פורום כירורגיית ילדים

שלום רב איריס הידרוצ'לה שלא נספג עצמונית עד גיל שנה, נדיר שייסגגר מעצמו. בגיל של בנך, הסיכוי לסגירה עצמונית הוא כמעט אפסי והנטייה היא דווקא להחמרה עם הזמן. מכאן שהמלצתי היא לתקן את ההידרוצ'לה בניתוח כפי שהומלץ ע"י האורולוג. בברכה,

שלום רב שרון הטיפול בטורטיקוליס מבוסס על פיזיוטרפיה בשלב ראשון וניתוח באותם מקרים שלא מגיבים בכלל או מספיק לפיזיטרפיה או במקרים שבהם כבר ניתן להבחין באסימטריה משנית של הפנים. אני יוצא מנקודת הנחה שנשללו סיבות אחרות ובייחוד ספינליות לטורטיקוליס. עד כמה שהבנתי, בנך מטופל מגיל חודשיים כבר כחמישה חודשים ולמרות שהטורטיקוליס לא חלף, יש שיפור משמעותי. אם זהו המצב, הייתי ממליץ לכם לנסות ולהתמיד עוד מספר חודשים בטיפול הזה. ככלל הטיפול הפיזיוטרפי מורכב מהנעה פאסיבית של הראש תוך מתיחת הצוואר לכל הכיוונים וכן על יצירת גירויים שיגרמו לילד להטות את ראשו לצד הפגוע (בד"כ הראש יפנה לצד הבריא כיוון ששריר הסטרנוקלואידומסטואיד הפגוע מתקצר ומטה הראש לצד הנגדי) לדוגמא ניתן להציע לו את האוכל מהצד הפגוע, כאשר שוכב במיטה, להמיע מוזיקה מהצד השני שאליו הראש פונה וכו.. מקובל על מרבית הכירורגים, שלקראת גיל שנה יש לנתח במידה והטורטיקוליס לא חלף. הניתוח מבוסס על חיתוך שריר הסטרנומסטואיד ולאחר הניתוח חייבים להמשיך בפיזיוטרפיה עד החלמה מלאה. לצערי איני יודע על דרכי טיפול נוספות אך בדרך הזו כמעט כל הילדים מחלימים. מקווה שזה מעט עוזר, במידה וידוע לכם על טיפול נוסף אשמח לשמוע עליו. בברכה,

שלום איתי ושירי Fusion of Labia minor - זה מצב שבו השפתיים המינוריות (הקטנות) מחוברות בינהן. הסיבה אינה ברורה אם כי נמצא קשר לרמות נמוכות של אסתרוגן, וזה יכול להיות מולד או להופיע מאוחר יותר. החיבור יכול להיות רק ע"י ממברנה עדינה או גשר של עור. האבחנה היא בבדיקה גופנית פשוטה ואין צורך בכל בירור נוסף. חיבור כזה לרוב הינו אסימפטומטי אך יכול לגרום להצטברות שתן ועקב כך לזיהומים חוזרים בדרכי השתן. הטיפול מבוסס על פתיחת המחיצה ומניעת סגירה שלה. לפני הפתיחה רצוי לטפל מספר שבועות במשחה אסתרוגנית מקומית, המשחה יכולה לפתור את הבעיה ואם לא לפתור, אז להקל . בגיל של ביתכם, הייתי ממליץ והיה ויתברר שהיא אכן זקוקה לטיפול , לבצע אותו בהרדמה כללית כדי למנוע כאב ואי נעימות נפשית. רצוי שתיפנו עם ביתכם לכירורג ילדים שיתרשם מחומרת הבעיה אם בכלל קיימת. מקווה שלא העמסתי יותר מידי בברכה,

שלום ציון שיניים הן כמובן לא ממש בתחום התמחותי, אך מניסיוני, נראה לי שאין צורך בטיפול מיוחד. אני כמובן ממליץ לך להתייעץ עם רופא שיניים ובמידה ולמדת משהו חדש , אשמח אם תשתף אותנו. דבר שהוא כן קרוב אלי זה התחום של מניעה . במידה ואין לכם , הייתי ממליץ לכם לרכוש מדבקות נגד החלקה. יש מדבקות בצורות וצבעים מאד יפים שמדביקים על קרקעית האמבטיה והן מאד יעילות במניעת החלקות. בברכה ,

מירב שלום תסביב של הפין יכול להיות בדרגות שונות ובכל מקרה לא מדובר בבעיה שפוגעת ביכולת התיפקודית של האיבר. את התיקון של התסביב ניתן לבצע בניתוח די פשוט שבמהלכו משחררים את העור העוטף את האיבר, מסובבים את האיבר למנח תקין ומחברים את העור בחזרה במנח הזה. נכון לדעתי להמתין עד גיל שנה ואז לראות אם ההידרוצ'לה נספג, ואם לא, אז לבצע את שני הניתוחים תחת אותה הרדמה. מקווה שאתם מעט יותר מבינים ובעיקר פחות חוששים בברכה,

שלום רינה פיסורות בתינוקות הן תופעה שכיחה למדי. עצירות היא הגורם השכיח ביותר אך לא היחיד. החדרת גופים זרים כמו מדחום יכולה גם לגרום לפיסורות ומחלות דלקתיות של המעי גם אך אלה מופיעות בגיל מבוגר יותר. סיבה ששכיחתה אינה ידועה אך וודאי לא מבוטלת היא החדרת גופים זרים בזדון במסגרת מה שמוכר כתופעת ההתעללות בילדים. באשר לבנך, פיסורות המופיעות בגילו, חולפות כמעט תמיד תחת טיפול שמרני שעיקריו כפי שציינת הם מרככי צואה ולא פחות חשוב אמבטיות ישיבה ומניעת החדרת חפצים לפי הטבעת. למיטב ידעתי אין קשר בין פיסורות בגיל זה להופעתן בגיל מבוגר. ממליץ לך לטפל כפי שציינתי ולמנוע גם בעתיד הופעת עצירות כדי שהפיסורה לא תחזור. בברכה,

שלום רב יהודית ברונכיאקטאזיס (תהליך דלקתי ראתי כרוני עם הצטברות מוגלה בדרכי האוירשל אונה מסויימת) היום הרבה פחות שכיח מבעבר בעקבות השיפור הרב בטיפול האנטיביוטי. כאשר אין מחלה כרונית נלווית ,כמו למשל ציסטיק פיברוזיס, הנטייה היא לטפול שמרנית באנטיביוטיקות ופיזיוטרפיה נשימתית לשיפור הניקוז של דרכי הנשימה. רק במקרים שלא מגיבים לטיפול שמרני, מומלץ לנתח. הניתוח כולל הסרה של האונה הפגועה או קטע ממנה והוא יעיל מאד במצבים שבהם הפגיעה היא מקומית אך הרבה פחות יעיל כאשר יש מעורבות של איזורי ריאה נוספים. על מנת שאוכל להתייחס למקרה המסויים, אני זקוק לקצת יותר פרטים כמו מחלות נלוות, כמה זמן הבעיה ועד כמה חמורה ההפרעה התיפקודית כתוצאה מהברונכיאקטזות. בברכה,

שלום רב רפי באשר לשקדים המוגדלים, זה אינו בתחום התמחותי אך ככלל הנטייה היום להוציא שקדים רק במידה והם גורמים לבעיות קשות כמו זהומים חוזרים קשים או הפרעות נשימה. במידה ואינך שלם עם ההמלצה , הייתי ממליץ לך להתייעץ שוב עם הרופא א.א.ג שלך או עם רופא א.א.ג אחר. לשאלתך השניה, בהחלט ניתן וצריך לתאם כדי ששני הניתוחים יבוצעו תחת אותה הרדמה. בברכה,

שלום רב שירלי בעיות במתן יציאה בגיל חודשיים שהופיעו פתאום וללא שינוי בתזונה, הן לרוב משניות לבעיה באיזור פי הטבעת עצמו, אך יכולות גם להיות ביטוי למחלה כללית יותר . מתאורך וכן ממצאי רופאת הילדים, קשה לי מאד להגיע לאבחנה חד משמעית ומכאן שבדיקת כירורג נראית לי חשובה מאד כדי להגיע לאבחנה המדוייקת ולטפל בהתאם. בעיות ביציאות בגיל הזה הן בהחלט שכיחות וברוב רובם של המקרים נובעות מהפרעות קלות שחולפות תחת טיפול פשוט. יחד עם זאת, כרופאים, חובה עלינו לחפש ולבדוק גם את האפשרויות הנדירות והקשות יותר. אשמח אם תעדכנו אותי בממצאי כירורג הילדים ובעיקר כיצד התינוק מתקדם. בברכה,

שלום כנרת אבסס פרושו מורסה ובמילים פשוטות, מדובר על שקית מלאה מוגלה הנוצרת כתוצאה מזיהום. הטיפול במורסה הוא פתיחה וניקוז המוגלה תחת כיסוי אנטיביוטי. יתכנו גם טיפולים חליפיים, כמו ניקוז בעזרת מחט, טיפול אטיביוטי ללא ניקוז ועוד, אך אלה בד"כ ננקטים במידה ויש בעיה לנקז. בברכה,

שלום רב אלי אני ממליץ לך להסתכל גם בתשובה שנתתי בפורום לשושי ב שביעי לאפריל באותו נושא. הטיפול בציסטה הוא נתוח שבמהלכו יש להוציא את הציסטה ואת התעלה המקשרת בינה לבסיס הלשון. הניתוח אינו מסובך ומרבית הילדים יכולים להשתחרר למחרת הניתוח ולא סובלים מהפרעות או כאבים קשים. כמובן שעליכם לקבל הסברים ותדרוך מהרופא המנתח ומהרופא המרדים. אני לא מכיר שיטות טיפול אחרות, והאפשרות להשאיר את הציסטה לא מומלצת בגלל נטייתה לעבור זיהומים ואפילו שינויים ממאירים. בברכה,

שלום רב שולי חסרים לי מעט פרטים, כמו מה נמצא בבדיקה ומה הראו המיפויים שבנך עבר. אני מניח שנמצא קשר או חשד סביר שהכאב הפתאומי נבע מתסביב של האשך שנפתח באופן עצמוני. מצב כזה גורם לחסימת כלי הדם המספקים את האשך ועלול לגרום לנמק של האשך אחרי מספר שעות. כיוון שאיננו יכולים להיות בטוחים שאירוע נוסף דומה לא יקרה, והסיכון לאשך גדול במצב כזה, אז נראה לי שבטוח יותר לקבע את האשך ולמנוע את הסכנה הזו. מקווה שעזרתי לך לקבל החלטה נכונה בברכה,

לשיר, תודה על התודה

שלום רב שיר היפראקטיביות אינה מן המחלות שבתחום התמחותי, מתאורך נראה לי שבהחלט יש מקום לבדוק את ביתך והדרך הטובה לדעתי היא לבקש את בדיקתו של רופא הילדים ולהפנותה לבדיקת נוירולוג ילדים לפי הצורך. בברכה,

שלום שיר , ראי תשובתי בהמשך בברכה,

שלום רב שיר ציסטות שחלתיות בתינוקות נובעות לרוב מגירוי של ההורמונים האימהיים במהלך ההריון. באולטרהסאונד במהלך ההריון ניתן לזהות ציסטות כאלה לעתים קרובות והן ברובן נעלמות לקראת הלידה או בסמוך לה. הסיכון לממאירות של ציסטות כאלה הוא כמעט אפסי. האינדיקציות לניתוח במקרה כזה אינן חד משמעיות, ככלל רוב הכירוגים ממליצים על ניתוח במידה והציסטה גדלה מעל ל 5 ס"מ, במידה ומופיעים באולטראסאונד שינויים בצפיפות שלה או אם היא גורמת לתלונות כלשהן. החשש העיקרי הוא שהציסטה יכולה לגרום לפיתול של השחלה ועקב כך לנמק שלה. לאור זאת, ההמלצה להמתין ולחזור על האולטראסאונד נראית לי נכונה ויהיה מקום לשנות אותה רק במידה ויופיעו תלונות. מרבית הסיכויים שהציסטות יספגו ויעלמו מעצמן. בברכה,

שלום רב איילת לדעתי מאד רצוי שבנך ייבדק ע"י כירורג ילדים. ראשית כדי לוודא שאכן מדובר בציפורן חודרנית ושנית על מנת שיוכל להסביר לך כיצד יש לטפל בציפורן. הטיפול השמרני כולל גזירה נכונב של הציפורן, כך שהקצוות לא יוכלו לחדור לעור, אמבטיות , משחה אנטיביוטית ופתילים לפי הצורך. כאשר מטפלים נכון באמצעים האלה, נדיר שצריך לבצע פעולה כירורגית כמו הוצאת הציפורן. הפרעות הליכה בהחלט יכולות להיות קשורות לציפורן חודרנית אך כמובן שיכולות להיות גם סיבות נוספות. בברכה,

שלום רב אלי ציסטה מעל לגבה בתינוק היא קרוב לוודאי מסוג דרמואיד (Dermoid cyst) ופחות סביר שמדובר על רקמה שומנית. ציסטות כאלה אינן נעלמות מעצמן ועלולות להזדהם במשך הזמן, לפני שעברו תהליך זיהומי, הן פחות דבוקות וקל יותר להוציאן בשלמות וברוב המקרים הצלקת שנשארת היא קטנה ביותר. מכאן שלדעתי רצוי לנתח ולעשות זאת לפני זיהום המקשה על ההפרדה ומעלה את הסבירות להוצאה לא שלמה שיכולה לגרום להשנות הציסטה. אין כל דחיפות בניתוח אך לא רצוי לדחות אותו לשנים. מקווה שעזרתי, במידה וזקוק לאינפורמציה נוספת אל תהסס. שבת שלום,

שלום רב לך גלי לשון תפוסה אכן יכולה לגרום להפרעת הנקה. כאשר אין בעיית הנקה, אין סיבה למהר ואפשר בהחלט להמתין עד לגיל שבו ילדים מתחילים לדבר, אך במצב של בנך רצוי לבצע את ההפרדה של הלשון בזמן הקרוב כדי להקל על תהליך ההניקה. ה"חיתוך" , לדעתי רצוי שיעשה בהרדמה למרות שאני יודע שישנם המבצעים אותו גם ללא הרדמה , אך אני בהחלט מתנגד להכאיב לילדים גם אם הם תינוקות קטנים וחלשים שלא יכולים להתנגד. כאשר מרימים את הלשון ניתן להבחין ב"גשר עורי" עדין המחבר את חלקה התחתון לחך התחתון, את הגשר הזה חותכים עד למוצאו בבסיס הלשון וכך משחררים אותה מהאחיזה. זוהי פעולה קצרה למדי וגם ההרדמה הנחוצה לביצועה היא "קלה" והתינוק מתעורר כעבור זמן קצר מאד. בהחלט ממליץ לבצע ולא לדחות בברכה,

שלום שני בעיות רגליים ומדרסים הן יותר בתחום של רופא אורטופד. לדעתי את מרבית החומר תוכלי למצוא באינציקלופדיה רפואית ושאלות ספציפיות, שלא תמצאי שם, הייתי ממליץ לך להפנות לאורטופד. מצטער שלא ממש יכולתי לעזור לך ומאחל בהצלחה בעבודה. בברכה,

שלום שני , אנא ראי את תשובתי לשאלתך הראשונה בברכה,

שלום לך הדודה דבורה למרות שדלקת תוספתן היא אחת המלות הכירורגיות העתיקות ביותר, הטיפול בה עדיין לא נקבע וינן דרכים שונות המקובלות לטיפול. ישנם הנוהגים לטפל בתוספתן שהתפוצץ דווקא באנטיביוטיקה ומנתחים רק כעבור מספר שבועות, ישנם המנתחים באופן פתוח ואילו אחרים מעדיפים לנתח בלאפרוסקופיה וכו. למרות שישנן כאמור דרכים שונות לטפל במחלה, סיכויי ההחלמה הם טובים מאד גם כאשר מדובר בשלב של התנקבות התוספתן. מרבית הילדים יכולים כעבור זמן קצר כבר להסתדר ללא הזונדה ובהמשך יכולים להתחיל בהדרגה לאכול. ההפרשה מהחתך יכולה להמשך מעט יותר אך גם היא לרוב חולפת כעבור מספר ימים. הטיפול האנטיביוטי בד"כ נמשך לפחות כ 10 ימים. ברגע שניתן יהיה לשחררו מהזונדה, ההרגשה שלו מאד תשתפר ו"השתיל הנבול" יתחיל לאט לאט לפרוח מחדש. למרות שהסיבוכים של תוספתן מפוצץ הם לא נעימים כפי שאת רואה, הרי שכמעט כל הילדים מחלימים מהמחלה וחוזרים תוך שבועות בודדים לפעילות מלאה ולא סובלים מכל הפרעה תיפקודית. מקווה שקצת עזרתי, שתפי אותנו אם יהיו לך עוד שאלות בהמשך בברכה,

שלום רב שיר כיוון שאת מודאגת גם לאחר בדיקת רופא הילדים , הייתי מייעץ לך להבדק ע"י כירורג ילדים הבעיה שאת מציגה לא ניתנת לפתרון מבלי לבדוק את בנך ולמרות שלא נראה לי שהנפיחות קשורה לברית, לא אוכל לקבוע מתאורך בלבד. בברכה,

שלום עינבל איחוי שפתיים יכול להופיע באחת משתי צורות. בצורה הקלה יחסית, מדובר בממברנה המקשרת בין השפתיים הקטנות, בצורה השניה החיבור הוא של העור עצמו. הסיבה לאיחוי הזה למיטב ידעתי אינה ברורה אך יש מספר עבודות שהצביע על רמות נמוכות של אסתרוגן כסיבה אפשרית. הטיפול הוא בהתאם לסוג, בעוד שאת החיבור הממברנוטי ניתן לפתוח לאחר טיפול במשחה ע"י פתיחה ידנית, החיבור העורי מחייב פתיחה תחת הרדמה. באשר לסכנות הנובעות מהאיחוי, החשש העיקרי הוא מהפרעה במעבר השתן, הפרעה שיכולה לגרום לזיהום בדרכי השתן. בגיל מבוגר יותר זה כמובן יכול להפריע בקיום יחסי מין. ולשאלה מה מומלץ לעשות, ? ככלל התופעה אינה חולפת מעצמה ולכן יש לטפל בה. בגיל של ביתך, ובמיוחד לאור הנסיון הלא נעים שעבר עליה, לדעתי יהיה נכון יותר לבצע את הפתיחה של המחיצה תחת הרדמה מלאה. זה יאפשר טיפול יעיל יותר וימנע את החוויה הלא נעימה והמכאיבה מביתך. מקווה שעזרתי, בברכה,

שלום ניצה האמת שאיני יודע, יתכן שרק במכון פרטי אך נסי לברר בתל השומר. בברכה,

שלום שרית הדאגה שלך מאד מאד מובנת. לצערי, מורסות באזור פי הטבעת אכן יכולות לחזור ואני לא מכיר טיפול אלטרנטיבי יעיל. לפעמים ניתן למנוע את הצורך בניתוח, אם מטפלים מייד כשמופיעים הסימנים, באמבטיות ואנטיביוטיקה, אך זה יעיל רק בחלק מן המקרים. והיה ויש מורסה, רצוי מאד לנקזה ולדעתי עדיף לעשות זאת בהרדמה כיוון שזו פעולה שיכולה מאד להכאיב. למרות שאני מאד מבין את הדאגה שלך, אין לי רעיון טוב יותר לטיפול בברכה,

כותבת יקרה, מחלת קוואסקי היא מחלה שמתבטאת בחום ופגיעה בכלי דם. ישנם סימנים אופיניים שבעזרתם מתבצעת האבחנה : חייב להיות חום מעל 5 ימים. 4 מתוך החמישה הנ"ל : דלקת בשתי העיניים מחלה בפה - פצעים, לשון תות, חתכים בלשון. שינויים עוריים בגפיים - אודם, קילוף עור באצבעות, נפיחות. פריחה. בלוטות לימפה מוגדלות בצואר. לא ניתן להסביר את המחלה על ידי כל גורם אחר. יש לעקוב אחר מצבו של הילד. הסכנה במחלה הוא ערוב לבבי ואז לרוב הילדים מאושפזים ומטופלים. המחלה החריפה נמשכת כעשרה ימים. אך הילד יכול להמשיך ולהיות חולה גם 21 יום, ולעיתים ישארו סימנים כמו למשל דלקת עיניים אפילו חודשיים. באם מאושפזים מטפלים בגמא גלובולין או באספירין. ההבראה לרוב מלאה (באם אין מעורבות לבבית). בברכה,

שלום רב שושי ציסטה טירוגלוסיאלית נובעת מהצטברות של נוזל בתעלה המקשרת בין בסיס הלשון לבלוטת הטירואיד הנימצאת בקידמת הצוואר.תעלה זו מתהוה לאורך מסלול הנדידה של בלוטת הטירואיד הנוצרת בשבוע הרביעי להריון בבסיס הלשון ונודדת למקומה עד גמר השבוע השמיני להריון. לרוב, התעלה מתנוונת עם סיום הנדידה, אך כאשר קטע ממנה נשאר פתוח, הוא מתמלא נוזל ומופיע כציסטה תת עורית במרכז הצוואר. רצוי מאד להוציא את הציסטה בניתוח כיוון שבהיותה קשורה לבסיס הלשון,שהיא נוטה להזדהם ולאחר תהליך זיהומי, קשה יותר להוציאה בשלמות ושיעורי ההישנות גבוהים יותר. סיבה נוספת להוצאתן היא הנטייה לעבור שינויים ממאירים, נטייה שרואים לרוב בעשור הרביעי והחמישי לחיים באותם מקרים שהציסטה לא הוצאה. את הניתוח מבצעים גם כירורגים ילדים וגם רופאי אאג, בד"כ הניתח מחייב אישפוז קצר אך לא הייתי מתחייב מראש שהילד יילך באותו היום הביתה מאחר וקצב ההתאוששות הוא אישי ושונה מילד לילד וכמובן חשוב גם באיזו שעה הניתוח מבוצע. בכבוד רב,

שלום רב עפרה טחורים, המהווים סיבה שכיחה למדי לכאב באיזור פי הטבעת במבוגרים, הינם נדירים ביותר בתקופת הילדות. תולעים בהחלט יכולים לגרום לגירוי מקומי וכאב באיזור פי הטבעת, העובדה שלא נראו אצל בנך, אינה שוללת את המצאותם וטוב שהוא מטופל כנגדן. פיסורה - חתכים עדינים בפי הטבעת, יכולים בהחלט לגרום לכאב ואפילו דימום. המקור לפיסורה במקרה של בנך, יכל להיות מהגרוי שגורם לגרוד שגורם לחתך העדין. בכל מקרה חשוב לדעתי שבנך ייבדק גם ע"י כירורג ילדים שיוכל לאבחן ולטפל בבעיה שממנה סובל ילדך. בברכה,

שלום אלכס כפי שציינת, הטיפול בציסטה טירוגלוסיאלית כולל בנוסף להוצאת הציסטה עצמה, גם הוצאה של התעלה המקשרת בינה לבסיס הלשון ואשר חוצה לרוב דרך עצם ההיואיד. בעת הניתוח נדרש שיתוף פעולה בין הכירורג למרדים, הניתוח עצמו אינו נדיר והוא מבוצע היטב במחלקות המוכרות לכירורגית ילדים בארץ. הייתי ממליץ לך להתייעץ עם מנהל אחת המחלקות הקרובות לאזור מגוריך. במידה וברצונך לדעת פרטים נוספים אשמח לעזור לך ואתה מוזמן לכתוב אלי לאימל האישי. בברכה,

שלום יוסי בגילך, בליטה תחת הפיטמה מהסוג שאתה מתאר, אכן קשורה לרוב לשינויים הורמונליים. בליטה כזו לרוב נסוגה עם הזמן ויכולה גם להופיעה בצד השני בפרק זמן של שבועות ואף חודשים ספורים. הבליטה אינה אמורה לכאוב ואינה אמורה להפריש. באשר לאפשרות שהיא קשורה לחבלה, זו בהחלט אפשרות סבירה וגם במקרה זה הבלוטה אמורה להספג מעצמה. למרות שאיני חושב שמדובר בגוש גידולי, הייתי ממליץ לך להבדק גם ע"י כירורג כדי לשלול אפשרות כזו ביתר וודאות. בברכה,

שלום גלי "חיבור" השפתיים היא תופעה לא נדירה, הטיפול הוא אכן בעזרת משחה או פתיחה מכנית של השפתיים כאשר המשחה לא מביאה לתוצאה הרצוייה. אין כל סיבה לחשוש מתיפקוד לא תקין של השפתיים בעתיד והבעייה היא רק לשמור עליהן פתוחות עד שההחלמה מסתיימת. במידה ויש לך ספק באשר לתקינותן של השפתיים, הייתי מאד ממליץ להבדק גם ע"י כירורג ילדים. בברכה,

סיגל יקרה, ישנם וירוסים רבים שגורמים לעלייה באנזימי הכבד. למשל - צהבת זיהומית, EBV, CMV ועוד. יש לבדוק האם מדובר בזיהום חריף או זיהום מולד. חשוב לדעת ממתי בנך אינו עולה יפה במשקל, האם זה משהו חדש, או שיש בעיות מהלידה. כל אלו פרטים חשובים על מנת להבין האם מדובר במשהו ממושך, או חולי עכשוי. ברוב המקרים העליה באנזימי הכבד חולפת עם ההחלמה. חסרים לי פרטים נוספים על מצבו של בנך וממתי זה החל ועל איזה ערכים של אנזימי כבד מדובר. האם בנוסף יש הקאות, שלשול, חום, צהבת וכדומה. בברכה,

תודה לך שמואל

שלום סיגל הכנה לניתוח היא לדעתי חלק חשוב מאד התורם תהליך להיות חוויה לא טראומטית ואפילו נעימה. ההכנה צריכה להיות בהתאם לגיל וליכולת ההבנה של הילד. במרבית המחלקות לכירורגית ילדים פועלות עובדות סוציאליות המתמחות בהכנה ולדעתי מאד מומלץ להעזר בשרותן. לצורך כך הייתי ממליץ לך ליצור קשר עם המחלקה הקרובה לאיזור מגורייך ולקבל את הכתובת ותכנית ההכנה שלהם. בברכה ובהצלחה,

שלום ירדנה בקע מפסעתי יש לנתח מרגע שאובחן וזה נכון בכל גיל. במידה והבקע אינו "כלוא", הניתוח אינו דחוף אך לא רצוי לדחותו יותר מידי מחשש שכליאה אכן תתרחש. המשמעות של "כליאה" היא שתוכן מחלל הבטן חודר לתוך הבקע ואינו מצליח לחזור לחלל הבטן. התוכן הוא לרוב לולאת מעי או שחלה בבנות וכאשר הוא כלוא, אספקת הדם אליו ניפגעת עד כדי סכנת הווצרות נמק. איני מכיר דרך אחרת מלבד ניתוח לטיפול בבקע מפסעתי. בילדים בריאים, הניתוח מבוצע בהרדמה כללית. הניתוח נחשב לפשוט ומבוצע דרך חתך מפסעתי קטן המאפשר סגירה של הבקע. העור לרוב נסגר בדבק ביולוגי או תפר נמס וכעבור שעות ספורות , מרבית הילדים חוזרים לתיפקודם הרגיל. ניתוחים אלה מבוצעים כשיגרה בכל המחלקות לכירורגית ילדים. בחיפה, הם מבוצעים בשלושת בתי החולים, אך אין בסמכותי להמליץ על כירורג מסויים מעל דפי האתר. מאחל לכם בהצלחה בברכה,

שלום רב לי השמנת יתר היא אחת הסיבות השכיחות להופעת כבד שומני. תופעה זו לרוב אינה גורמת להפרעה בתיפקוד אך כאשר הגורם ידוע, רצוי בהחלט לטפל בו. נראה לי שדיאטה דלת שומן ועשירת חלבון תוכל לעזור לבנך והייתי ממליץ לך להמשיך בה בהדרגה ומבלי לצפות לשינויים מאד מהירים. בברכה,

שלום שאול השאלה ב"חזה יונה" היא האם יש צורך לנתח ואם כן מתי ואיזה סוג ניתוח. אני לא מכיר צורות אחרות של טיפול. בגילך, הדפורמציה כבר לרוב נמצאת בשיאה למרות שיכולה להחמיר עד גמר תהליך הצמיחה. ככלל, חשוב להפריד בין המומים שגורמים להפרעה תיפקודית שיכולה להתבטא בתיפקודי ריאה ולב, לבין אלה שבעייתם היא קוסמטית בלבד. הגישות בספרות נעות בין אלה שממליצים על התערבות ניתוחית כמעט בכל מקרה מחשש להפרעה בתיפקודי ריאה , לבין אלה שלא ממליצים על ניתוח אלא אם כן יש הוכחה ברורה להפרעה תיפקודית. באשר לסיבה הקוסמטית, גם כאן הגישות יכולות להיות שונות אך אין ספק שזו כשלעצמה יכולה להיות סיבה לניתוח. מה שהייתי ממליץ לך, זה לעבור בירור ראשוני של תיפקודי ריאה ולב ולאור התוצאות של הבדיקות האלה, לפנות לייעוץ של כירוג המבצע ניתוחים אלה - לרוב כירוג חזה או כירוג ילדים, ולהגיע להחלטה משותפת. בברכה,

שלום ירדנה אנא ראי תשובתי הקודמת ואשמח להשיב לך לאחר שאדע את סוג השבר ממנו סובל בנך בברכה,

שלום ירדנה על מנת שאוכל להשיב על שאלתך , עלי לדעת על איזה סוג של שבר מדובר. מרבית השברים בגילו של בנך הם מפשעתיים או טבוריים והינם מולדים ולכן לא מושפעם מבכי. הטיפול שונה בהתאם לסוג ואשמח לענות לך על כך לאחר שתצייני את סוג השבר של בנך. בברכה,

אני יקרה, שמחתי לשמוע שהניתוח עבר בהצלחה ושאתם כבר בבית ויכולים לחזור לשגרה. מקווה שכעת הכל יהיה טוב. בברכה,

שלום רב ברוך טבעת ואסקולרית יכולה להופיע במספר צורות, ולגרום ללחץ על הוושט או קנה הנשימה. הסימנים האופייניים הם הפרעות האכלה או קשיי נשימה וסטרידור המוחמרים בעת האכלה. אני מבין מדבריך שישנם ספקות לגבי ה"אחריות" של הטבעת לבעיה של הפסקת הנשימה, זו אכן לא התלונה השכיחה ביותר, ורצוי בהחלט שתתייעצו על כך עם הרופאים שאיבחנו את הבעיה. הצורה שבה הכלי המעורב הוא העורק התת בריחי הימני האברנטי, נחשבת לקלה יותר לטיפול ולרוב ניתן לנתק את העורק מבלי לגרום להפרעה בהספקת הדם לזרוע. הספקת הדם נשמרת דרך העורק "הנורמלי" ובעת הניתוח, ניתן לאשר זאת ע"י חסימה זמנית של העורק האברנטי לפני חיתוכו. את הניתוחים האלה מבצעים לרוב מנתחי לב והגישה כמעט תמיד היא מבית החזה השמאלי. ישנם הרבה אתרים ואיני מעוניין להמליץ דווקא על אחד מהם, נסה להכנס בסריקה ל VASCULR RING ותבחר את המתאים לך. בברכה,

שלום רב לך מעיין הסיבות להסננה שומנית של הכבד הן רבות ומגוונות: השמנת יתר , אנורקסיה , סכרת והיפרליפידמיות הן בין הסיבות השכיחות ובנוסף ניתן למנות דלקות כרוניות, אלכהול ועוד. ככלל, כיס המרה אינו מסנן את השומנים ופעולה זו לא ניפגעת כלל בהעדר כיס מרה. הטיפול בהסננה שומנית כולל דיאטה דלת שומנים ועשירת חלבון בנוסף לטיפול בגורם שבמקרה שלך אינו ידוע. לדעתי, טוב תעשי אם יחד עם הרופא שלך, תעברו על רשימת הסיבות האפשריות להסננה שומנית ותבצעי את הבדיקות הנחוצות במטרה למצוא את הגורם. במידה ויימצא הגורם, ניתן יהיה לטפל בהתאם. בברכה,

מירי יקרה, ככירורג ילדים אינני מנתח נתוחי לב. צר לי אך את שאלתך כדאי לך להפנות למנתח הלב שלכם. בברכה,

גיל יקר, בליטה מאחורי האוזן בגיל הנ"ליכולה להיות אכן גרמית, אך יתכנו גם סיבות נוספות כמו בלוטת לימפה, ציסטה דרמואידית ועוד. רצוי להבדק על ידי כירורג ילדים. בחלק גדול מהמקרים ניתן להגיע לאבחנה גם ללא צילום. הרופא שיבדוק יחליט אם יש צורך בצילום, או בבירור נוסף. בברכה,

שלום נועה זו בהחלט שאלה מתאימה לפורום, מהתאור שלך, נראה לי שמדובר בציפורן חודרנית, אם כי חשוב כמובן להבדק ולשלול אפשרויות נוספות. זהו מצב שבו מופיע זיהום של העור סביב הציפורן. לרוב, הבוהן היא הניפגעת וזה נובע מחתך של של תעלת הציפורן, ע"י חדירת שולי הציפורן לעור. הטיפול השמרני כולל אמבטיות של מי סבון כמה שיותר פעמים ביום, חבישה עם משחה אנטיביוטית (סינטומיצין) ובעיקר מניעה של כל לחץ על גבי הציפורן - להמנע מנעל לוחצת ואם ניתן, רצוי לנעול סנדלים. במידה והציפורן עדיין חודרת לעור, יש להרימה בעזרת פתיל, זו פעולה פשוטה אך יכולה להכאיב וחשוב מאד לראות פעם מישהו מנוסה מבצע אותה. לדעתי, בעזרת הטיפול הזה ניתן להביא לריפוי כמעט בכל המקרים של ציפורן חודרנית וחשוב כמובן לזכור שהסכנה לחדירת הציפורן תמיד קיימת ויש לכן צורך להמשיך להמנע מלחץ עליה. במידה והטיפול לא מספיק, יש מקום לשקול הוצאת הציפורן, זו פעולה שמבוצעת בהרדמה מקומית ואינה אמורה להכאיב מלבד הזריקה עצמה. ההחלמה היא מהירה ולרוב ניתן לחזור לפעילות חלקית כבר למחרת ולפעילות מלאה כעבור מספר ימים. צריך לזכור שכאשר ציפורן חדשה גדלה, הסיכון להיותה חודרנית עדיין קיים. רוצה רק להדגיש שחשוב שהנערה תיבדק ע"י רופא כדי להיות בטוחים שזו אכן האבחנה המדוייקת. בברכה,

שלום רב לך מירב עדיין חסרים לי מספר פרטים באשר לבעיה שהביאה לביצוע הבירור, ובעיקר מהי האבחנה הרנטגנית של הממיצא. אודה לך אם תעזרי להבין טוב יותר את הבעיה של בנך ואשמח גם לסייע לך בבחירת מקום הטיפול אך אני מעדיף שהדיון יתנהל דרך האימל הפרטי (הנחת הסמן על שמי תביא אותך לאימל שאליו אני מחובר) בברכה,

שלום רב לך אמא מודאגת בגיל של בנך איבר המין עדיין לא אמור לגדול. בילדים לפני תקופת ההתבגרות, במיוחד אם הם מעט שמנמנים, הפין יכול להראות קטן יחסית וזו אכן הבעיה ברוב רובם של המקרים. בכל מקרה הייתי ממליץ שילדך ייבדק אצל רופא הילדים, והוא יחליט אם יש מקום לבירור נוסף אצל אנדוקרינולוג (מומחה לבעיות הורמונליות) או לא . בברכה,