אמא וסבתא

שלום חלי, ראשית, שולחת לך מכאן את הערכתי הרבה לעובדה שאינך מוותרת על אמהותך ומודעת לחשיבות הקשר המכבד ביניכן. הסיפור שאת מתארת אכן קשה, וטוב שיש לה לבתך בית היכול לספק לה יציבות וביטחון בתקופת ביניים זו, עד שתשיגו, את והאב, הסדר קבוע וברור. לא ברור אם הסבא והסבתא הנם הורי האב או הורייך, אולם חד-משמעית עליהם לשמור על כבודך בעיני הבת, אם בריאותה הנפשית יקרה להם. באשר לסבתים - אני נוטה להאמין שהם פועלים מחוסר הבנה ומתיסכול עקב המצב, קשה למדי לאנשים מבוגרים לגדל נכדים, זה מאד מאד לא פשוט. אולם מאחר והם מגדלים את בתך, אם היו מבינים את ההשלכות של המסרים שלהם לגבייך על חיי נכדתם בעתיד, שישפיעו על בניית ביטחון והערכה עצמית, זוגיות, אמהות, תיפקוד בחברה בכלל - היו נוהגים אחרת. ובאשר אלייך - הרגשת חוסר האונים המלווה אותך, ודאי משפיעה גם היא על יחס הילדה והסבתים כלפייך. גם את זקוקה לחיזוק עבור עצמך. לכן, המלצתי היא לפנות לשרותים בקהילה ולבקש את התערבותם כדי שיעבדו עם הסבתים על המשמעות של יחסיהם עם נכדתם ואיתך. ולך - יעזרו לשקם את הדימוי העצמי שאת נושאת בתוכך. היי אך בטוב, נוחי