סתם משתפת, שואלת

דיון מתוך פורום  יחסי סבים-נכדים וההורים שביניהם

03/04/2009 | 17:01 | מאת: מישהי

אין לי מושג מה גרם לי לכתוב דווקא פה. אולי אני פשוט מקנאה פה בכולם, ורק רוצה להגיד לכם שתלמדו להעריך את מה שיש לכם (מבלי שבכלל טרחתי לקרוא מה כתוב פה, אבל אני מנחשת שיש פה שאלות על בעיות שמתעוררות בקשר בין הסבים והסבתות והנכדים... פחות או יותר...). אז ככה: לי מעולם לא היה סבא וסבתא. כולם נפטרו לפני שנולדתי, חוץ מסבא אחד שנפטר כשהייתי בת שנתיים וחצי, ואני לא זוכרת אותו. עברתי הרבה מאוד קשיים בחיים, מסיבות אחרות כמובן, ולגבי העניין הזה אז בוודאי שידעתי שזה "חסר" ושקינאתי בילדים שיש להם סבא וסבתא, שאוספים אותם מהגן, מביה"ס, ושמספרים על האוכל של סבתא, ושצריך לראיין את סבא וסבתא על סיפור העלייה שלהם לארץ... וכו'. אבל בסה"כ חיים עם זה, וזה ממש לא משהו שהפריע לי ביומיום. לא חוויתי אובדן, אז אולי בגלל זה לא היה לי קשה במיוחד, כי בעצם היה חסר לי משהו שלא הכרתי מה הוא. הבעיה התחילה בשנים האחרונות. יש לי זוגיות. טובה אני חושבת, אבל בן הזוג יש לו סבא וסבתא אפשר לומר טיפוסיים כאלה. כל שבת כל המשפחה המורחבת (דודים+בני דודים) כולם באים לאכול אצלם, ויש קשר יומיומי בין הסבא והסבתא והנכדים. במיוחד לחבר שלי יש שיחות נפש עם סבתא שלו. אני כמובן מאוד מקנאה. אבל שוב, גם כאן אפשר הכל לקחת בפרופורציה. הבעיה היא שהוא סיפר לכולם שם שקשה לי עם זה שלי אין סבא וסבתא... וכאילו בקטע של השיחות הלא יודעת "צבועות" אז כמובן שנאמר לי שמקבלים אותי כמו נכדה שלהם. אבל בפועל זה לא נכון... ואני רואה את זה בדברים הקטנים, אני רואה שאני לא מקבלת את אותו היחס, ואני גם מבינה זה מצב נתון, אבל לא היה צריך מצד אחד לתת לי את הציפייה שהנה עכשיו מצאת לך סבא וסבתא... כי עכשיו אני סתם עצבנית ומאוכזבת. ואין לי כוח לדבר איתם ולנסות להסביר את עצמי. אני אתן דוגמה קטנה: אני למשל לא יכולה לגעת בחפצים בבית שלהם... לפתוח ארונות או משהו כזה. אני תמיד אומרת לחבר שלי ש"איזה כיף... תמיד היה לו עוד בית להיות בו... זה כאילו שיש עוד משפחה"... בקיצור סתם רציתי לשתף. אולי בעצם להגיד כנציגה של כאלה שאין להם סבא וסבתא, שאל תעשו את הטעות שנעשתה איתי בשנים האחרונות... אם נתקלתם במקרה כזה, באמת הכל בפרופורציה זה לא כזה ביג דיל, הכי חשוב- אל תציעו "לאמץ" נכדים (וסליחה, אם זה נשמע מגעיל מצידי שבסה"כ ניסו להתקרב אליי ואני עכשיו ממש ביקורתית) כשאתם לא באמת מתכוונים. שבת שלום לכולם. וכמובן שמחר אני לא הולכת לארוחה המשפחתית הקבועה אצל הסבא והסבתא של החבר שלי. יותר מידי קשה לי שם.

ברוכה הבאה, מישהי נחשבת לגמרי! עכשיו אחרי שקראתי את מכתבך, צר לי על התמהמהות תשובתי אליך, מהסיבה הפשוטה שראיתי אותו רק היום. את מספרת על חסר בסבים וסבתות ועל כמיהה להרגיש ולחוש במגעם של אלה. גם אם אין בדברי נחמה, דעי שרבים מבני דורי (אנו עצמנו כבר סב-תים) לא זכו לקשר שכזה, כולל אני. המפגש עם ה"יש" העצום הודות לבן-זוגך, פער את הבור של ה"אין" והבליט את השונות ביניכם. אם אני טועה, תקני אותי, אך מדבריך נוצר רושם של בנזוג ומשפחה נדיבים ופתוחים, שבכנות מבקשים לאמץ אותך אליהם, על אף הדוגמה עם הארונות, בעוד שאת מתארת חווייה של צביעות. אביא כרגע שתי השערות, וודאי יש עוד רבות: האחת - זו משפחה מאד מלוכדת וסגורה ואין מקום לאלו מבחוץ להשתייך. השניה - הפער בין ה"יש" במשפחה זו לבין ה"אין" שבחייך, הפגיש אותך עם כאב כה עמוק עד שאת נרתעת "מעוקצו ומדבשו" ונמנעת מההנאה שבטו?ב המופנה אליך. לפי ההשערה הראשונה, נראה שמאד נעלבת. ובאשר לשניה, השפע הטבעי לכולם אינו מובן לך כמיועד גם עבורך. אני נוטה לאפשרות השניה, שנרמזת מדבריך, מהיחסים היומיומיים של כל הנכדים, מה שכולל כמובן את הוריהם, שגם הם בחלקם הצטרפו "מחוץ" למשפחה וממשיכים את מסורת ההתראו?ת היומיומית. אולי מה שאומר עכשיו ייראה לך משונה-משהו, אבל לפעמים "המון טוב" הוא מעין טראומת-קונטרה "להמון-של-אין", ובשביל ליהנות מהטוב הזה, לפעמים עזרה מקצועית יכולה לסייע מאד מאד מאד !!! אל תוותרי ! תיהני !! מה דעתך? אשמח לשמוע ממך, רוב טוב (: נוחי

06/04/2009 | 11:09 | מאת: מישהי

נוחי, את פילוסופית מידי :) התשובה שלך יותר מידי מורכבת בשבילי................. אם בא לך, תנסחי בשבילי משהו פשטני יותר, ואם לא אני כנראה אקרא עוד איזה 10 פעמים את תשובתך, אולי כך אצליח להבין משהו... מצטערת... ולגבי עזרה מקצועית... לו היית יודעת כמה נסיונות כאלה היו בחיי... אבל אני לא אתחיל לפרט עכשיו את העניין הזה.

06/04/2009 | 18:44 | מאת: מישהי

נוחי עוד משהו... הזכרת את בני הדור שלך, וברור לי העניין, רק אצלי זה תמיד היה ה"השוואה", מהגן וביה"ס שכל הילדים מספרים איך היה אצל סבא וסבתא, בשבתות ובחגים, והאוכל של סבתא וכו'... (כמה אפשר לשמוע את זה??) ואח"כ בבי"ס שהיה צריך לראיין את סבא וסבתא על סיפור העלייה שלהם לארץ, או להזמין את סבא וסבתא לאיזה פרויקט על עדות בביה"ס... אז כל פעם ה"מובן מאליו" הזה שלכל ילד יש סבא וסבתא זה נורא הכאיב. אני אגב גם אף פעם לא מקבלת את זה כמובן מאליו שלכל בנאדם (בגילי או יותר צעירים ממני) יש זוג הורים בחיים. תמיד לוקחת את ה"סיכון" לא לשאול אדם שאני לא ממש מכירה על הוריו ,למשל. אז אני חושבת שאני מבינה את מה שאת אומרת על הדור שלך, רק משום מה במקרה שלי כל הזמן היה צריך לטפטף בלהוציא אותי "חריגה" או משהו כזה. מקווה שאת מבינה.

מנהל פורום יחסי סבים-נכדים וההורים שביניהם