פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
שלום רב . אני מחפשת הומופט שהתמחה בחיזוק הגוף לאחר השתלת מח עצם .אני מדברת על בחור בן 26, שלוש שנים בהפוגה מלאה מלוקמיה אך סובל מGVHD שלאחר השתלה הגורם למשקל ירוד חוסר תאבון, מה לוקחים לתוספת אנרגיה וכח ומשקל
שלום יונה יכול להיות שאם תכתבי באינטרנט, את השאלה תקבלי תשובה לגבי הומאופטיה לגבי מה לוקחים לחיזוק, אפשר או דרך הרופא המטפל, או תזונאית בכירה, או דרך הרפואה הסינית. בברכה נטע מוזר
ושאלה נוספת- אם היא הייתה בהריון איתי כשהיה לה כבר לוקמיה כרונית (בשנת 1988) מה הסיכוי שבעתיד אחלה גם בלוקמיה? היא אובחנה כחולה במחלה חודשיים לפני מותה, אך אינני יודעת אם היא לא נשאה אותה במהלך תק' ההריון. כיום בדיקות הדם של כדוריות הדם הלבנות שלי תקינות.
שלום מיכל נראה לי שמה שכתבתי קודם תקף גם לגבי שאלתך זו. צר לי שאינני יכולה לתת תשובות נוספות. נטע מוזר
שלום, אמי נפטרה מלוקמיה מיאלואידית כרונית עוד במהלך אסון צ'רנוביל. למעשה כשהיא נפטרה היא שהתה באסטוניה וחיה חיים רגילים לגמרי, באוקראינה המקום בו אירע האסון היא הייתה לפני שלוש שנים למותה (בשנת 1986, חצי שנה, וכשאסון צ'רנוביל החל ב-1986 אחרי חצי שנה עזבה). שאלה 1: הבנתי ששלבי המחלה מתפתחים תחילה ע"י השלב היציב שיכול להימשך 5 שנים, היא למעשה החלה להרגיש את המחלה חודשיים לפני מותה, אז האם ניתן לא לעבור את השלב היציב? אם כן באיזה שלב היא הייתה?כי המחלה התגלתה חודשיים לפני מותה, מדוע? בנוסף לא רק היא נחשפה לצ'רנוביל באוקראינה, גם יתר המשפחה שלי שגרה שם נחשפה,ויתר המשפחה נחשפה במימון גבוה בהרבה יותר ממנה,אך החשיפה שלה הייתה מלפני שלוש שנים ומאז הם עברו ישר לאסטוניה מקום מוגן מכימיקלים, כשהיא הראשונה שעברה. דרך אגב- אציין את גילה במותה- גיל 26, ייתכן וזה משמעותי, כששאר המשפחה יותר מבוגרים, מלבדי ומלבד בן דוד שלי שהיו צעירים ממנה. באסטוניה היא חיה, למדה עבדה והתפרצות המחלה שהייתה שבועיים לפני מותה הייתה בשעת לחץ קיצונית אצלה. לפני החודשיים האלה היא עשתה בדיקות כל הזמן (היא גם הייתה בהריון אז היא נאלצה לעשות בדיקות) ובאף אחת מהבדיקות לא התגלה שיש לה סרטן. רק פתאום כשהיא הייתה במצב לחץ קיצוני התגלה סרטן הדם. שאלה 2: האם יכול להיות שהיה לה עוד סרטן כשהיא הייתה בהריון איתי (אני נולדתי בשנת 1988 והיא נפטרה בשנת 1989) ולא גילו? אני הבנתי שזה לא מועבר בתורשה, אך האם במקרה כזה זה יכול להיות מועבר בתורשה או להגביר לי סיכון למחלה? או לגרום לי לתופעות לוואי אחרות? שאלה 3: האם לחץ קיצוני, כי היא הייתה הרבה בלחץ גם במהלך ההריון וגם לאחריו יכול להגביר סיכון ללקומיה, או יכולה להיות סיבה ראשית ללקומיה כי אחת מהרופאות המרכזיות אז אמרה שזו הסיבה הראשית למותה- הלחץ הגדול שבו נמצאה, למרות שבדו"ח כמובן רשמו לוקמיה כרונית למרות שאינני יודעת עד כמה היא כרונית היות והיא נתגלתה חודשיים לפני מותה, אז היכן היא כרונית בדיוק? אני אציין שלא היו לה שום מחלות, והיא הרי הייתה בהשגה רפואית כל תקופת ההריון שהייתה בשנת 88 ולא גילו אצלה לוקמיה, כשבשנת 89 היא נפטרה, לוקמיה זה הרי תהליך מתמשך, לא מתפרץ בהפתעה,נמצא בגוף ובהריון עושים את כל הבדיקות הנדרשות. ובכלל בשנת 88 בהריון היא חיה באסטוניה כבר משנת 87. אודה לכם על קבלת מענה לשאלותיי ושולחת החלמה מהירה לכולם, הרבה כוח..:-)
שלום מיכל שאלותייך נכון שיהיו מופנות אל רופא אונקולוג, ויתכן שגם הוא לא יוכל לענות על כולן. באתר שלנו לא משיבים רופאים, רק אנשי מקצוע מתחום הטיפול הנפשי. לגבי לחץ וסרטן, יש מספר מחקרים בנושא, אך זה לא מאפשר לי לענות ספציפית לשאלה שלך. אני כן חושבת שחשוב להיות במעקב והייתי ממליצה לך להתייעץ עם אונקולוג בכיר. בברכה נטע מוזר
שלום, לפני כמה ימים קיבלתי בשורה שאבחנו באמצעות CT לסבא שלי סרטן ריאות. סבא שלי עבר ניתוח ברגלו לפני כמה שנים שהשתבש ופגע באורח ואיכות חייו באופן ניכר והוא איבד אמונה ברופאים. הוא אדם מבוגר בן 79 ולאחר האבחנה הוא נשלח בדחיפות לאונקולוג מומחה להמשך בירור וככל הנראה טיפול מתאים. לא קיבלנו מידע אחר חוץ מהאבחנה מכיוון שאת השאר היינו אמורים לקבל מהאונקולוג. סבי לא מוכן ללכת לרופא והוא מתעצבן מאוד אם רק אומרים לו שהוא צריך ללכת.. אני מודאג מאוד כי אני יודע שלא מדובר על מחלת צינון קלה שתעבור אחרי שבוע. אני פונה לכאן כי אני באמת כבר לא יודע מה לעשות, אני לא מפסיק לחשוב על זה, אני שבור וכך גם המשפחה ויש סוג של צורך להמשיך את החיים אבל איך אפשר להמשיך כשהנושא הזה עומד על הפרק. איך אפשר פשוט להתעלם מהמצב הזה ולא לעשות כלום. סבי אומר שהוא לא רוצה לקבל טיפול ושאם הגיע זמנו אז הגיע והוא לא רוצה בתי חולים וכולי. אם כמה שאני חושב שזה לא הוגן מצידו לעשות לי את זה, המחשבה של מה אם זה מה שהוא באמת רוצה לא מפסיקה לעבור בראשי.. מה אם הוא באמת לא רוצה טיפול וזכותו של כל אדם שיכבדו את הבקשה הזאת.. המצב הוא נורא בעייתי כפי שאתן רואות ואני פשוט אשמח לעזרה מכל סוג שהיא. תודה ואני ממש אשמח לתגובה מהירה.
שלום רון לפני הכל מרגש מאוד איך אתה דואג לסבא שלך, אתה ראוי באמת להערכה. סבא שלך עבר כברת דרך בחיים ויש לי תחושה שהוא החליט בראש ודעה צלולה. מה הסיבה שאתם לא יכולים לסמוך עליו ולכבד את בקשתו. אני מאמינה שאם תפסיקו ללחוץ עליו, יתכן שתהיה לו שהות לחשוב שוב, כרגע כל העיסוק שלו היא לדחות את טענותיכם ובקשותיכם ולחצכם עליו. במידה והוא בר דעת נדמה לי שמגיע לו להחליט. אתה היית רוצה שמישהו יחליט בשבילך. מה שנראה לי הכי חשוב זה לשאול אותו מה הוא היה רוצה שתעשו בשבילו, או איזו עזרה הוא מצפה מכם, או בכלל מה הוא מצפה מכם שתעשו, נראה לי שבמידה ויוכל להיות איתו דו שיח הוא , עשוי להיות לכם זמן איכות נפלא איתו. במידה והוא יחליט שהוא רוצה לסיים את חייו בצורה הזו, כדאי לחשוב גם על פרידה. פרידה לא חייבת להתחיל ממש לפני המוות, אלא ככל שמתחילים פרידה מוקדם יותר כך הכל נעשה נעים יותר. בהתחלה זה נשמע ממש קשה, אך כאשר מנסים זאת רואים כמה יתרונות יש בפרידה טובה ומתוכננת. יש המון דברים שאנשים שהולכים למות רוצים עוד לעשות וזו זכות גדולה לספק להם את רצונם, כמובן במסגרת האפשרויות. במידה ותרצה להתייעץ שוב, אהיה זמינה וכמה שיותר מהר כמו שביקשת. בברכה וחג אורים שמח, כי לכבד את רצונו של אדם, אפילו הוא מנוגד לשלך ,זה שמח. נטע מוזר
שלום, אני מנסה לעזור לחברה ששקועה באבל מחודש יולי. אחיה היחיד נפטר מסרטן והיא מחפשת קבוצת תמיכה שתעזור לה להתמודד עם האובדן. היא גרה באזור השרון. תודה
שלום חיפושית באיזור השרון יש קבוצת תמיכה ניתן להתקשר ל-050 -5679086 בברכה נטע מוזר
למכרה שלי, צעירה בת 23, התגלה גידול ממאיר בכבד. היא הונחתה ע"י הרופא שלה להתחיל מיד בטיפולים. היא מסרבת להפסיק את עבודתה ואינה משתפת אף אחד מלבד השותף שלה לעבודה, ומשביעה אותו לבל יספר את סודה להוריה או קרוביה או חבריה. הוא אינו מצליח לשכנע אותה, ושיתף אותי בבעיה. כעת אני רוצה לדעת איך אוכל לעזור?
שלום עזריאל הכחשה הוא אחד המנגנונים המוכרים במצבים כאלו וחברתך שאינה רוצה לספר אולי בגלל שעדיין אינה מאמינה שזה קורה לה. כדי שתוכל לצאת למסע הכואב של נוכחות הסרטן בגופה היא זקוקה להמון הבנה ותמיכה והכי חשוב לא לכעוס עליה ולא להגיד לה כל הזמן מה היא צריכה לעשות. הרבה פעמים נוצרים שני מחנות , בצד אחד החולה ובצד השני בני המשפחה וחברים שרוצים את טובתו של החולה ולא יודעים איך לעשות זאת חוץ מדיבורים שנורא מעצבנים את החולה. נראה לי שהדרך הנכונה היא: לבדוק איתה מה היא חושבת שיש לה ואיך היא מרגישה ומה היתה רוצה שיקרה ואיזה עזרה היא היתה רוצה מהחבר שסיפרה לו. בעיקר נכון להפוך לשאלה את כל מה שאתה/או חברך רוצים להגיד לה. אני מניחה שהיא תתעשת אך חשוב לתת לה את הקצב שלה, היא בהלם מהידיעה וזו התנהגות שאופינית להלם יש לי עוד הצעה, אם הבחורה רוצה לדבר איתי בטלפון אני אדבר איתה ברצון אני מנחה קבוצות לחולים עם סרטן ובני משפחה אתה יכול להיכנס לאתר של חוסן ולמצוא את כל הפרטים הדרושים לך בברכה נטע מוזר
רוצה לדעת אם יש אצלכם קבוצת תמיכה של אלמנות. התאלמנתי לפני כחודש .ואני בת 59. מעונינת בקבוצה תמיכה.
שלום רחל נכון להיום לחוסן אין קבוצות תמיכה לאלמנים/ות בהחלט מקובל בעמותה שלנו שאלמנים/ות יכולים להשתתף בקבוצת התמיכה של החולים שלקו בסרטן ובני המשפחה. מוכרים לי מקרים, אמנם מעט , שלא השתתפו קודם לפטירת בן/ת הזוג בקבוצה ובאו לאחר הפטירה לקבוצה שלא הכירו קודם לכן וזה עבד יפה, מפני שהחוויה של הפחד ממוות מוכרת לכולם. במידה וזה מתאים לך ניתן להכנס לאתר שלנו שנקרא חוסן ולבדוק היכן מתקיימות קבוצות. ניתן גם להתקשר לפי רשימת הטלפונים שמופיעה שם בברכה נטע מוזר
שלום לפורום, אני פונה בעניין חולת לוקמיה ALL שאינה הגיבה לספר סוגי טיפול. היא הפסיקה כמעט לגמרי לאכול, היא שלילית, רוטנת, מסוגרת ומדוכאת ביותר. שוכבת במיטה ובוהה בחלל מספר חודשים. המשפחה כבר לא יודעת מה לעשות כי התחושה היא שהיא וויתרה וזה בכנות מכעיס ומקומם וגם מעורר חוסר אונים ועצב. החולה מדי פעם מדברת על חוסר התקווה והסיכוי, ואינה מודעת לחומרת המצב הרפואי שאינו טוב. כיצד יש להתנהג במצבים הללו? להמשיך בנסיונות שיכנוע בלתי פוסקים לאכול, לקום מהמיטה ולחיות, או לתת לחולה לקבל את החלטתו לוותר ולהסתגר?
שלום שירה אחד הדברים שאנחנו יודעים שאי אפשר להחליט בשביל האחר, יחד עם זאת כאשר אנשים בדיכאון הם יגיבו ב- לא לכל הצעה. ולעיתים טיפול אנטי דיכאוני מאוד משפר את ההרגשה. לפי מה שאת מתארת יש פה גם ייאוש רב מהטיפולים שאינם עוזרים ואולי גם ויתור מצידה ואולי גם רצון למות כי אולי היא עייפה מלחיות עם כשלון כל כך הרבה זמן. נראה לי שנכון להפסיק להגיד לה מה נכון לעשות או מה היא צריכה לעשות ויתכן כי הדרך הנכונה היא לשאול אותה מה היא רוצה, איזה עזרה היא מבקשת ממך, שאלה כמו, מה אני יכולה לעשות בשבילך היא שאלה שיכולה לפתוח דו שיח. זה לא תמיד עובד בפעם ראשונה אך חשוב להראות לחולה שאנחנו שם בשבילו . הרבה משפחות עוסקות בעיקר בדברים הטכניים עם החולה, ולא כל כך מדברים על הכאב, הרגשות ומה החולה רוצה. יתכן שכאשר תדעי מה היא רוצה יפתח משהו אחר בניכן ובשבילה. במידה ותרצי להמשיך לדבר איתי אהיה זמינה כאן באתר בברכה נטע מוזר
כאמא לבן שהחלים מהמחלה אשמח לבא לשוחח עם החולה
היי שירה, אולי אני אוכל לעזור אבל אני אשמח אם תיצרי אתי קשר במייל [email protected] תודה.
בקשה חשובה מאד ודחופה. בני החייל אותר ע"י עמותת "עזר מציון" מתוך המאגר כמתאים בסבירות גבוהה לתרומת מח עצם וכמובן נענה בחיוב. אולם כיוון שאימו נפטרה לפני 12 שנה מלוקמיה - נאמר לו שתהליך הזריקות להגברת ייצור המח (תהליך מקדים לתרומה) עשוי להיות מסוכן עבורו בגלל הקרבה הראשונה למי שנפטר. א. האם זה נכון?? ב. מה התהליך החלופי לתרומה? ניתוח? ג. קצת מוזר שקרוב מקרבה ראשונה לחולה עשוי להיות בסכנה.. לא?? הרי רב התורמים הפוטנציאליים הם קרובי משפחה.. אודה לתשובתכם.
שלום שמש לשאלתך יכולים לענות רק מומחים מתחום השתלת מח עצם. באתר שלנו אין מענה של מומחים מתחום ההשתלות. בברכה מוזר נטע
שלום שמש אני מהל המחלקה להמטולוגיה ואונקולוגיה ילדים במרכז שניידר ומשמש גם כמנהל הרפואי של מאגר התורמים ואשמח לענות לשאלתך: היו 3 מקרים בהם תוארה התפתחות של לויקמיה בתורמים שתרמו לאחים שלהם שהיו חולים בלויקמיה. בעקבות זאת נעשה סקר גדול בעשרות אלפי תורמים שלא הראה שום סיכון יתר לזריקות. בכל זאת כאשר במשפחה הקרובה היה מקרה של לויקמיה קיימת אפשרות תאורטית שיש רגישות יתר לחומר הזרקיה ולכן במקרים אלה אנחנו ממליצים לתרום מח עצם. בתרומה כזו אין צורך בזריקות ואין בה סיכון. תוכלו לקבל מדע מפורט בפגישה אישית עם רופא לקראת הסכמה על תרומה.
שלום. אני בת 31. בריאה לחלוטין: בחיים לא נגעתי בסיגריות או אלכהול או כל דבר דומה. עוסקת בספורט ושומרת על תזונה בריאה. לעולם לא צרכתי תרופות באופן כרוני... (למעט אלי אקמול אחד פעם בשנה). מאד מזדהה עם המשפחות שיש בהן חולי סרטן וזה מאד נוגע ללבי. אני מעוניינת לתרום מח עצם לכל המעניין אבל אין לי מושג לאן לפנות. אשמח מאוד לקבל תגובות לאימייל. תודה רבה ריטה.
שלום!
שלום רלי אני מזמינה אותך לנסות שוב התחלת ומשום מה נעצרת נטע
לא יודעת אם כאן המקום אבל..... לפני מס' ימים נמסרה לי הבשורה במהלך היום אני מתפקדת , פעילה ודי מעודדת , לקראת הערב אני חשה עצבות ופחד נוראי. סיכויי ההחלמה הם גבוהים ועדיין אני חושבת על הנורא מכל. איך מתמודדים מבוהלת מתחושת הכימו ותופעות הלוואי .
שלום לך כן זה בדיוק המקום וההרגשה שאת חשה היא נורמלית למצבך, ללא קשר לסיכויי ההחלמה. מחלת הסרטן היא מחלה מפחידה ואין אחד שלא מפחד, חרד ומבוהל, גם אם אינו מדבר זאת כלפי חוץ. לגבי שאלתך איך מתמודדים. לכל אדם יש כוחות ומשאבים שלו שהוא יכול לגייס לטובתו בזמן מצוקה, כאשר המצוקה גבוהה והמשאבים האישיים אינם מספיקים, יש צורך במשאבים מבחוץ, בין אם זה משפחה ו/או אנשי מקצוע. אנחנו בעמותת חוסן מטפלים במצבים דומים לשלך כבר 21 שנים, באמצעות קבוצות תמיכה. את יכולה להכנס לאתר של חוסן ולבדוק היכן יש קבוצת תמיכה, יש שם טלפונים של המנחים ואפשר לדבר איתם ללא כל התחייבות. במידה ותרצי לדבר איתי גם הטלפון שלי נמצא שם. במידה ותרצי לדבר איתי בפורום הנוכחי גם זה אפשרי. אני נכנסת יום יום ומנסה לסייע. בברכה נטע מוזר
שלום, אני גיא, "בוגר" סרטן מספר פעמים. גם אני חוויתי את גילוי הסרטן כמאוד מפחיד וקשה, קצת אחרי גילוי הסרטן (עוד לפני תחילת הטיפולים) דיברתי עם אדם שסיים טיפולים כימותרפיים, ועבר אותם בצורה קלה. נדהמתי כששמעתי אותו, עד אותו רגע לא ידעתי שניתן להתמודד עם סרטן בצורה כזו. כיום, לאחר שהסרטן הופיע בחיי שלוש פעמים, ואחרי עשרות טיפולים כימותרפיים, אני יודע על בשרי שאפשר לעבור את התקופה הזו בצורה עוצמתית ובמינימום פגישה באיכות החיים. לקחתי על עצמי את ה"תפקיד" להפיץ ולספר לאנשים המתמודדים, שניתן לעבור את התקופה הזו בכמה דרכים. את מוזמנת ליצור איתי קשר בטלפון. בברכה, גיא תבורי 052-3231970 www.guytavori.co.il
הי אני אוטוטו שנתיים אחרי . . . אשמח לשתף ולנסות להפיג את העננה הכבדה שרובצת בתחילת דרך זו
שלום. גיסי חולה לוקימיה ALL לאחר השתלת מח עצם. לאחרונה אושפז בגלל סיבוך של דחיית השתל את הגוף. מצבו לא קל פיזית אבל גם רגשית. האם מישהו מכיר אדם צעיר שהחלים מלוקימיה שיכול לבוא לבקרו בתה"ש ולעודד אותו קצת, להראות לו שכן יש אור בקצה המנהרה. אם כן אנא צרו קשר בפורום זה.
שלום דנה אני לא יכולה להציע מישהו שיבוא לדבר עם גיסך, אך אני כן יכולה להציע קבוצת תמיכה לחולים עם סרטן. חוסן היא עמותה שמקיימת קבוצות תמיכה לחולים עם סרטן. הקבוצות מתקיימות בכמה מקומות בארץ ואת יכולה להציע לו להכנס לאתר של חוסן ולבדוק אם יש קבוצה באיזור מגוריו. מעדויות של חולים ובני משפחה שמשתתפים במסגרת זו הם מרגישים מאוד ביחד והקבוצה מאוד מועילה ומחבקת ונותנת הרבה מרחב ועזרה בברכה נטע מוזר
שלום רב, אני גיא תבורי, בוגר השתלת מח עצם מתורם. אשמח להיפגש עם גיסך. זמין ב-052-3231970 בברכה, גיא.
האם מותר לשאול מתי עברתה השתלה? והאם סבלתה מGVHD?
שלום דנה, תהליך ההחלמה מהשתלה כשיש דחייה של השתל את המאכסן,הוא ארוך ומתיש פיזית ונפשית. אני מכירה באפן אישי חולים רבים שעברו תהליך כזה והחלימו. השאירי לי דרך לכתוב לך או להתקשר ואגשר לך מי מהם. את יכולה גם לחפש פה בפורום את גיא תבורי שכתב את ספור מחלתו וישמח לשתף מנסיונו.
היי דנה, אני לא מכירה חולה בלוקמיה אבל יש לי שאלה ואני אשמח אם תצרי איתי קשר במייל. [email protected]
הייתי מעוניינת לקבל שם של קבוצת תמיכה בראשון לציון לאימי. אבי הוא החולה אבל ההתמודדות של אימי קשה. הוא לא מעוניין להגיע אבל הייתי רוצה שאימי תשתתף.
שלומית היא מנחת הקבוצה בראשון לציון, דברי איתה..0507711776
אבא שלי בן 70 ולפני שנה וחצי גילו אצלו מיאלומה. הוא מטופל בכ10 תרופות שונות לכאבים שהוא סובל מהם בעצמות ולמניעת המחלה. בשנה האחרונה הוא עצבני בצורה בלתי נסבלת או נשלטת, הוא צועק, משקר, המציאות שהוא רואה מעוותת. אמא שלי מטפלת בו במסירות אמיתית ובבן שלהם, אחי, שהוא בן 30 וסובל מפיגור. היא מאד סבלנית אליו, מסיעה אותו לרופאים, שותקפת כשהוא צועק. רק בשבוע שעבר כשהוא צעק עלי היא הגנה עליו וניסתה להרגיע את הכעס שלי. היום הוא שבר את כל הכלים, צעק עליה סתם ואפילו איחל לה סרטן. ולחלוטין סתם. כל ההתקפה שלו היתה מבוססת על שקר. הבטחתי לה שזה בגלל התרופות ושהוא לא שפוי, ובאמת אי אפשר לדבר איתו. הראי שלו מעוותת והוא לא שפוי. הוא לא יסכים לדבר עם איש מקצוע, ואם ההתנהגות שלו לא תשתנה, החיים שם לא יוכלו להמשך ככה. הוא תמיד היה קצת עצבני, אבל לא בצורה כזו. הוא פשוט מתנהג כמו משוגע שלא רואה את המציאות. מה לעשות? מי יכול לעזור ואיך לעקוף אותו? יעל
שלום יעל את מתארת מצב קיצוני ובלתי אפשרי לחיות איתו. מוכרים מיקרים שאנשים שלקו בסרטן, כועסים , זועמים ומקנאים בבריאים והדרך שלהם היא לזרוק הכל על מי שחי בסביבתם וכפי הנראה הרשה להם כל החיים לזרוק עליהם את הכל. אמא שלך מטפלת גם בבן מפגר ועכשיו גם בבעל שצועק ושובר. כל דיבור איתו לא יעזור רק עלול להגביר עוד יותר את הזעם. לא ברור אם זה התרופות או הזעם שיותא החוצה ללא כל בקרה. מה שכן ברור שהוא זקוק לייעוץ פסיכיאטרי דחוף ביותר. לאמא שלך יש זכות לחיות בכל המובנים ומגיע לה לא להיות מותקפת וקורבן כל הזמן. זה שאת מבטיחה לה שזה בגלל התרופות , זה לא עוזר לה. יתכן שהוא לא ירצה ללכת לפסיכיאטר, אז תלכי את. יש לכם את כל הזכות לקבל טיפול שירגיע אותו. בוודאי גם לו קשה ביותר ויתכן כי הוא לא מכיר דרך אחרת להתמודד עם הצרות הנוספות שבאו לו. יעל עם כל הכאב והאי נעימות מגיע לכולכם חיים סבירים. ככל שתנסי להסביר לו או לאמא שלך זה לא מה שיקדם אותכם. ובאשר לתרופות לפעמים באמת תרופות יכולות לשגע את המוח ואז אפשר להחליף תרופות. מה שחשוב שתאמיני שיש לכולכם זכות לחיות. אני לא יכולה להתעלם מהבן המפגר שדיברת עליו, אך גם לזה יש פתרונות. יש היום הרבה מסגרות טובות ושווה להתייעץ ולפעול ולא לקבל את הכל כגזרה וכך לחיות. אעמוד לרשותך באתר אם תרצי עוד לדבר. לא אוכל להשיב באתר עד יום שבת בערב בברכה נטע מוזר
שלום, איך אני יכולה ללכת לפסיכיאטר במקומו? הרי ההפניה היא על שמו ובשבילו... תודה מראש, יעל
שלום קוראים לי מאי,אני לומדת במגמת רפואה ויש לי פרוייקט על מחלת הלוקמיה,במסגרת הפרוייקט אני צריכה פרטנר שהוא חולה במחלת הלוקמיה או היה חולה בה בעבר ומעוניין לשתף פעולה,אם יש מישהו המעוניין נא להגיב. בתודה מראש.
שלום לך מאי, כדאי שתרחיבי קצת,כמו בת כמה את? מה מתבקש מהחולה בלויקמיה? חפשי פה בפורום דברים שכתב גיא תבורי,ייתכן שהוא יוכל לעזור לך.
שלום רב, אמי בשלבי החלמה בפעם השנייה בשלוש שנים מסרטן (פעם ראשונה במעי הגס והפעם ליד הכליה). כפי שאתן בטח יודעות, שלוש השנים הללו היו קשות מאוד לה וכל המשפחה. היא עברה ניתוחים מורכבים, כימו פעמיים והקרנות וכדומה. בכל התקופה החיים של כל המשפחה סבבו סביב נושא המחלה. כולם התגייסו ועיקר אבי שלא מש ממנה. היא מאוד מפוחדת ומההמשך ושהמחלה תחזור שוב אבל מאוד רוצה להתחיל להחזיר את החיים למסלולם. הבעיה היא שהיא נמצאת במצוקה נפשית מאוד גדולה ומנוהלת מאוד מהפחד (באופן טבעי). אבא שלי שכל התקופה היה צמוד אליה מרגיש שהוא פעם ראשונה יכול קצת לתפוס מרחק ולחזור לחיים רגילים. היא מאוד פגועה גם ממנו ומרגישה שהוא מרחיק אותה ולא רוצה בקרבתה והדבר רק מחמיר את מצבה ועכשיו זה יושב כאבן בין שניהם..במקום להתחיל סופסוף ליהנות מהחיים הם מרוחקים ואינם מתקשרים. היא משתפת אותי בכל ואני לא יודעת איך לעזור לה. מצד אחד אני מבינה אותו כי זו הפעם הראשונה שהוא יכול קצת לחזור לחיות את חייו ה רגילים ומצד שני, גם היא רוצה את החיים שלהם הרגילים בחזרה. איך אפשר לייעץ ולעזור לה? היא מאוד מתוסכלת, בוכה הרבה וכואב לי לראות את זה...
שלום תמר התופעות שאת מתארת גם לגבי אמא וגם לגבי אבא הו חלק מההתנהגויות שקורות לאחר שלפתע נשאר חלל שהתרוקן מתכני הטיפול הפיזי ומתמלא בכל ההיבטים הרגשיים שעד כה לא דוברו/ לא טופלו/נדחקו הצידה מפאת כובד כל ההתעסקות הפיזית עם החולי. אנחנו יודעים שתמיכה של אנשי מקצוע במצבים כאלו מסייעת להמשיך לחיות עם איכות חיים טובה. אני מציעה לך להכנס לאתר של חוסן (עמותה לתמיכה בחולים ובני משפחה ) ולראות אם יש קבוצה באיזור המגורים שלכם כמנחת קבוצה כזו מזה 20 שנה אני מודעת לכל התופעות שאת מתארת וזה הולך ומחריף ללא טיפול. היתרון של קבוצה ששם יושבים ביחד חולים ובני משפחה שכולם חווים דברים דומים וזה המקום היחיד שמבינים על מה הם מדברים ויכולים להראות דרכים שונות להתמודד. אני חושבת שבמידה ואמא שלך תהיה בקבוצה כזו (ואולי גם אבא, אני כותבת אולי כי גברים במידה פחותה מאוד מזו של הנשים חושבים שהם זקוקים ) יהיה לה עם מי לחלוק את כעסה, תסכולה וכו' ואת לאט לאט תהיי משוחררת מהצורך להיות מתווכת. במידה ואת רוצה להמשיך לדבר, אני זמינה באתר בברכה וחג שמח נטע מוזר
שלום ,אבי חולה ולקראת סוף ימיו מגידול על הלבלב(לא ידוע אם סרטני לא נילקחה ביופסיה ולא נמצא התפשטות בסי- טי)מצבו סיעודי כבר מספר חודשים ומחמיר מיום ליום. הוא בחר למות בבית ואנו מכבדים טת רצונו,אנו מטפלים בו במסירות רבה,ועצוב וקשה לנו מאוד.מתחילים קשיי נשימה,איך נתמודד עם זה בבית?האם להשאיר אותו למרות מצבו ובקשתו? יש רופאה שמטפלת בו בבית,אחת ליומיים כשאני מגיעה אני ממש פוחדת להיכנס ולראות את ההדרדרות היומית והקושי החדש הנוסף שנוצר.ואתמול זה היה:פצע לחץ וקשיים נשימתיים
שלום שרון המצב שאת מתארת מאוד קשה. אם את שואלת לגבי השארתו בבית, אני מאמינה שאם אבא שלך רוצה לסיים את חייו בבית חשוב לאפשר לו זאת, וברור שאתם זקוקים לעזרה. יש זכות גדולה למות בבית לא רק בשביל החולה אלא גם לנשארים , לבני המשפחה. מניסיון שלי ומהמחקר ידוע שהקבלה וההשלמה וההחלמה מהארוע הקשה מתאפשרים לאחר מוות בבית לעומת מוות בבי"ח. לא מובן לי ממה שאת כותבת אם יש בינך לבין אביך שיח במצבו, הכוונה לא לשיח בעניין תרופות ודברים פיזיים, אלא שיח שענינו רגשי, שיח של פרידה. האם אבא שלך מבקש את נפשו למות, האם הוא מעז לדבר בכלל על רצונו לסיים את החיים. הרבה פעמים החולה רוצה לדבר כי כואב לו ונמאס לו, אך המשפחה לא מאפשרת לו כי היא כל כך פוחדת מהנושא, ופוחדת להתייחס לזה כאילו יחשבו שהם רוצים כבר במותו. כן עם כל הקושי חשוב ונכון לדבר. אנחנו יודעים שמשפחה לפעמים לא מרשה לחולה למות והוא עושה מאמצים לא למות והסבל של כולם ענקי. בפרידה חשוב שיאמרו כל הדברים שטרם נאמרו, שיושבים בבטן, כמו גם מה היה משמעותי בשבילך. פרידה זו גם היכולת לשחרר את החולה ולתת לו רשות למות. זה אולי נשמע לך מוזר אך זה עובד. חשוב לבדוק את כל עניני הצוואה, ולא להתבייש לעשות כן, כי אחר כך יכולות להיות הרבה בעיות. לדאוג למלא טופס אריכות ימים בבנק. אני יודעת שאולי ההתיחסות שלי לדברייך היתה מעבר למה ששאלת, כי בדרכ משפחות לא מעזות לשאול את השאלות הללו. במידה ותרצי להמשיך בשיח אענה ברצון אני זמינה באתר כל יום או כמעט כל יום בברכה נטע מוזר
יש לי פראטירויד וגם חשש לסרטן בלוטת מגן האם יש קשר בין המחלות
שלום דיאנה זו שאלה שנכון להפנות לרופא, אני לא יודעת לענות על שאלה זו. מאחר ויש לך חששות אל תדחי ואל תפחדי לשאול. כדאי מאוד שתזכרי שכל שאלה שלך היא לגיטימית ויש לך זכות מלאה לקבל תשובות. אני מזמינה אותך להכנס לאתר של חוסן וללמוד קצת על קבוצות תמיכה בברכה נטע מוזר
שלום רב, יש לי שאלה חשובה. יש לי חברה מאוד טובה, בת 36 שנמצא אצלה סרטן ממאיר מסוג אסטרוציטומה של ב2, לפי בדיקת הMRI הגידול התפשט טיפה לכיון הצד הימני. פרו' מנשה זערור ברמב"ם אמר שזה מסוכן לנתח, אפילו שהיא בדרגה 2. שאלתי היא..האם מישהו מכיר רופא בחו"ל שיש לו את הידע ויכול לנתח. או לחלופין רופא בארץ. אשמח לקבל את תשובתכם
שלום שלומי במקרים כאלה הכי טוב לפנות לרב פירר, כל זאת לאחר שערכתם בירור מקיף עם הרופאים המטפלים הישירים . בברכה נטע מוזר
שלום רב, לחברתי התגלו גרורות בעצמות, זאת לאחר שלפני כשש שנים עברה כריתת שד. כרגע היא נמצאת בשלב של תחילת הטיפול. היא נראית טוב, אך הכאבים קשים מנשוא.שאלתי האם קיימים סימפטומים נוספים שעלולים להתעורר. מבחינתי אני משתדלת להיות לצידה אך חסרים לי כלים נפשיים כדי לעודד אותה. אשמח לקבל כל סיוע או הכוונה לגורמים אחרים איתם ניתן להתייעץ.
שלום רותי חשוב לזכור שלרפואה יש היום תשובות לכאבים. ואולי אחד הדברים הראשונים שצריך לעשות זה לקבל עזרה בנושא הכאבים, כי כאשר יש כאבים, שום אמירה שום תמיכה שום כלי לא יכול להתקבל, כי הכאבים תופסים את כל התודעה. באשר לכלים הנפשיים שאת מבקשת: כמה שיותר להקשיב, לא לדבר לא להגיד משהו רק בשביל להגיד בתרבות שלנו נראה כי אנשים מדברים גם שאין להם מה להגיד, כי אם לא תדבר יחשבו שאתה לא יודע, לא רוצה וכו' אני מאמינה שחברתך זקוקה לאוזן קשבת, ולהגיד לה שכל מה שהיא תגיד זה בסדר בשבילך (את זו שצריכה לבחון אם זה באמת בסדר בשבילך להמצא בסיטואציה כל כך קשה) כלי נפשי נסוף הוא להיות כנים ולא לפזר אשליות. אמירות כמו יהיה בסדר, או זה יקח זמן אבל יעבור או עוד כל מיני הבטחות שלעיתים אין להן בסיס, אינן עוזרות אלא בעיקר מעצבנות. החולה יודע הכי טוב מה בסדר ומה לא ואין לו שום דרישה לשמוע זאת מאחרים, למרות שנדמה לנו לעיתים שזה מה שהוא מבקש. סיוע נוסף שאני יכולה להציע הוא הצטרפות לקבוצת תמיכה. לחוסן יש כמה קבוצות ברחבי הארץ, ניתן להכנס לאתר של חוסן ולראות היכן מופיעות הקבוצות. אפשרות נוספת היא קו התמיכה של חוסן שגם הוא מופיע באתר, היום יום רביעי אני עונה לקו התמיכה ואם חברתך תרצה או את תוכלו לדבר איתי, רק לבקש את נטע, גם בימים אחרים זה אפשרי אם את/ן מבקשות לדבר איתי אני זמינה באתר זה כל יום ואפשר גם להתכתב (צר לי שלקח לי שלושה ימים להתייחס אך הייתי עם חום גבוה) תבורך חברותך בברכה נטע מוזר
נטע שלום וברכה, המון תודות על תגובתך. דבריך מעודדים ומקנים הרגשה שאנחנו לא לבד בהתמודדות. לענין חברתי, בשבוע הקרוב היא אמורה להתחיל בטיפול. מצבה הפיזי קשה מאוד, הכאבים לא מרפים ומיום ליום קשה עליה התנועה והתפקוד בבית ,מי יודע איך יהיה המצב לאחר הטיפול. פנייתי הפעם היא לענין סיוע פיזי בבית. חברתי בת 62ערירית,מטופלת בהורים קשישים ששניהם חולים, המתגוררים במרחק מה ממנה. התפקוד היומ יומי שלה הופך להיות משימה בלתי אפשרית. שאלתי, האם קיים גורם,עמותה, וכו' וכו' שבהם ניתן להיעזר. האם הביטוח הלאומי מסייע במצבים כאלה? מאוד אשמח לקבל תגובתך. רותי
שלום לכולם. אמי חולת סרטן סופנית הסובלת מאוד. שנה האחרונה התדרדר מצבה בצורה קיצונית, עד כי הפכה סוג של סיעודית ואבי מטפל בה. לצערי, יש נטייה להזניח את צרכיהם ומצוקותיהם של בני המשפחה/בני זוג המלווים חולי סרטן. אבי מטפל באמי בצורה מעוררת הערצה, אך הוא סובל מאוד. אמי סובלת מאוד מכאבים ומוציאה הכל עליו והחיים היומיומיים גם שלו וגם שלה הפכו לבלתי נסבלים. אישית, אני לא חושבת שזה בריא שרק בן הזוג נושא בנטל הטיפול. מישהו יכול להמליץ לי על קבוצת תמיכה או מסגרת תמיכה כלשהי שאוכל להפנות את אבי? אני דואגת לו מאוד. הורי מתגוררים באיזור שפרעם-הקריות. מישהו יודע על משהו באיזור?
יש לעמותת חוסן ( חולי סרטן נפגשים) קבוצה בקריות. אנא צרי קשר עם מנחת הקבוצה, אביגייל 054-7583054
קוראים לי ידידיה, יש לי שיער ארוך ואני מתכוון להסתפר מאוד בקרוב. בדקתי ויש לי צמה באורך 20 סנטימטר. צריך יותר מזה? יש מצב שאוכל להסתפר בבית ולא אצל ספר ולהעביר את הצמה למשהו לאחר התספורת?
שלום ידידיה באינטרנט יש מספר מקומות שאפשר לתרום את השער לכתוב בגוגל, תרומת שער לחולים עם סרטן ותקבלי מגוון אפשרויות תודה לך ושתהיה שנה טובה ובריאה נטע מוזר
שלום, האם יש לקבל זאת, או להמשיך "לנדנד" ולבקש להיפגש, למרות סירובו בתירוצים שונים לידידים שונים. הוא מסתגר.
שלום ש הסתגרות היא חלק מהתהליך של האנשים שלקו בסרטן או במחלה אחרת קשה ומאיימת על החיים, ההסתגרות יכולה לנבוע מכל מיני סיבות כמו, דיכאון, מתחושה של בושה, אשמה, כעס על שהם לא חולים ואני כן, מאי מוכנות לראות את הרחמים בעיני האחרים, מתחושת כשלון ועוד. אם אתה מרגיש קרוב לחולה אפשר לשאול, מה אתה מרגיש, מה מפחיד, מה מאיים, מה הסיבה שקשה לך לראות אנשים. בדרכ המשפחה וחברים קרובים מתחילים לנסות לשכנע את החולה, לא להבין למה הוא מסרב. ואז זה יותר גורם להסתגרות. אין תשובת קסם אך מה שנכון הוא לקבל את ההתנהגות, לא לשפוט אותה או את האדם החולה וגם לא לחנך. להיות אמפטי למצבו ולכבד את החלטותיו גם אם זה מאוד קשה לך. לעיתים דוקא הקבלה ואי השיפוטיות מרככת משהו וההתנהגות שכל כך מקשה על אחרים קטנה או מתפוגגת בברכה נטע מוזר
שלום, אני כל כך מודה לך על תשובתך שעוזרת להבין את הצד של החולה. הצד שאנו הבריאים איננו מכירים. האם תוכלי לפרט באלו נושאים כדאי לשוחח עם חולה שכזה?
אבי חולה בסרטן המוח. מצבו החמיר מאוד בחודש האחרון והוא במצב סיעודי קל (מתקשה ללכת, להתלבש, לשלוט על צרכים לעיתים ובכלל לתפקד). הרופאים אומרים שלא נשאר לו עוד זמן רב.אולם הוא מבקש כל הזמן לנסוע לחו"ל. זה נראה כאילו הוא לא ממש מודע למצבו ולמה הוא מסוגל פיזית,כיון שהוא בקושי הולך...כרגע אין שום מטפל ואמי חוששת לנסוע איתו לבד כיון שזה כמעט בלתי אפשרי. חשבנו על שייט קליל לחו"ל של יומיים שלושה ואפילו הרופא מאשר זאת אבל החשש הוא מאוד גדול. מצד שני, ישנו רצון להגשים לו סוג של בקשה אחרונה...מה עלינו לעשות?
שלום רון אנחנו יודעים שברוב המקרים החולים מודעים לזה שהם עומדים למות. יתכן שהמחשבה שאביך אינו מודע למצבו היא בגלל שאין דיבור ישיר בניכם על מצבו. מאחר ויש קושי בחלק גדול של המשפחות לדבר על המוות וגם על התחושות הרגשיות של החולה ובני משפחתו, כולם עסוקים בהיבטים הפיזיים של המחלה וכאילו מתעלמים מההיבט הנפשי. בסיפר שאתה מתאר ניתן לדעתי לפתוח שיחה עם אביך, והדפוס היעיל ביותר הוא שאלות לדוגמא, מה אתה חושב שמצבך, באיזו מידה אתה חושב שתצליח לעבור נסיעה כזו, מה יקרה אם תרגיש לא טוב או יקרה לך משהו בנסיעה, למה אתה רוצה לנסוע דווקא עכשיו, מה היית רוצה שאנחנו נעשה. החשוב ביותר הוא לא להתפתות לענות במקומו, אלא להשאיר לו מספיק זמן ומרחב כדי שיוכל להתייחס לשאלותיך, וגם חשוב מאוד לא לדחוק בו. הגשמת משאלה היא דבר חשוב, וההליכה לקראת המוות אחרי מילוי המשאלה נעשית בהשלמה וגם לחולה וגם למשפחתו יש תחושה טובה יותר. במצב בו אתה מתאר חשוב גם להתחיל במסע של פרידה. פרידה מקילה לא רק על החולה, אלא מאוד על מי שנשאר. נמצא שאנשים שעשו פרידה מיקירם , איכות חייהם לאחר המוות היתה גבוהה יותר. במידה ותרצה להמשיך לשאול או להתייעץ אתייחס ברצון בברכה נטע מוזר ב, מבקש לנסוע לחול
אני חולת סרטן שחלות גרורתי. הרגליים התנפחו לי והן מאד בצתיות וכבדות. ברגל ימין היתה פקקת ורידים ואני מזריקה קלקסן.אני בקושי הולכת צעדים ספורים. יש מי שיודע לתת לי איזה טיפ להקל על הסבל ולשפר את ההליכה ? תודה.
שלום אנדה צר לי לשמוע על סבלך יתכן כי הפנייה לפיזיוטרפיסטית יכולה להקל מעט על קשיי ההליכה שלך. יחד עם זאת ידוע שהטיפול בפקקת הוא קודם כל מנוחה של הגפה הפגועה. חשוב מאוד להקל על הכאבים גם עם משככי כאב. יש לך זכות מלאה לא לסבול כאב ולדרוש טיפול נכון למצבך בברכה נטע מוזר
"עם הקשיים הפיזיים של הטיפולים אני יכולה להתמודד, אבל הקושי המנטאלי שובר אותי..." אמרה לי __, חולת לוקמיה לפני השתלת מח עצם מתורם. אותה בחורה, ועוד עשרות מטופלים שנפגשתי עימם מדברים על בעיה דומה. רבים מהם לא מקבלים מענה נפשי מספק, ונשארים עם מחשבות ופחדים ללא כל אוזן קשבת. במהלך השנים האחרונות נפגשתי ולוויתי עשרות אנשים בכל הגילאים, בשלבים שונים של התמודדות עם סרטן, בשלב הגילוי, ההחלמה והפרידה. הליווי נעשה על-ידי מפגשים פרטניים אשר יתקיימו בהתאם למצבו של המטופל- בבית חולים, בביתו, או במקום מפגש אחר המתאים לו. מטרת המפגשים היא לרתום את המטופל אל תהליך הריפוי, וזאת נעשה על ידי שיחות על נושאים בעייתיים (מוות, כאבים פיזיים, קשרים עם המשפחה בתקופה מורכבת ועוד), הבהרת קשיים אפשריים, ובניית דרך משותפת שבה יעבור החלמה נפשית, ובכך יסייע להבראה הפיזית. המטופלים שכבר נפגשתי אתם מעידים על הרגשה טובה יותר, והתרוממות רוח. לתיאום פגישה אנא שלחו מייל או התקשרו. בברכה,
יש חשיבות רבה בתמיכה , ליווי ופרידה והעושים במלאכה חשובה זו נתרמים רגשית ורוחנית כמו גם החולים ומשפחותיהם שנעזרים. כה לחי נטע מוזר
אתה יכול לציין מייל לחזרה בבקשה
גיא תבורי 052-3231970 [email protected]
לאן להתקשר?
052-3231970 בברכה, גיא תבורי.
שלום צעירה יקרה, "תיפתחי את העניים תיסתכלי סביב . . ." את צריכה ללמד את עצמך להסתכל סביב ואל תוך עצמך. כל בוקר אני פותחת את העניים רואה את ארבע בנותי היפות ושומעת את צחוקן המגלגל.השמיים כחולים {למרות שהחום מעיק } ומחכה לחורף. לצבעים המדהימים, לגשם הקר, לתמונת הר החרמון המושלג המבצבץ לו על הדרך. אלו האבנים היפות לצד החיים. השמים פתוחים כחולים - מדהימים, הים סוער - את זה צריך ללמוד לראות. נזכרת בתקופה בה הייתי בגילך גיל מלא חלומות, חיפוש מטרות - בניית דרך. הדרך היא המרתקת. לא המטרה. מנסה להגיע אלייך שתביני את מה שמנסה להעביר אלייך. את בתחילת דרכך, המחלה היא המיכשול הראשון בחייך. הוא חשוב. דרכו את יכולה לצמוח. לגדול ולהחכים. תנסי להקשיב לעצמך - תאספי את עצמך את כל הכוחות שקיימים בך. ויש לך הרבה מהם. ותמשיכי בבניית הדרך. לפני כשבוע חגגתי את יום הולדתי ה - 45 - יום קשה. יום שבו נישאבתי למטה עם שאלות קשות ומרות.בסוף היום נירדמתי עם חיוך על השפתיים. (שנה ושמונה חודשיים ועדיין חולה) ילדה יקרה, תאספי את עצמך תימצאי את הכוחות, את חזקה יותר ממה שאת מבינה. חיבוק גדול ליבנת
שלום ליבנת ! תודה רבה על התגובה ועל ההתיחסות ! המילים שלך מאוד דומות לאלה של אמא - מלאות עידוד , תקווה ואופטימיות - דברים שחסרים לי בימים האלה . אני יודעת שאני עדיין צעירה והמחלה היא המיכשול הראשון בחיי ב-2008 המחלה חיזקה אותי ולימדה אותי איך להתמודד עם מכשולי החיים ואיך לא לוותר , אך הפעם היה מאוד קשה לי , הטיפולים היו יותר ארוכים ועם אשפוזים וסיבוכים גם תופעות הלוואי של הטיפולים שעדיין מלוות אותי מקשות עלי . בכל זאת אני מנסה לקחת את עצמי בידיים , לאסוף את שאריות הכוחות שנשארו לי ולפתוח דף חדש . מחר אני הולכת לספר כדי לסדר את השיער ולהעיף את הפאה , אני גם מחפשת חוגים וקורסים מעניינים כדי להירשם . מאחלת לך בריאות ,בריאות ורק בריאות , תמשיכי להיות חזקה ואופטימית ואני בטוחה שתנצחי . תודה רבה לך באמת עזרת לי :)
שלום ! אני בת 18.8 שנים .בשנת 2008 חליתי בהודג'קן לימפומה וקיבלתי טיפול כימותרפי למשך שלושה חודשים . אז קיבלתי את זה בקלות והתמודדתי והמשכתי לחיות כאילו כלום לא קרה , סיימתי טיפולים וחזרתי ללימודים ולשגרה חזקה אפילו יותר ממה שהייתי . סיימתי תיכון עם ממוצע מצויין ושכחתי את כל מה שקרה. בדצמבר 2010 נפלה עלי המכה הקשה - הייתה לי חזרה של המחלה - ממש כמה ימים לפני הבחינה הפסיכומטרית הרופאה הודיעה לי על החזרה - עוד פעם קיבלתי את זה בקלות ועברתי את הבחינה . אך עם תחילת הטיפולים והאשפוזים בבית החולים התחלתי להרגיש שזה מאוד קשה בשבילי שאני לא יכולה להיות חזקה כמו שהייתי בפעם הראשונה , עברו עלי ימים שהעדפתי בהם למות מאשר להאבק בזה - הקושי הנפשי היה יותר גדול מהקושי הפיזי בטיפולים . התחלתי לשאול למה אני , למה עוד פעם , מה עשיתי שאקבל סרטן עוד פעם ?? היום אני שלושה חודשים אחרי הטיפולים - אומנם התחלתי לשכוח את הימים הנוראים בבית החולים אך עדיין קשה לי לצאת מזה ! אני מרגישה שהעולם שלי הפך להיות שחור , אין לי חשק ללמוד , אני מפחדת מאוד מהחיים , מעוד חזרה למחלה ,מהלא ידוע ! אני גם סובלת מרעשים באוזניים וקיבלתי תוצאות בדיקת דם ממרפאת נשים שמראה בעיות בפוריות בגלל הטיפול - זה גם מגביר את כאבי. חשוב לי לציין שהמשפחה מאוד תומכת בי . אמא תמיד הייתה ועדיין נמצאת לידי עושה כמיטב יכולתה על מנת לעזור לי ולהקל עלי - אך אני לא יכולה להעמיס עליה יותר מדי יש לי גם אחים שזקוקים לה - אני לא יכולה להדאיג אותה עוד יותר מספיקים לה דאגות החיים . אני יוצאת מהבית מבלה ומנסה לחפש שמחה אבל עדיין לא מצליחה בגלל זה פניתי אליכן - כל מה שאני מבקשת זה קצת עידוד וטיפת תקווה - ותודה מראש !
שלום ק.ס תקווה ועידוד מצויים אצלך כנראה ברמות שאת מכירה וידעת להשתמש בהן בעבר. היום נראה שאת מעט עייפה וחסרת אנרגיה ולפעמים שואלת נפשך למות, כי המאבק באמת מאוד קשה, אך האנרגיה הזו לא הלכה לאיבוד, למי שיש את זה לא מאבד אותה ויכול לגייסה מחדש אבל עם עזרה חיצונית. אני לא יודעת היכן את גרה , אך להיות בקבוצה בה מצויים חולים אחרים שמהם ניתן לשאוב כוחות הוא מאוד חשוב. כל החולים שאני מכירה משך 20 שנות הנחייה תמיד אומרים שעם כל תמיכת המשפחה, חברי הקבוצה נהפכים למשפחה הכמעט יחידה שממש מבינה ויכולה להיות במקום אמיתי. לדעתי שווה לראות אם יש לחוסן קבוצה בסביבת מגורייך. במידה ולא גם טיפול פרטני יעיל מאוד. שאיבת הכוחות שלך צריכה להיות מאנשים שיכולים לתת לך כוח. בברכה נטע מוזר ואפשר כמובן אם תבחרי בזאת להמשיך להתכתב.
אחותי היקרה, האהובה, הצנועה והענווה, שלעולם לא מבקשת כלום לעצמה. אדם שקט ומופנם, שרק תמיד עוזרת ועוזרת, בת 53, חטפה את המכה, ואנחנו כל המשפחה, בעל, ילדים והאחים חטפנו שטוזה רצינית. אין לה רוח לחימה. היא רק התחילה עכשיו טיפול ראשון, וגם הוא חלקי, בגלל סיבוך לאחר סדרה של אירועים מוחיים בעקבות כבד חולה שמשחרר כרישי דם למוח.. הרופאים דוקא אופטימיים אבל היא כבר הרימה ידיים עוד לפני שהתחילה.. אנחנו הרוסים ושבורים, בעיקר מחוסר הרצון שלה להתמודד. היא הסתגרה עוד יותר בתוך עצמה ולא מאפשרת כ"כ לעזור לה. חצי "זומבי" שכזו. היו אצלה פסיכולוג, ועובדת סוציאלית. אנחנו עושים תורנויות של להיות איתה, בבית ובבית החולים אבל היא סגורה כמו בונקר..אני לא יודעת מה אפשר לעשות. הרי תמיד היא ויתרה על עצמה, מה ישנה את זה עכשיו? קראתי פה בפורום על עמותת חוסן, אבל באתר שלהם לא מופיעה קבוצת תמיכה באזור ירושלים ,שם היא מתגוררת. בכל מקרה אני לא רואה אותה במצבה הנפשי בכלל מגיעה לקבוצה שכזאת.. מה עושים? איך עוזרים לה להציל את עצמה? תודה מראש לעונים
שלום אורנה כאשר אדם לא כל כך רוצה לעזור לעצמו כל ניסיונות של האחרים לסייע רק יוצרות מחסום עוד יותר גדול. אורנה את מתארת אישה שכל חייה לא היתה בשביל עצמה וכרגע היא "בונקר" לדברייך חשוב לדעת שככל שתלחצו עליה יותר לתת לה עזרה קרוב לוודאי שבאותה המידה היא תסתגר יותר. מה שכן חשוב הוא לשדר לה שרק היא עצמה יכולה לעזור לעצמה ואתם תהיו שם בשבילה במינון ובכמות ובמידה שהיא תקבע, שהיא תגיד לכם מה מתאים לה. אם תהיו מסוגלים, אם יהיה לכם אומץ להגיד לה שאתם לא יכולים לעזור אם היא לא רוצה, אז אין לכם שום דרך לעזור לה. לפעמים אמירות כאלה פותחות איזה ערוץ. לגבי קבוצה, צר לי באמת שאין כרגע לחוסן קבוצה בירושליים, אך אולי יש קבוצות של האגודה למלחמה בסרטן, אני מאוד מאמינה בכוחה של קבוצה לעשות שינוי במידה ותרצי להמשיך בהתכתבות אתייחס ברצון בברכה נטע מוזר
תודה לאל עד עכשיו מעולם לא התמודדנו עם סוגיה כזו של בן משפחה כ"כ חולה. אשמח לקבל תגובות מאנשים שחוו פחות או יותר מה שחווה אחותי ולשמוע מהם מה עובר עליהם, מהצד שלהם בכל אופן תודה לך נטע על העיצה שלך, אביא את זה ל"קונסיליום המשפחתי" ונשקול זאת
שנה וחצי עברה מההודעה על החבר הנוסף שמצטרף למסע החיים - הסרטן - מזל החיים שלי. תרתי משמע. הוא מתקדם והיום מצבו טוב. בסולם המספרים הוא הגיע למספר 4. מקבלת אותו ומנסים לחות זה לצד זה עם כל המשתמע מכך. במקביל להתמודדות עם החיים לצידו מבקשת לסגור מעגלי חיים מקבילים. ההיתמודדות עם המוות עם הפרידה.אני אמא לארבע בנות מדהימות. הגדולה בת 14, אחריה - בת 10 ותאומות זהות בנות 7. מבקשת לבנות דרך ולהכין אותן (לאולי) פרידה-לסוף (אולי) והתחלה חדשה. ליצור זיכרונות עבורן ושביל של עתיד ע"י מכתבים , מזכרות, מתנות יום הולדת ולכל אירוע, מכתבים, סרטים ועוד. לא הצלחתי למצוא חומר . אשמח לשמוע על נשים שעוברות ובונות תהליך פרידה שכזה. חומר על התמודדות ילדים עם מוות של אמר חולת סרטן. תודה
שלום לבנת לא כל כך יכותי להבין האם את מבקשת הדרכה לילדים לקראת מות הורה, את כותבת בסוגריים אולי אהיה מוכנה לסייע , אודה אם אבין בדיוק מה היית רוצה מוזר נטע, מנחה קבוצת חולים בסרטן ובני משפחה ומלווה אנשים ובני משפחה לקראת סוף החיים
שלום נטע. תודה שחזרת אליי. מאחר ואיננו יודעים מה ילד יום בירצוניי להתחיל תהליך של של שיח מול ארבעת הבנות. בנושא של מוות ופרידה. במקביל אני רוצה להכין להן זיכרונות שישארו להן לאחר לכתי ולהשאיר להן מיכתבים, סרטים ומתנות אותן הם יקבלו בתקופות משמעותיות בחייהן. אני צריכה הכוונה לכל התהליך המורכב. תודה
היי ליבנת מאחר וחזרתי עכשיו מתל אביב אין באפשרותי להתייחס מחר בבוקר אשב ואשתף אותך במחשבותי לילה טוב נטע
שלום ליבנת אני נרגשת מהיכולת שלך, מעוז רוחך ומהדרך הכל כך חשובה ונכונה בדרך לפרידה כל מה שכתבת נראה לי כי את ממש יודעת את מה נכון לעשות ובאיזה דרך ללכת. פתאום אני חושבת שאולי יתאים לך יותר לדבר בטלפון, זה טיפה יותר קרוב מהמילה הכתובה למרות שאני מרגישה שכל המילים שכתבת יש בהן הרבה קירבה ואינטימיות אני רוצה להיות הכי מכוונת אליך ולכן אנא ידעי אותי מהי הדרך המתאימה לך ביותר לשיח הזה בברכה נטע 04-6590568 זה הטלפון בביתי, איני משתמשת בסלולרי אם לא אהיה בבית ניתן להשאיר הודעה במישיבון ואחזור אליך
שלום ורד, מבקשת לשמוע פרטים על הנושא.
התיחסות
רציתי לשתף אתכם, אנשים יקרים, באשר אתם, את החוויה שלי בקשר עם "תומכת נפשית",לא ידעתי מה זה ומה החשיבות של זה עד שלא הגעתי לנקודת הזמן של הכימוטרפיה וההקרנות, שם הגוף כנוע, מותש ולעיתים מיואש, ואם אתם כמוני, מאלה שהראש אצלם עובד ביתר שאת, אז אני מציעה וממליצה לא לעבור לבד את התקופות הקשות בהן ההתחבטויות, הפחדים, המחשבות והסיפורים לעולם לא נגמרים בכל נושא ועניין שנוגע בנו. אני עברתי את השנה האחרונה עם שירלי (קירשנבוים) שהיתה שם בכל זמן וקושי לעזור לראות ובעיקר לשקף לי את הדברים אחרת ממה שאני רגילה, כל תיאור וסיפור לא ישתווה לפעם אחת בו תחוו את החופש הפנימי בלהסתכל למציאות בעיניים, בלי סיפורים, בלי פחד ובלי מגננות. מי שנמצא שם מבין על מה אני מדברת, יקיריי אל תעברו את הקושי לבד, הזמן טס - תשקיעו בעצמכם בדרך...
שלום ורד. התרגשתי ממה שכתבת ולא ידעתי אם בכלל את רוצה איזו התיחסות , כי היתה לי תחושה שרצית להתחלק בחוויה שעברת ותו לא. אך הבוקר חזרתי שוב למה שכתבת וכל כך נגע בי שהחלטתי להתייחס. כמי שמלווה חולים עם סרטן ובני משפחותיהם שנים, גם בטיפול בקבוצה וגם פרטני אני מאמינה בכל מה שכתבת , גם רואה זאת בתגובות האנשים, על חופש פנימי על להתסכל למציאות בעיניים על ההשקעה העצמית ועוד דברים נפלאים שכתבת. זו בדיוק הסיבה שעמותת חוסן (מלכ"ר) שקמה לפני 21 שנה עושה כל שביכולתה להיות שם עבור אנשים, העמותה כרגע בבנייה מחודשת עם הנהלה חדשה ומקווה שהדרך תצלח. אנו אנשי המקצוע בעמותה שמנחים קבוצות של חולים ובני משפחה מפגישים אותם עם דרך שלא הכירו, והקריאה שלך להעזר היא כל כך חשובה. אם חיבוק עובר דרך המסך, אני מאמינה שכן זה מה שאני עושה כרגע, מחבקת אותך ומברכת על התבונה ואומץ לבך הרבה תודה נטע מוזר
תתחיל בקרוב טיפול כימוטרפי, אני רוצה לעזור לה באופן אישי לעבור את הטיפול , מעבר לעזרה עם הילדים, הכנת אוכל למשפחה ודברים טכניים , אני רוצה לעשות משהו רק בשבילה, להיות שם בשבילה כשהיא צריכה.. לטיפולים בעלה ואמא שלה מצטרפים, השאלה מה הגבול שלי, איפה אני כחברה נכנסת לתמונה??? האם במקום לקנות לה משהו לקראת הטיפול (עם כל הציניות) - לתת לה תחושה טובה.... האם במקום ללכת לבקר אותה בבית אחרי הטיפול??? אודה לקבלת רעיונות...
שלום שני אני מאמינה שכחברות טובות יש לכם תקשורת טובה ופתוחה וזה לדעתי הרעיון המרכזי לשאול אותה מה היא צריכה, מה היתה רוצה ממך, שתרגיש נוח לבקש, ואת תגידי לה מה מתוך הדברים שמבקשת את יכולה או לא. מאוד חשוב לשים גבולות שגם את תוכלי לעמוד בהם. לעיתים קשר של חברות בזמן בריאות איננו דומה לקשר בעת חולי. לא פעם קורה שאחד הצדדים מרגיש מתוכל ומנוצל ואז הקשר פשוט נעשה מר. לכן הדיבור הפתוח הוא היעיל ביותר. חשוב לזכור שהכניסה למחלת הסרטן שהינה מוגדרת היום כמחלה כרונית, אינה קצרת טווח , אי לכך בני המשפחה מתעייפים מכל הזמן ללוות ולהיות שם בשביל החולה. אלו בדיוק הזמנים שמישהו מבחוץ יכול לסייע במידה והם רוצים. אחד הדברים הקשים אצל חולים בכלל שכולם חושבים איך לעזור או חושבים שהם יודעים מה טוב לחולה מבלי לשתף ולהתייעץ איתו/ה. וכל הכבוד לך על רצונך ויכולת לפתוח את הנושא כאן בפורום. במידה ותרצי עוד אתייחס ברצון בברכה נטע מוזר
שלום רב, אחותי הגדולה חולה במחלת הסרטן מזה שנה , בתחילה אובחנה בסרטן שחלות , נמצאו גידולים גם על השחלות וגם ברחם , במהלך הניתוח הסירו את השחלות והרחם ולאחר מכן התחילו כימוטרפיה . מהלך הטיפול היתה הרגשה שהכל לאט לאט מסתדר ואן גם הרופאים חשבו כך , מצב רוחה של אחותי עלה שוב ומבחינתה היא ניצחה . חודשיים לאחר סיום סידרת הכימו גילו לצערי שוב גידולים והחליטו על כימו חזק יותר . הגוף של אחותי לא הצליח להכיל את הכימו והרופאים היו חייבים להפסיק את הטיפול . אחותי הונתה להתחלת טיפול ביולגי חדשני . לצערי אחותי לא מפסיקה להקיא וסובלת מכאבים איומים בבטן . אני חושבת שהכי נכון לאשפז אותה כי לה יש נטיה לא לספר כמה כואב לה אבל לצערי אחותי ובעלה לא חושבים כמוני אני חושת שכל שעה שהיא לא מטופלת עלולה להביא אותנו לדרך ללא מוצא . אייך משכנעים ? מצד אחד שוב לי שישמעו ואולי תשתנה דעתם ומצד שני אני לא רוצה שיסגרו לפני את הדלת .אני ממש במבוי סתום ומפחדת מאוד
שלום הילה יש סיבה להיותך מפוחדת, לראות את אחותך סובלת כל כך זה מאוד קשה, אנחנו יודעים שהמחלה פוגעת לא רק בחולה אלא בבני המשפחה גם כן, אלו האדוות מסביב והן לא פחות קשות. הצורך הגדול לסייע לאדם יקר מביא בעיקבותיו לא מעט תסכול, בעיקר כאשר החולה מחליט לבחור דרך משלו שמנוגדת לאמונה ולדרך של בן המשפחה שמעוניין לסייע. במקרים כאלו אני מאמינה שהדרך להשפיע היא קודם כל להיות קשוב לצרכים של אחותך ולכבד את הדרך שבחרה גם אם היא לא נראית לך. אנחנו לא יכולים לסייע במקום שהאחר לא מעוניין או לא יכול לקבל את דעתנו, גם אם נדמה לך שאת יודעת הכי טוב מה יעיל בשבילה. מה שכן את יכולה להגיד לה שקשה לך לראות כמה היא סובלת, שהיית רוצה בשבילה את הטוב ביותר, שאת מכבדת את הבחירה שלה. לבדוק איתה אולי היתה רוצה להתייעץ עם אחרים. מה שאנחנו יודעים שהשתתפות בקבוצת תמיכה יש לך ערך גדול מבחינת איכות חיים ובמקרים מסוימים גם אורך חיים. יש אתר של ח.ס.ן שבו את יכולה למצוא את פיזור הקבוצות ולתת לה מידע, אם היא מעונינת לשמוע. את התבטאת במושג דרך ללא מוצא, במידה ואת מרגישה שאולי באמת זה כך שווה לך לנצל את הזמן לאהוב אותה ולהנעים לה כמה שיותר ובעיקר לאפשר דיבור בניכן על רגשות, על ענינים לא סגורים שקימיים בניכן ולא מדוברים. ואפשר גם לקחת נייר ועט ולכתוב לאחותך כל מה שהיית רוצה בשבילה, ולבקש ממנה אם היא מוכנה לקרוא את מה שכתבת. הכתיבה גם עבורך תהיה משחררת. במיה ותרצי להמשיך בדיאלוג בנינו אני זמינה בברכה נטע מוזר
נטע שלום , דבר ראשון תודה רבה על התגובה . היחסים ביני לבין אחותי מדהימים אני מאחלת לכל אחד את הקשר שיש בינינו . ההתבגרות יחד גרמה לנו שנוכל לדבר על הכל מבלי להגיע לנקודות שדברים מציקים בבטן . הבעיה היא שאני בהריון בשלב מתקדם כרגע ואחותי מפחדת עלי (הריון קודם ילדתי בחודש שביעיוהיא מרגישה צורך להגן עלי מדברים לא טובים ). אחותי היא מרכז עולמי ואני מרגישה מחנק לאור העובדה שהרבה אני לא יכולה לעשות . לשמחתי בן זוגה הבין שהשעון מתקתק ולקח אותה כבר היום לבית החולים אני מחכה לשמוע מה קורה . הקושי של לראות אדם יקר לך סובל הוא קושי עצום מבלי יכולת לראות פיתרון .
שלום, לפני כחודש וחצי התגלה אצל אבא שלי סרטן בריאות. 1. אבא שלי היה מעשן כבד. הוא עדיין ממשיך לעשן. בהתחלה נלחמנו בו ולא וויתרנו אבל הוא כעס והתרגז כל פעם שדיברנו על זה או עשינו משהו נגד זה. הוא יודע שזה מזיק לו ורוצה להפסיק אבל טוען שהוא לא יכול להפסיק בבת אחת אחרי 30 שנה שהיה מעשן כבד. 2. הוא התחיל עם הטיפולים הכימותרפיים וכתוצאה מכך התיאבון שלו הולך ונעלם. בהתחלה הוא עוד הצליח קצת לנסות את האנשור של הבית חולים אבל עכשיו גם את זה הוא לא אוכל. זה יוצא שהוא לא אוכל כלום!!! ממש כלום!! הוא חי רק על מים ועל הכדורים של בית החולים. כמה שניסינו להסביר לו הוא אומר שהוא לא יכול לאכול כי הוא מפחד להקיא ורק לראות את האוכל זה כבר עושה לו רע. כשאנחנו קצת מעירים לו הוא ישר מתפרץ, אנחנו לא רוצים ליצור תחושה שאנחנו נגדו. הרופאים אומרים כל הזמן שאנחנו צריכים לתת לו לעשות מה שהוא רוצה וזה הדבר הכי חשוב. הם אומרים שאנחנו כמשפחה זו התרופה הכי טובה בשבילו ועצם הנוכחות שלנו עושה לו טוב יותר מכל דבר אחר. לכן חשוב מאוד כל הזמן לעשות מה שהוא רוצה כי גם ככה המחלה שלו קשה ולא צריך להכביד עליו יותר מזה. אני האדם הכי קרוב אליו יותר מכל אחד אחר. אני היחידה שלה הוא מקשיב. הוא לא מפספס אף הזדמנות לומר לי את זה ותמיד אומר שאני עושה לו הכי טוב כשאני באה, כל פעם שאני מדברת איתו על הנושא הוא מיד מתרגז, לכן אני לא רוצה לתת לו הרגשה שאני נגדו או משהו כזה. מה עליי לעשות???
שלום ענבר אני יכולה להרגיש מה את עוברת, עברתי דבר דומה עם בן משפחה קרוב ואני יכולה להגיד גם כמטפלת וגם כבת משפחה שהתסכול מאוד גדול להיות במקום שרוצים לסייע והאחר מתרגז ולא מוכן להקשיב. אביך כבר חלה, והעישון עכשיו, אולי זה בין הדברים הכמעט אחרונים שעוד גורמים לו הנאה. אם הוא יפסיק עכשיו לעשן זה לא יקטין או יעלים את הסרטן או יחמיר את המחלה לכן לא היתי ממשיכה להתעקש על זה. לגבי האוכל תאמיני לו שהוא רואה את האוכל יש לו בחילה וכו' טיפולי כימוטרפיים גורמים לתופעות מאוד קשות , יחד עם זאת אפשר לשאול אותו מה הוא היה רוצה, יש חולים שכמעט המזון היחיד שלהם בזמן הטיפולים זה קרטיבים או מיני קרח אחרים, תשאלו אותו מה מתחשק לו ואולי הוא כן ידע להגיד לעיתים הניסיונות הרבים למצוא את המשהו המתאים מצליחים ולעיתים לא, אך הדרך היחידה היא לנסות להיות קשוב לצרכים שלו ולא שלכם כי רק הוא יודע מה באמת טוב בשבילו. אני מאמינה שיש לו גם רגשי אשם קשים שבגלל העישון הכבד משך השנים יש לו סרטן ריאות. הדרך היעילה ביותר היא לאפשר לו לדבר את רגשותיו איתכם או עם אנשי מקצוע, הכל לפי בחירתו. ואם זמנו קצוב, תנסו להיות שם בשבילו ולהפיק הנאות קטנות גם בשבילכם וגם בשבילו והכל לפי רצונו ואו בקשותיו.
שלום, שמי אילנית ואבי חולה סרטן הווסת והקיבה. מצבו סופני. אני עברתי טיפול פסיכולוגי כמה חודשים כדי להתמודד עם הקבלה של המחלה. אך מצבה הנפשי של אימי אינו טוב, ממש קשה לה להתמודד ולתפקד. אני ממש רןצה לעזור לה וחושבת שטיפול פסיכולגי יעזור לה קצת להתמודד ולקבל ולהכיר במחלה. הייתי שמחה מאוד להמלצה על פסיכולוגית באיזור המרכז(תל אביב) המתמחה בטיפול נפשי של חולי סרטן. יש המון קבוצות תמיכה לחולי סרטן אבל אימי מסרבת להפגש עם קבוצות של עוד משפחות וחולים היא אומרת שזה קשה לה מידי להיות בסיביבתם של חולים. אשמח מאוד אם תוכלי לעזור לי. תודה רבה אילנית
שלום אילנית אני חושבת שאת פועלת וחושבת נכון בשבילך. אנחנו יודעים שעם כל הרצון הטוב שלנו לעזור לאחרים, גם לבני משפחה, איננו יכולים לעשות זאת כל עוד הם לא רוצים או לא יכולים לעזור לעצמם. אפשר להציע אך עד שאמך לא תקבל החלטה מה הכי נכון לה , כל ניסיון שלך לעזור לה ללא הסכמתה יגרום לך לתסכול רב. אני כן מציעה לתת לה את מספר הטלפון של קבוצת חוסן בראשון (תמצאי זאת באתר של ח.ס.ן) והיא יכולה לדבר עם המנחה. גם אני מוכנה להיות זמינה בטלפון עבור אמך " תוכלי למצוא את מס' הטלפון שלי באתר של ח.ס.ן צר לי אך אינני מאיזור המרכז וגם לא מכירה מטפלים מאיזור זה בברכה נטע מוזר
שלום! אני זקוק בדחיפות לאדם שעבר ניתוח להסרת מיתרי הקול.פנייתי זו עבור חבר קרוב שמועמד לניתוח מסוג זה בזמן הקרוב. אני תקווה שמפגש כזה יפחית את החרדה והדכאון הגדולים בהם שרויים הוא ומשפחתו. אשמח לעזרה מכל סוג בתודה חנוך
שלום חנוך ניסינו למצוא חולה שעבר ניתו להסרת מיתרי הקול ולא מצאנו בקבוצות של חוסן נראה לי שניתן למצוא במחלקות א.א.ג. בבתי חולים באיזור מגוריך. אם תשאל רופאים שאתה רוצה לדבר עם אדם במצב זה, אני מאמינה שתהיה אפשרות למצוא לך בברכה נטע מוזר
שלום רב! אני בת 52.גרה במרכז. לפי הבדיקות הרופאת משפחה שלי אמרה שכנראה יש לי סרטן דרכי המרה סופני. למי לפנות? לאן ללכת? עם מי לדבר? מה לעשות עם עצמי? מבקשת עזרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!בבקשה!
שלום אופירה בכל השירותים הרפאויים יש עובדות סוציאליות או פסיכולוגים ויש לך את כל הזכות לבקש שיחה עם אנשי מקצוע אנו יודעים גם שהשתתפות בקבוצת תמיכה משפרת איכות חיים ומאפשרת לחולה וגם לבני המשפחה להיות בדו שיח עם אנשים שחוו מפגש עם סרטן ויש להם הרבה ידע ויכולת תמיכה . לעמותת מחסן יש כרגע קבוצה תמיכה פעילה במרכז את יכולה להיכנס לאינטרנט ולכתוב ח.ס.ן ( חולי סרטן נפגשים) ולמצוא שם את מספר הטלפון של קבוצת ראשון מקווה שיהיה לך כוח לפנות לקבלת עזרה ברצון אמשיך לענות לפניתך במידה ותבחרי בברכה נטע מוזר
ביום ה' אני מתכוננת להסתפר. הבנתי שיש אפשרות לתרום את השיער לפאות. יצרתי קשר עם מספרה שנותנת את השירות הזה אך הספרית לא ידעה לענות לי האם ניתן לתרום גם שיער צבוע?
שלום אורנה אין לי ידע בקשר לשיער צבוע עצם הרצון שלך לתרום הוא נפלא באינטאנט יש אתרים שעוסקים בפאות והם הכי מוסמכים להגיד כל טוב לך נטע מוזר
שלום לכולם, אבי חולה בסרטן הכבד במצב אנוש לטענת הרופאים.(הרופא שלו מדבר על שבועות או חודשים) בתקופה האחרונה המצב החמיר: הוא לא נוהג(כיוון שהרופאים אסרו עליו), הוא לא יוצא מהבית כיוון שהוא עייף. הוא מתאשפז כל שבוע וחצי ל 3-4 ימים. ניסיתי לדבר עם אבי על המצב והמחלה והוא בעיקר ניסה לספר שהכל יפתר והוא יהיה בריא. איני יודע אם כדאי לדבר איתו על המחלה או להמשיך לנהל שיחות "שטחיות" כאילו הכל בסדר?
שלום לך אני חושבת שאתה צריך לבדוק עם עצמך מה הכי נכון לך. יחד עם זאת אם החולה מכחיש ומסרב לדבר, אי אפשר להכריח אותו לדבר, כן אפשר להגיד, כאשר תהיה מוכן לדבר אני אהיה כאן בשבילך ואהיה מוכן לדבר איתך. אפשר גם להגיד, קשה לי עם זה שאתה לא מוכן לדבר איתי על מה שאתה עובר. אחד הדברים החשובים היא פרידה. גם בשביל החולה וגם בשביל בני המשפחה שנותרים לאחר מותו של יקירם פרידה תפקידה להשאיר "את השטח נקי" לסיים את כל הדברים הבלתי סגורים שיש במשפחה ולא לסחוב אחר כך רגשי אשם שלא אמרתי ולא היה זמן וכ' וגם להגיד את מכלול הרגשות. נמצא שאנשים שעשו פרידה מבעוד מועד, הצליחו לחיות לאחר האובדן ביתר שלמות ונוחות למרות הכאב הכרוך באובדן. מצטערת שאני עונה זמן רב לאחר פניתך, אך לא הייתי זמינה בברכה נטע מוזר
אני בת 65 לאחר שהסרטן מלנומה גרורתית חזר פעם שניה עברתי טיפולים כימותרפים וזריקות קשות לעצירת המחלה וניתוח קשה להסרת בלוטות לימפה ברגל ימין שנה מאוד קשה עכשיו אני כל שלושה חודשים במעקב צמוד בהדסה עין כרם ירושלים אני מחפשת עמותה שמטפלת בחולי סרטן בבעיות שיניים השיניים שלי מאוד חולות יש לי בעיות קשות בשיניים ואין באפשרותי מבחינה כלכלית לטפל בהם אני בינתיים סובלת אני פנסיונרית אבקש תשובה בתודה מראש אילנה נייד 0528778557
שלום לך אילנה, האם ניסית לבקש סיוע מהאגודה למלחמה בסרטן,באמצעות העו"ס בבית החולים?
איך לדבר ולעודד
שלום לך, אדם שהתגלה אצלו סרטן ריאות,מתגייס בדרך כלל למשימה זו. הוא יהיה מרוכז מאד בטפול בעצמו. הוא יפעל ויגיב וירגיש גם בהתאם לאישיותו הקודמת והנסיון שרכש בחייו בהתמודדות עם משברי חיים. אינך אומרת מהו הקשר ביניכם,ולכן תשובתי היא רחבה וכוללת ואיננה אישית. דברי איתו כמו שדברתם עד עכשיו! הקשיבי לבקשות שלו על קרבה ומרחק. אל תפגעי אם עכשיו הוא פחות רואה את צרכייך שלך. את מוזמנת לכתוב לי עוד..או להתקשר מיכל 0528072221
בעצם מה שדיברנו עד עכשיו אינו מעניין אותו ואני יכולה להבין זאת. הוא מעוניין רק בקשר עם משפחתו הקרובה (אנו רק ידידי המשפחה). האם להתרחק?
שלום, בתי חלתה בסרטן צוואר הרחם והדבר נפל על כולנו כרעם ביום בהיר. היא אמורה לעבור ניתוח בשבוע הבא. יש לה ילדים קטנים ואני אהיה איתם בשבוע שהיא תהיה מאושפזת וכמובן אסייע בתקופת ההחלמה בבית. כיצד אוכל לסייע בצורה המקסימלית לה ולהם? תודה
אכן רעם ביום בהיר. כמה טוב לבתך ונכדייך שאת נמצאת שם לצידם.הם צריכים את עזרתך עכשיו. נסי לעשות רק כמה שאת יכולה,לעבור את היום-יום. לשמור לילדים שגרה,ולדעת שאתם נכנסים לשגרה חדשה,וארוכה. כל אחד מכם יתרום את חלקו ביחד עם הצוות הרפואי.אני לרשותך גם לשיחה ברגעים של קושי. מיכל 0528072221
מאוד מודה לך על השיחה בינינו בטלפון . דיברנו בבוקר ומאוד חיזקת אותי ובזכות שיחתינו כניראה בפנים השלמתי שאלו ימיה האחרונים והתנהגתי אחרת. בפנים ידעתי שהיא לא תישרוד מקסימום יומיים. אתמול חלה ירידה משמעותית במצבה והרגשתי את סופה. דיברתי אליה הרבה אמרתי לה כמה אני אוהבת אותה וגם שאם כעסתי לפעמים כשלא רצתה לאכול זה היה הכל מאהבה וביקשתי שתיסלח לי . נישארנו ערים כל הלילה אחי ואני ושמענו את נשימותיה האחרונות ולא הפרענו לה . ידעתי שהיא רוצה ללכת ולא הפרעתי לה. בשעה 3 בלילה היא הפסיקה לנשום כשאני ואחי לידה. ברגע שהפסיקה לנשום פניה היו מאוד רגועות ושלוות והיא שידרה לי שסוף סוף היא כבר לא סובלת. מיכל שיחתינו בטלפון עזרה לי מאוד ואת לא יודעת עד כמה. מכל שלושת החודשים שטיפלתי בה בבית אני יזכור את פניה השלוות וחסרות הסבל. נישקנו אותה אני ואחי הרבה הרבה ואמרנו לה כמה אנחנו אוהבים אותה. עבר עלי ועל אחי יום קשה מאוד ואחר הצהריים היתה הלוויה. ניכנסתי למחשב בכדי לומר לך תודה רבה רבה למרות כל העצב והכאב. מאחלת לכל החולים ולבני משפחותיהם להיות חזקים ולבני המשפחה לתמוך בהורים החולים זה הדבר העיקרי. אני בתחושה שעשיתי הכל בכדי שאימי תסיים את חייה בביתה ובמיטתה ולצד ילדיה האוהבים ובסביבה הכי אינטימית כדי להפרד. תודה לך מאוד מאוד ומחזקת את כולם .
לדנה שלום משתתפת בצערכך/כם על מותה של אמא. אני מתרשמת מהפרידה שעשיתם. כל טוב לכם בברכה נטע מוזר
אתכם באבלכם,תוכלי לחזור אלי,אם תרצי בהמשך,מקווה שגם אבא הצטרף אליכם בפרידה המרגשת. שבתשלום מיכל
אני פה יושבת וקוראת את מה שאת כתבת ויש לי פשוט דמעות בעיניים שלא הפסיקו ליזלוג אני מאחלת לך שתיהיה חזקה ושלא תידעי עוד צער בחיים אני יודעת כמה זה קשה שום דבר לא יאכל להחליף את הכאב הנורא הזה
אמי חולה בסרטן הלבלב והכבד. היא מטופלת כבר 3 חודשים בהוספיס בית. אי מטפלת בה וגם יש לנו עובדת זרה. מזה שבועיים יש לה חום של 38.5 שלא יורד . היא טופלה באנטיביוטיקה שעזרה לה רק בבצקות ברגליים וכמו כן כבר חודש שיש לה מדבקה לכאבים. מיום שישי חלה ירידה משמעותית במצבה היא לא אוכלת ולא שותה וגם משמיעה קולות של כאבים. התקשרתי בשבת בערב לרופא של ההוספיס בית והסברתי לו את מצבה. הוא אמר לי שכנראה זה הסוף שלה ושאני צריכה להתחיל לקבל את זה ששום תרופה לא יעזור לה ושאני צריכה להיות מוכנה ולהפרד ממנה. הוא נתן לי בעקיפין להבין שאני אניח לה ללכת ולא להקשות עליה. אני מאוד כעסתי כי הבנתי ממנו שאני צריכה לא לאפשר לה לקבל אוכל או שתיה ושתגסוס עד מותה. בבוקר הגיע האח של ההוספיס ונתן לה נוזלים וכמו כן היא מקבלת חמצן וזה רק אחרי שהתלוננו אני ואחי על הגישה של הרופא. לי זה היה נשמע כאילו המתת חסד שאני צריכה לעשות וזה כמובן לא מקובל עלי. כמו כן האח הוסיף לה עוד מדבקת מורפיום. כרגע אחרי שהיא מקבלת חמצן וקיבלה אתמול קצת נוזלים היא מרחפת אבל עדיין בהכרה. היא לא אוכלת ולא שותה ואני רואה אותה מדרדרת בצורה שהקץ מתקרב. לא ככה ציפית את הסוף. מעוניינת לדעת אם מה שהרופא הציע חוקי ומה אני צריכה לעשות כי אני לא מסוגלת לתת לה ללכת בצורה הזאת. הרופא לא מוכן לתת לה אנטיביוטיקה ואומר שהיא לא זקוקה לאוכל. ממש עובדת עצות . מחכה לתשובה
דודה שלי הגיעה גם למצב כזה.רק שבנוסף היא גם הקיאה.הסתבר שהגידול גרם לחסימת מעי.אישפזנו אותה וכעת היא עם זונדה,קטטר,והזנה TPN לתוך הבטן.לאט לאט מתדרדרת גם כך.אם את רוצה שתחיה עוד את יכולה לאשפז אותה ויזינו אותה כך אבל שתדעי שזה גם נורא קשה לראות אדם עם כלכך הרבה צינורות ולא קם מהמיטה.
שלום דנה את מתארת מצב מאוד קשה של אמך, ויש לה זכות לקבל גם תרופה להורדת חום וגם נוזלים. מצבה של אמך קרוב לוודאי לא ישתפר וחשוב ביותר גם לך וגם לאמך להיפרד זו מזו ממחקרים רבים ומניסיוני הרב בליווי חולים אל מותם ואת בני המשפחה, פרידה חשובה גם לחולה וגם למשפחה. גם אם נראה שאמך במצב של ריחוף, היא יכולה גם לשמוע ושימוש במגע יכול להעצים את הקשר. אנחנו יודעים שמתן רשות למות מאוד חשוב לחולה,. ידועים הרבה מאוד מקרים שאנשים לא מתו עד שלא קיבלו אישור על כך מיקיריהם. יש אפשרות לומר לאדם הגוסס כמה הוא חשוב ומשמעותי, מה לקחתי ממך, מה היית בשבילי ודברים נוספים , גם לא פשוטים , חשוב להגיד. נמצא שבני משפחה שהרשו לעצמם להפרד מיקירם, חשו תחושה של שלמות לאחר שיקירם נפטר. אם מאוד קשה לך לעמוד ליד אמך ולהגיד את כל מה שאת רוצה, כי יש פתאום תחושה שהמילים לא יוצאות, ניתן לכתוב את כל מה שיש להגיד ולהקריא זאת. לא נמצא שדרך אחת עדיפה מהשנייה, כן נמצא שפרידה היא חשובה ומשמעותית לשני הצדדים. במידה ותרצי לשאול שאלות נוספות אתייחס מיד בברכה נטע מוזר
בת משפחתי, בת 78 חולה בסרטן הלבלב סובלת מכאבים נוראיים, אורח חייה נפגע קשות. הכדורים בהם היא מטופלת לא ממש עוזרים. האם היא יכולה לפנות למשרד הבריאות לקבל קנביס רפואי? אם כן, איך? היכן ניתן לקבל מידע לגבי הקנביס?
שלום אפרת סליחה על תשובה מאוחרת אך לא הייתי זמינה לענות. על קנביס רפואי נעשה סרט בידי אברי גלעד ואני מאוד ממליצה לראותו, אפשר למצוא אותו באינטרנט. הוא מסביר שם את כל מה שחשוב בקשר לתרופה זו. יש לכל חולה שסובל זכות לא לסבול מכאבים, הדרך להשגתו היא דרך הרופא המטפל. וזכותה של המשפחה וגם חובתה לעשות הכל כדי שהחולה לא יסבול, יש גם תרופות יעילות מאוד שמפחיתות כאב. בברכה נטע מוזר
גילו שיש לי סרטן במערכת הלימפתית, ושאני צריך לעבור טיפולי הקרנות וכימוטרפיה, שאלתי היא מה עושים במקרה ויש לי בעלי חיים בבית (כלבה ושתי תוכים), האם צריך להוציא אותם ואם כן מדוע? מה התופעות שבגללן צריך להוציא אותן, גם שהם בריאים לחלוטין ומחוסנים ובנוסף התוכים תמיד בבית?
שלום יוני כאשר מקבלים כימוטרפיה, יש ירידה בתנגודת הגוף וכל זיהום הקטן ביותר יכול להוות עיכוב במתן הכימוטרפיה ואף סיכון. עדיף לשאול שאלה זאת את הצוות המטפל במקום בו אתה מקבל את הטיפולים, אני מאמינה שהיו להם שאלות כאלה בעבר. מאחלת לך הצלחה בטיפולים. איני יודעת אם שקלת להצטרף לקבוצת תמיכה לחולים עם סרטן מחקרים מצביעים על קשר ישיר וחזק בין השתתפות בקבוצת תמיכה/טיפולית לבין איכות חיים על כל מרכיביה. אני מזמינה אותך להיכנס לאתר של חוסן ולראות אם יש קבוצה באזור מגוריך בברכה מוזר נטע
שלום, לפני כחודש גילו אצל אבא שלי גידול בראש לבלב. הוא היה מועמד לניתוח ויפל. אך לפני כמה ימים במהלך הניתוח התגלה שהכבד שלו מלא בגרורות ושהוא לא נתי. פרוגנוזה שלו לא טובה. אמא שלי לא מצליחה להתמודד עם זה ואני מרגידה שהכל נופל עלי ושהכוחות שלי נסמרים. אני מחפשת עזרה, תמיכה וכל דבר שקיים. פניתי לאגודה במלחמה בסרטן, שם הציעו לי קבוצת תמיכה שהיא פעם בשבועיים. לא הצלחתי עדיין להגיעה לשם. אנחנו מחיפה, לאן אני יכולה לפנות עוד לקבל עזרה?
שלום אנה לעמותת חוסן יש קבוצת תמיכה בקריות , את יכולה להכנס לאתר של חוסן או ח.ס.ן לקרוא על העמותה, לראות מה היא מציעה ואז להחליט אם את רוצה לנסות להשתתף בקבוצת תמיכה שמתקיימת כל שבוע הנמחה היא איש מקצוע מתחום בריאות הנפש והקבוצה מאוד מסייעת. באתר תמצאי את כל הטלפונים הנדרשים בברכה נטע מוזר אל תהססי לפנות
פרויקט לחולים סופניים חינמי .. מצורף קישור.. יש הכול רק אין פירסום לפרויקט הזה וחבל. http://www.mda-ambulance-wish.org.il/AmbulanceWish/Homepage.aspx
שלום גיורא ברוך תהיה על היוזמה להעלות זאת לאתר בברכת בריאות טובה נטע מוזר
אובחנתי לא מזמן עם סרטן השד. עלי לעבור כריתה מלאה של השד. יש לי בת, בת ארבע, הרגילה להיות איתי (אני אמא בבית, לא עובדת). הניתוח יחיב אותי לשהות לילה או שניים בבית-החולים ואחריו אצטרך לעבור כימותרפיה שנאמר לי כבר שכנראה תגרום להתקרחות. כרגע הילדה לא יודעת שמשהו לא בסדר (על אף שאומרים שילדים יודעים, אני לא חושבת שהיא 'חושדת' במשהו). איך מסבירים לה על הניתוח? ועל הכימותרפיה ואיבוד השיער? היא מאד קשורה אלי ומעולם לא בילינו לילה בנפרד. תודה מראש
שלום עירית אנחנו אף פעם לא יודעים מה הילדים, או אחרים חושבים, למרות שנדמה לנו שאנחנו יודעים. הדרך היחידה היא לוודא עם הילד/האדם מה הוא יודע לגבי ילדים שהוריהם חלו יש כמה כללים 1. לא לשקר לילד, ילדים מרגישים מצוין שמשהו בבית קורה, גם אם הם לא יודעים בוודאות, הם יודעים שיש שינו בהתנהגות, במצב הרוח ובדברים נוספים, לכן כאשר לא אומרים את האמת הילד מפתח אי אמון וגם כעס 2. חשוב לבדוק עם הילד מה הוא יודע ולהמשיך באותה השפה שבה הוא מדבר. תמיד כדאי לשאול ושהוא ידבר מאשר שאת תתני הסבר שלא בטוח שזה יהיה ביכולת ההבנה שלה. 3. חשוב לשתף במה שעוברים, ילדים נוטים לקבל את האמת ולהמשיך בשגרה שלהם, לעומת אם הם חווים שלא משתפים אותם או מספרים להם דברים לא נכונים, הם ירגישו שיש סוד/הסתרה וגם התנהגותם עשויה להשתנות 4. את מכירה את הילדה שלך הכי טוב והכי קרובה אליה ולכן את היא זאת שכדאי שתספרי לה. יש מצבים בהם להורה קשה לספר את האמת לילד שלו ופונה לאנשי מקצוע שיעשו זאת במקומו, במידה וקורה מצב כזה יש חשיבות שההורה יהיה נוכח בשיחה ויכול להיות שיקבל אומץ מאיש המקצוע וישתתף בשיחה או שילמד לעשות זאת. אני מאחלת לך הצלחה ומאוד מאמינה שאם שאלת את השאלות הללו, תוכלי להתמודד איתן מאוד חשוב שבמצב בו את נמצאת תהיה דמות נוספת המשמעותית לילדה שתוכל לתת תמיכה גם לה וגם לך, את עומדת לעבור תקופה לא קלה ולא תמיד יהיה לך כוח להיות זמינה לילדה שלך וזה נורמאלי וחשוב שתתני לעצמך לגיטימציה לכ מה שאת מרגישה מאחלת לך כל טוב ואענה ברצון אם תרצי להמשיך לשאול או להתחלק במחשבות ורגשות נטע מוזר ,
היי עירית ,כאמא ל3 ילדים קטנים שהגדולה בינהם בת 7 אשתף אותך שעברתי את הטיפוליים הכימותרפיים שיתפתי את הילדים שתהייה לי קרחת ומכוון שאני מקבלת תרופות שעוזרות לי וזה חלק מהתהליך של להיות בריאה.הייתי איתם מאוד כנה ואמיתית לא הסכמתי לשים פאה וגם בחוץ אני הולכת עם מטפחות וכובעים.בתי בת ה5 ביקשה שהבנים בגן שלה לא יראו את הקרחת וכידדתי את זה.היום אחרי הטיפוליים הקרחת נקובלת במשפחה שבאים אורחים אני מגלה אותה ומסתבר כמה שחששתי מזה כל עוד הפגנתי אהבה ובטחון מאיך שאני נראת לילדי היה קל לקבל זאת.ביום ג האחרון עברתי ניתוח לכדיתת שד את הילדים שלחתי לבני דודים כחלק מחווית החופש,למרות שהיו שם ונהנו הם כנראה חשו במשהו ושאלו עליי.ביום שהשתחררתי בעלי החזיר אותם הביתה והסביר להם,בהתחלה הם נבהלו מהנקז אך ליוו אותי בהרבה שאלות וקיבלו תשובות מלב עם הרבה סימפטיה וסבלנות.עדיין לא שיתפתי אותם בשם המחלה ויש מעט חשש עם חיבוקים אך יודעת שככל שאני אהייה חזקה ובטוחה בעצמי הם יקבלו זאות גם באותו אופן,השתדלתי להמשיך באורח חיים רגיל וכמובן קיבלתי המון עזרה ותמיכה מבן זוגי שמלווה אותי לאורך כל הדרך.בהצלחה רבה במידה ויש שאלות אשמח לדבר איתך.
