מחלה קשה מאוד והוא גם מבוגר. לצערנו, הוא מקבל טיפול תומך בלבד. כי אין הרבה מה לעשות. והוא... בכלל לא חושב שהוא חולה למרות כל ההסברים שלנו. אז איך ניתן לגשת אליו ???? איזה שאלות ניתן לשאול ?
אבי חולה מאד, בן 84, מחלה ממארת וסופנית. הומלץ להוספיס בית. רצונו להית בבית לא להגיע לבית חולים. אנו משתדלים לכבד אותו. לי זה מאד קשה. זה מלחיץ אותי ברמות גבוהות. רופא ואחות באים לבקרו בביתו מעת לעת, אבל כל הרגעים הקשים שלו כשאין לצידו צוות רפאי זמין. (למרות שתמיד ניתן להתקשר לאחיות... זה לא מרגיש נוח לעשות זאת באמצע הלילה למשל) והפחד הנוראי מהמוות שפתאום יגיע......... והמחשבה שהמוות יהיה בבית. יש לי עוד אימא שתהייה בריאה. מה יהיה אחר כך ???גם הקושי הפיזי בטיפול וגם הקושי הנפשי. גם קשיים אחרים הקשורים למשפחתי. איך מתמודדים? יש לי אחים ודודים שמנסים לסייע ובכל זאת.... יש איזו עצה או דרך להתמודד ??
שלום דליה שאלותיך רלוונטיות מאוד למצב אותו את מתארת ואנסה להתייחס לכל מה שאת כותבת. לאפשר לבן משפחה למות בבית זו אחת המתנות הגדולות הן לחולה וגם למשפחה. אנו יודעים שאנשים שאיפשרו ליקירם למות בבית חוו תחושות מאוד חזקות של שלמות ותחושת נתינה מאוד גדולה, עם יכולת אפילו, לעבור את התקופה לאחר המוות בצורה הרבה יותר שלמה יחד עם זאת לבצע הוספיס בית זה מאוד קשה וניתן לקיימו ולא להתמוטט, כאשר יש מספר אנשים שמוכנים להתגייס למשימה. מישהו מבני המשפחה חייב לקחת על עצמו לנהל את כל "המבצע" ולזכור שהוא המנהל חייב לזכור שהמשימה תתחלק שווה, או לפי יכולות ולא שאדם אחד או שניים ישאו בכל הנטל. אפשר לבקש מהצוות הרפואי שיתגייס גם לעיצה בניהול העניין. השאלה הכי חשובה היא לשאול את עצמכם אם אתם מוכנים לעמוד במטלה הכל כך קדושה הזו וגם הכל כך קשה , אך מאוד מאוד מתגמלת. את כותבת אם יגיע המות פתאום., אפשר, עם כל הצער והכאב, להסתכל על מוות גם כהקלה לחולה וגם למשפחה. אחד הדברים המאוד מיוחדים במוות בבית לעומת מוות במקום מנוכר כמו בית חולים או בית סיעודי, הוא האפשרות לעשות פרידה מאבא שלך. ומאחר וכתבת שאביך במצב סופני כדאי כבר להתחיל להיפרד. להיפרד פירושו לשאול מה הוא היה רוצה להגיד לכם, אפשר לשאול את מי הוא היה רוצה לראות, אם הוא יגיד משהו כמו אני רוצה למות, או אני לא יכול יותר, חשוב לא לסתור את דבריו, להקשיב ואפילו להרשות לו למות. אנחנו יודעים שלעיתים אנשים לא מתים כי בני המשפחה לא משחררים אותם. בתהליך הפרידה שככל שיתחיל מוקדם יותר כך תרוויחו יותר,חשוב לסגור ענינים לא פתורים, בין בני זוג בין ילדים, לבקש סליחה, להגיד לאדם מה הוא היה בשבילי, אפשר לדבר גם על ההלוויה ומה הוא היה רוצה שיהיה, כמובן שככל שפחות מפחדים ניתן לדבר בפחות חשש על המוות. האנשים החולים יודעים שהם הולכים למות והרבה פעמים הם יודעים אפילו מתי הם ימותו, בדרכ הם לא מדברים כי הם לא רוצים להפחיד את המשפחה. אנשים שנמצאים במצב כזה מאוד רוצים לדבר, אך בדרכ אין להם אוזן קשבת ואז הם מסתגרים ואפילו כועסים, כי בעצם הם נשארים מאוד לבד עם כל התחושות שלהם. יש שמאמינים שכדאי שהחולה יעבור למיטה אחרת כך שבן הזוג הנשאר לא יצטרך לישון באותה המיטה שבו בן זוגו נפטר. אפשר להתייעץ גם עם החולה וגם עם בת הזוג איפה היו רוצים למקם את המיטה. אפשר לשכור מיד שרה מיטה כך גם נוח לטפל. מאוד חשוב לשתף את הילדים , הנכדים וכל מי שקרוב במה עושים מה קורה , מה התוכניות ואפילו בתורנות. אם הקשרים טובים זו יכולה להיות חוויה מאוד משמעותית ומקרבת לכל המשפחה . דליה אהיה מוכנה להיות זמינה עבורך גם באתר זה וגם בטלפון שלי שמופיע באתר של עמותת חוסן בקבוצות התמיכה. מאוד חשוב שאבא שלך לא יסבול מכאב ועל זה אחראים צוות ההוספיס. בברכה נטע מוזר
ראשית על תודה על תשובה כה מפורטת שבהחלט גם מאד נכונה והגיונית. אלא שמבחינה מעשית קשה מאוד ליישמה. יש איזשהו פחד להסתכל למוות בעיניים. לחוש את תחושת החלל שהוא יותיר... ואת האם השבורה שטיפלה ומטפלת בו בצורה כה טוטאלית. האם לדעתך, כאשר הוא אומר אני הולך למות (והוא אומר זאת כל כך הרבה פעמים) צריך להגיד לו בסדר... האם זה לא יתן לא תחושה שאנו מוותרים עליו? ומה אם יבקש לראות מישהו שלא נצליח להפגיש בינהם... (חו"ל וקשיים אחרים) את גם אומרת לסגור עניינים לא פתורים... האם לטעמך יש הגיון בלהגיד גם דברים לא נעימים ??? מה יועיל עכשיו ? איזה תחושה זה יותיר ???? האם לא כדאי לאמר רק דברים טובים? תחושת המוות הקרב אך לא מגיע היא תחושה קשה ביותר... אין מושג כמה זמן זה יקח ואיך זה יתפוס אותך...ואולי לא נרגיש בדיוק ? וכל זה כשאין לידך צוות רפואי מיומן. קשה, פשוט קשה.
