טיפול בפיסורה כרונית אצל תינוקת

שלום רב, בתי בת שנה. החל מגיל חצי שנה (גיל שבו היתה הפסקת הנקה ומעבר לתחליף חלב + תחילת מוצקים), היא סובלת מעצירות. אומנם יש לה יציאה כל יום, או כמעט כל יום, אך היציאות הינן קשות מאוד. כבר בגיל 7 חודשים אובחנה אצלה פיסורה. הטיפול (מאז ועד היום) התמצה במשחה מרגיעה, אמבטיות פושרות ומתן אבילאק (10-18 CC ביום). מגיל 7 חודשים היא נמצאת במעקב של כירורג ילדים. בתחילה, הכירורג גרס כי אין בעיה מבנית בפי הטבעת, וכי נתגבר על העצירות והפיסורה בעזרת הטיפול השמרני. הפיסורה לא מחלימה. בחלק ניכר מהימים הצואה אינה קשה מאוד, אך מספיק יום-יומיים של צואה קשה - והפצע/סדק נפתח שוב. הילדה סובלת מאוד. כל יציאה מלווה בבכי, בנסיונות ברורים להתאפק "ולהכניס את הקקי" ובכאב (ולעיתים גם בדמם קל). היא מלווה גם ע"י תזונאית, ולא נמצאה בעייתיות בתזונה שלה, שעשירה בפירות וירקות. בדיקות דם מקיפות אליהן נשלחה התינוקת ע"י רופא המשפחה הניבו ממצא בודד: IGA IMMUNIUMDEFFIANCY. פרט לכך, הכל בגדר הנורמה. מזה כחודש היא מקבלת בבוקר, בנוסף ל- 15 CC אבילאק, כ-150 CC של מיים רתוחים שהושרו בהם במשך הלילה שלושה שזיפים מיובשים. אין הטבה לאורך זמן. כיום, הכירורג טוען כי אין מנוס מביצוע ניתוח שנקרא הרחבת פי הטבעת (ANAL DILATION). מה הם הסיכונים בניתוח כזה אצל תינוקת כה צעירה (שנובעים מהפעולה הכירורגית, ולא מההרדמה)? האם כדאי, לפני ביצוע הניתוח, לבצע בדיקות נוספות כדי למצוא את מקור העצירות שגורמת לפיסורה ? האם מקובל לערוך ניתוחים מסוג זה אצל תינוקות כה צעירים? להתייחסותך אודה, אמא מודאגת.