שאלה

איך יודעים שהנשמה רוצה כבר ללכת? אני מרגישה סימנים גופניים והדרדרות כללית שלא מצליחה להתייצב למרות נסיונות רפואיים ותחושה שלא מעונינית להמשיך. האם ניתן 'לאבחן' את הסוף הממשי בכלים של הרפואה הסינית או האלטרנטיבית?

שלום ורד , בת כמה את ? מאיזו מחלה את סובלת שמביאה אותך למחשבות מסוג זה ? ברפואה המסורתית לסוגיה יש התייחסות לעניין "חיים ומוות" והרופא הקדום היה מאבחן וקובע כמה זמן נשאר לאדם או איך תהיה איכות חייו ...ברפואה הסינית הקדומה התבוננו בחזות הכללית של האדם (צבע ,מבנה וכו' , בלשון, ובדופק כמובן ) והעריכו את התקדמות המחלה לכיוונים שונים . גם כיום ניתן לאבחן ולהבין על פי סימנים אלו המון דברים לגבי התקדמות המחלה והסיכויים לשרוד ,אך עניין זה -"החיים והמוות" משאירים לרפואה הקונבנציונאלית מטעמים מובנים . בימינו לרפואה המערבית כלים רבים בכדי להעריך את "הסוף" . אם בבדיקות שונות ואם על פי סטטיסטיקה מדע הרפואה יכול "לחזות" כמה זמן עוד נשאר . יחד עם זאת אפילו כל הכלים המופלאים שיש לרפואה לא יוכלו להסביר מאות מקרים של אנשים שגורלם נחרץ בידי הרופא (למוות או לנכות כלשהי )ולפתע חזרו לחיים תקינים (או לחיים עם נכות ,אך עדיין חיים . ) אשמח לשמוע ממך ולהמשיך לשוחח .. בברכה

אני מרגישה שלנשמה יש תבונה לדעת מתי מיצתה את הקיום ומתי הזמן ללכת, שהיא לא רוצה יותר להמשיך שהיא יוצרת בגוף מחלות שלא ניתן להתאושש ולהחלים מהם כי היא כבר לא רוצה. נראה לי שהנשמה היא סוג של פוסק סופי- היא לא הנפש וההכרה- היא איזה מוטיבציה יודעת כל שמסננת את כל הסחות הדעת ומתמקדת בעיקר. ואני מקשיבה לה- והיא לוחשת לי שהגיע הזמן ללכת. היא לא מנותקת ממני- היא משקפת את הרצונות שלי- אבל היא גם מעבר להם- אם היה סממן של תקווה היא היתה מעבירה לי את המסר. הנשמה שלי התעייפה ומאששת לי שתחושותי נכונות שאין יותר טעם להיאבק וצריך גם לדעת לוותר וללכת. ונראה לי שיש איזו דרך לאבחן באמת את רצון הנשמה בכלים 'מדעיים'.