מתוסכלת
דיון מתוך פורום יחסי סבים-נכדים וההורים שביניהם
אנחנו 3 אחיות , אני ואחותי הקטנה ממני בקשר סביר עד טוב. שתינו לא בקשר עם האחות הגדולה. כל אחת מסיבותייה , אך הסיבות דיי דומות.אמא שלנו נפטרה לפני כשנה . ועוד לפני מותה היחסים ביננו התדרדרו עד כדי כך שאחותנו הגדולה מצאה לנכון במצבים שונים לפתוח לנו או לבעלינו תיקים במשטרה. הדבר הביא להתדרדרות טוטלית בקשר ביננו. האבא שלנו טוען שאנחנו אלה שלא מתייחסות אלייה ולמשפחתה כראוי ולכן הוא נוקט עמדה בכך שנמצא בקשר הדוק איתם ולא איתנו, אוכל שם, אם זקןק למשהוא מבקש רק מהם, חוגג את כל החגים איתם . כולנו כועסים עליו עד כדי כך שגם הנכדים ניתקו איתו קשר . הוא מצדו רוצה שיהיה כבר שלום אך נוקט עמדה שמרגיזה מאד אותי . אני מאד מתוסכלת , משום שאבא שלי בן 80 השבוע ובגלל שהוא לא מצליח לקרב ביננו הוא לא מסכים לחגוג עם כולם יום הולדת , למרות שהסברנו לו אני ואחותי הקטנה שנגיע ליום הולדת למרות נוכחות האחות הגדולה ולא תהיי כל טרגדיה במסיבה. כיצד פותרים את הפלונטר?
שלום לך זמירה, אני קוראת את מכתבך ורואה את הצער, ההחמצה, והחשש מפני עוד החמצה אחת גדולה וחשובה במיוחד. אכן הסיפור סבוך, ועם זאת אני רואה אור ברצונך להצטרף ולחוג את יום הולדתו המיוחד של אביך באיחוד משפחתי. אולי הנאיביות שבי עושה אותי מאמינה. מאמינה שלפעמים מפגשים בארוע משמח, שמחה משותפת, תופרים אריג חדש ומאד מאד עדין, שיש להתייחס אליו בזהירות. ולכן אני בעד. באשר לפרטים, את מבינה ודאי שאין ביכולתי להתייחס. עם זאת, אשיב לך ברמה עקרונית: ניתוקים - קל לעשות. פשוט חותכים. עם הרדמה בלי הרדמה - חותכים. לחבר מחדש - ? מנסיון קרוב, אישי ובפרקטיקה - במלחמה אין מנצחים. כולם מפסידים. המון. לפעמים, עם רצון ובשלות ותבונה, נרקמים קשרים חדשים, ולעתים מאוחר מדי. אבל - ההמלצה שלי: לעולם לא לוותר. ואם אי-אפשר לבד כי כולם צודקים, למה לא לגשת לעזרה מקצועית ? מאחר וסיפורך נוגע לאחדים ממקורביי, ולבי להם, שולחת לכולכם תפילה, נוחי
מנהל פורום יחסי סבים-נכדים וההורים שביניהם
