פחד ודורש תמיכה ולא מידע

אייל שלום, אני אחרוג בהודעתי ולא אעלה שאלות אלא ובעיקר תחושות לא משנה עד כמה הצוות במרפאת האופטמריסט היה נחמד, ולא משנה עד כמה האופטמטריסט נחמד, מתלוצץ ובעיקר סבלני.... ולא משנה כמה האופטמריסט מקצועי ומימן ובעל ניסיון רב שנים ולא משנה שיש לו המלצות מהרופאה המטפלת בקהילה .... היום בבדיקה הכל היה בסדר עד לקגע בו הייתי צריך לשתף פעולה עם האופטמריסט הצעיר להכנסת העדשה.... ועוד המחשבה על הכנסתה על ידי בניסיון לתרגול.... בתחילה חשבו אולי על התאמת משקפיים כי לאחר התבוננות בעין במכשיר גדול, בדיקת קרקעית העין ומיפוי קרנית חוזר ושוב בד' חדות ראייה..חשבו לבדוק רפקציה נוספת במשקפיים.... ניסינו רפקצייה של משקפיים ע"י אופמטרייסט הצעיר, היא קצת הייתה שונה אך לא באופן משמעותי, עזרה ממש בקצת אך לא לאורך זמן בקריאה....עדיין התעייפות לאחר מס' דק' ויותר מכך, קירוב הספר למרחק קצר מאוד, דבר שלא הטריד במיוחד את האופטמטריסט - ולי אישית לא ברור למה, הרי בבחינה,בכיתת אודיטוריום אין לי אפשרות לקרב הראש לדף מבלי לבצע תרגילי גמישות אקרובטיים שאם כל הכבוד אני לא מתכוון להתנסות בהם בזמן הבחינה לראשונה....ואסור להרים הדף!!! אז לא ברו למה קירוב הדף לאחר מס' רגעיפם לא מהווה עבורו אינדיקציה לקושי בשרירי העין או קושי בראייה , למרות שאני מאמין שמנהלו המיומן כן היה מבין את הקושי ומציע דרכי פתרון כלשהם... ואז ניסיון הרכבת העדשות שהיה מאוד טראומתי....כל כך טראומתי שאני עד עכשיו עוד לא נרגעתי מעוצמת הפחד שאחזה בי בעת הכנסת העדשה וניסיונות ההכנסה... מעצם המקום שבו נוגעים לי בעין או מכניסים אליה חפצים ויש את רפלקס העפעף הנסגר אוטמטית.... ובא לצרוח למה ? למה חייבים עדשות? לא רוצה ואפילו בתרגול נסיתי לתרגל הסרה, אך הרכבה לא הצלחתי לעבור את המחסום ולהכניס העדשה לעין ..ותמיד או שהעין נסגרה או ש"נתקעה " בעפעפיים מתוך פחד לא להכניסה......בשלב זה, שגם המתרגלת לא הרגישה טוב ביקשתי להפסיק התרגול ולבוא בפעם אחרת... יצאתי משם בתחושה לא נוחה, לא בגלל שהעדשות לא היו נוחות (פרט להתחלה בה יצא דצעות והייתה הצקה של העדשה שלאחר זמן מה, התרגלתי), לא בגלל שלא היו מספיק סבלניים אלא בגלל שהפחד השתלט על הכל, ואף האופטמטריסט הצעיר התייאש מהר מאוד ואמר שאולי אני לא מתאים לעדשות לאחר הלחץ שנכנסתי אליו בהכנסה הראשונית... לאחר מכן הכניסו לי בעין ימין ולאחר המון שכנועים וניסיונות ניסו להכניס לעין שמאל , שבסוף אף הקטינו הקוטר בעין שמאל כדי להקל על ההכנסה , והצליחו שוב על לאחר כמה שכנועים נוספים.... וממש אבל ממש לא בא לי לחזור לשם , לחוויות התרגול ולחויית ההכנסה והוצאת העדשות.... לאחר ניסיון להתאמת רפקציה חוזרת ע"י המנהל עם העדשות, ולאחר צפייה חוזרת בגלגל העין עם העדשה ואף צפייה עם פולארצאין (מקווה שרשמתי נכון),ולא ברור לי למה צפה עם החומר הזה...שדווקא הזלפתו עם המקלון הייתה הכי קלה ביום הארוך והמתיש הזה...שנעשתה בהיסוח הדעת ובקשה להיות חופשי ואף "להרביץ" לו, הוא טען ואולי הערכתי אותו על התקווה וכן על האמינות שאולי בכל זאת כדאי לחשוב על תיקון משקפיים שהוא יבצע ולא אחרים, אך יחד עם זאת, הואלא רוצה להחליט כעת והוא רוצה שאתרגל עדשות ואסתגל להם ורק לאחר תקופת ההסתגלות הראשונית נוכל לקבוע רפקציה טובה עם עדשות..ולשקול מה כדאי עדשות או משקפיים...ובנתיים לא ביקשו מאיתנו שום דבר לעדשות אלא רק על הבדיקה... אני מרגיש מצד אחד שאני בידיים טובות אך מצד שני יש שאלות: 1. מדוע הייתה דרושה הבדיקה עם האור הכחול (והזלפת הפ...)? 2. מה יהיה באשר הפחד והאם אוכל להתגבר עליו ואיך? כי כעת עברו כמה שעות מהבדיקה הארוכה והחביבה שהייתה במרפאת האופטמריסט, והרגשנו שיש על מי לסמוך ולא מנסים לדחוף לנו בכל מחיר מכירה...אבל אני עדיין לא התאוששתי ממה שקרה בהרכבת העדשות ואני חושש מאוד מפגש בתרגול שלא יילך ובעיקר שלא ארצה.. שהפחד ינצח .... אולי לא כדאי להרכיב עדשות? זה כל כך מסובך ומפחיד....