לא רוצה להיות סבתא

שלום וטוב שבאת (: ומצדיעה לך על האומץ והיושר שהבאת אתך. זה בדיוק המקום להתלבט בו איך וכמה רוצים ויכולים להיות סבא-סבתא, וגם הזמן הנכון לקראת הפעם הראשונה, לפני שזה באמת קורה... ניתן להשוות זאת לחששות ולמחשבות המלווים זוגות שלפני נישואין, ולהורים שבדרך. להחלטה שתופסים אותה כמחייבת ובלתי-הפיכה, כמו להינשא או להיות הורים, מתלווים חששות של ויתורים ואולי גם מכישלון. זהו שינוי עצום וחדש בחיים, מה-גם שבמקרה של סבאות אין לסבים יד ורגל בהחלטה... יש שהורות וסבאות באות בהלימה זו לזו, בעוד שקיימים מקרים רבים בהם הסבתים עדיין עסוקים ביותר ואינם פנויים לקצב של המעגל ההתפתחותי של ילדיהם. מבוגרים רבים מחכים ליום בו יוכלו להתפנות לממש חלומות כמו לימודים, עיסוק בתחביבים שהוזנחו, מסעות ובילויים. מטבע הדברים, הם גם טרודים יותר בטיפול בתחזוקת הגוף הנשחק, עם אובדן כישוריו, ועם אובדנה של זוגיות מפאת פטירה או גירושין, חלקם עסוקים בחיפוש ובניית זוגיות חדשה, שוודאי מורכבת יותר. את מתארת מצב שבו את עדיין מחפשת לסגור מעגל משל עצמך, ואך טבעי הכעס שאת חשה עקב המשמעות שאת נותנת לסבתאות - "זקנה לא שווה" ואולי גם חשש מציפיותיה של בתך ממך. אם עד כאן דבריי נגעו, אשמח לקבל את תגובתך ולהמשיך בדיון החשוב והאמיתי שזימנת לנו. בברכה, נוחי