הודעת פתיחה

מאז מות בני ז"ל איני פוגשת את נכדי. גם לפני לכתו ,בשל גירושין קשים ,זכינו לעתים רחוקות לפגוש אותם יחד אתו - הפגישות שלו היו בביתנו. האם מסרבת לכל קשר אתנו במיני תואנות . בית הדין עם כל הבנתו לא עוזר לנו - אנחנו לא מסכימים להוצאת צו המורה לקיים את צו בית הדין, כדי לא לפגוע בילדים וכל הכרוך בכך. עם כל הקושי להבין שטובת הילדים היא לא לתסכל את הילדים ולהציץ עליהם בצדי הרחוב או בית הספר ולקרוע אותם ביננו לבין דרישת אמם, אז בשלב זה הנחנו לדרישה ליצור עמם קשר. כמובן קשה לנו מאוד וכל הזמן מנקרת השאלה האם עשינו נכון ומספיק בדרישה ליצור עמם קשר? וכשיגדלו ישאלו איפה הייתם מה עשיתם כדי לראות אותנו ולהסביר לנו. הם בתחילת גיל העשרה בחינוך חרדי כך שאינם עצמאיים ומלווים על ידי אמם המדריכה . ואני חוזרת ושואלת, טוב אנחנו עושים שאנחנו מרפים מהדרישה ואולי כן לפנות לערכאות אזרחיות ולדרוש קשר? האם זה עלול לפגוע יותר בילדים או עצם האי דרישה היא הפגיעה הקשה בהם? ואנחנו כל כך אוהבים אותם ומתגעגעים אליהם. אשמח מאוד לקבל את התייחסותך המקצועית לענין תודה .