יחסי עם אמי

אני בת 33, נשואה ואמא לתינוקת בת שנה+. הבעיה היא יחסי עם אמי. עד כה גרנו עם אמי בקרבה לביתה, מטעמים כלכליים.(לשמחתי אנחנו עוברים בקרוב לדירה משלנו) לדעתי זו הייתה טעות כי מרגע שבתי נולדה אמי לא מפסיקה להעיר לי על הכל- החל ממה אני מלבישה אותה, וכלה בדרך שאני מחזיקה אותה או what ever .....היא תמיד תמיד תמצא מה להעיר לי.....אני פשוט מתפוצצת וכך יוצא שאנחנו רבות כל הזמן. איך אפשר לפתור את המצב? יש לציין כי היא גם מצד שני עוזרת לי המון, במיוחד שהילדה חולה, ואני לא יכולה להעדר כ"כ הרבה מהעבודה. אני ממש בפלונתר..מצד אחד היא עוזרת ומצד שני מוציאה אותי מדעתי! help!

שלום, אני לא פסיכולוגית, אבל עם קצת נסיון חיים ויש לי מה לומר לך: יש נטייה לצעירות (בלי להכליל...) לצפות מאמא לעזרה מכסימלית בגידול ילדים ובכלל, ואת מציינת אמנם שהיא עוזרת לך המון, ובאותה נשימה לצפות ממנה שתהיה מושלמת, שלא תביע ביקורת, שלא תיתן עצות ועוד ועוד... תגידי תודה שאת יכולה להיעזר באמך, ולא במטפלת זרה. יש נשים בגילך שהאמהות שלהן זקוקות כבר לעזרה בעצמן. נכון שגם מטפלת יכולה להיות מוצלחת ומסורה, אבל במקרה של אמך, את שקטה יותר שהיא בידיים אוהבות. היא גם כנראה לא תכעס עלייך אם תשאירי את בתך אצלה יותר זמן מהמתוכנן. תחשבי שבגילה של אמך , שצריכה להיות לפחות בשנות ה-50 שלה ,לא קל לטפל בתינוקת, שהרי כל דבר בזמנו. נכון שיש כאלו שמתאפקות יותר ומעירות פחות, אבל לבטח יש להן חסרונות אחרים. לסיכום - תסתכלי על חצי הכוס המלאה ותתעצבני פחות, מכיוון שאולי גם תוכלי להפיק תועלת מדברי הביקורת שלה. מקסימום, אם יש דבר שאת ממש לא מסכימה לו, אפשר לומר - אמא, שאלתי את הרופא והוא תומך במה שאני עושה. אמא, תודה על העצה , אבל זה לא מתאים לי.