קקי בחיתול

א. המשיכו לספק לילד את החיתול בכל פעם שמבקש לבצע יציאה. מניעת חיתול באופן חד צדדי עלולה לגרור אחריה התפתחות של עצירויות ממושכות והחרפת הבעיה. על מנת לפתור את הבעיה יתכן ותזדקקו לסיוע מקצועי. מתואר כאן מודל תאורטי המתיחס אל הבעיה ואל שיטת הטיפול בה. טיפול חדשני באנקופרסיס (אנקופרסיס = התלכלכות ויציאות בבגדים ) פתרון ל " סרבנות – אסלה " – הימנעות מביצוע יציאות על האסלה. ד"ר ברוך קושניר "ללכת לשירותים - עניין טבעי ויומיומי לרוב הילדים, הפך במשפחה שלנו לסיוט". כך מספרת נילי אמא של תום (בן 5). "תום התפתח מהר לגילו. הוא נגמל מפיפי בחיתול בארבעה ימים. גם את הגמילה מקקי בחיתול היה נדמה כי הוא עובר נהדר. אבל פתאום ללא שום סיבה נראית לעין הוא סירב לעשות קקי בסיר או בשירותים.הוא החל להתאפק במשך ימים והייתה לו יציאה רק כשזה כבר פשוט ברח לו בבגדים. ניסינו הכל: לחזור לחיתול, לעשות באמבטיה, בחצר, לפתות במתנות, פנינו לייעוץ פסיכולוגי. לכל מקום שיצאתי איתו לקחתי בגדים להחלפה והיו הרבה רגעים מביכים. הבעיה נמשכה כמעט שנתיים וגרמה לכל המשפחה סבל רב". ד"ר ברוך קושניר, ( פסיכולוג קליני המתמקד מזה כעשרים שנה במחקר וטיפול בבעיות אי שליטה בסוגרים אצל ילדים ) מסביר. התופעה הבולטת ביותר באנקופרסיס היא הימנעות קיצונית מישיבה על האסלה לשם ביצוע יציאה. מעבר לכך, הבעיה באה לידי ביטוי באופנים שונים ומגוונים. התעקשות ליציאות בטיטול בלבד, יציאות בבגדים תוך כדי הסתתרות בפינת הבית או בחצר, עצירות מתמשכת של מספר ימים, התלכלכות בבגדים עם בקשת עזרה מיידית, התלכלכות בבגדים תוך התעלמות מהלכלוך ומהריח במשך זמן רב, אפילו מספר שעות. התופעה עלולה להתרחש בבית בלבד והיא יכולה להופיע גם בגן או בבית הספר. מתוך עבודה שנעשתה עם עשרות ילדים בשנים האחרונות נראה כי מדובר באוכלוסיית ילדים רגילים ובריאים לחלוטין, המתפקדים היטב בתחומי חייהם השונים. תכונת האופי היחידה המשותפת לרובם היא נטייה לעקשנות. ברוב המקרים הבעיה היא ראשונית (מתמשכת מאז הלידה ) ואינה נובעת מטראומה, טעויות של ההורים בהקניית הרגלי ניקיון או מאיזושהי סיבה אחרת, ברורה ונראית לעין. רוב ההורים מנסים להגיע לפתרון הבעיה באמצעות ספרים ( סיר הסירים) , קלטות והתערבויות טיפוליות מקצועיות. באותם מקרים בהם התערבויות אלה אינן מצליחות, קיימת תחושה של תסכול רב, כעס, עגמת נפש ,ייאוש וחוסר אונים הן אצל ההורים והן אצל הילדים ( למרות שילדים רבים אינם מבטאים רגשות שליליים אלה). אין נתונים מדויקים על שכיחות הבעיה באוכלוסיה, אך אין עוררין על כך שהמצוקה אצל המתלוננים היא קיצונית. על בסיס ידע שהצטבר , התפתח מודל תיאורטי להבנת מרכיבי הבעיה ואף נגזרה ממנו שיטת טיפול מיוחדת המביאה מזור לבעיה. המודל התאורטי מאפיין את הבעיה על פי הנקודות הבאות: 1. מדובר בילדים רגילים לחלוטין המתפקדים היטב בתחומי חייהם השונים. 2. אין ברקע אירועים טראומטיים הקשורים בישיבה על האסלה. 3. אין ברקע טעויות של ההורים בהקניית הרגלי ניקיון. 4. שיטות שגרתיות של הצעת פרסים, הקראת סיפורים , שכנועים ושידולים לא הביאו לפתרון. 5. שימוש בחומרים מרככי צואה למיניהם ( שמן פרפין, אבילק וכיוב"ז ) לא נמצאו יעילים. 6. בדרך לא מוסברת, התפתחה אצל הילד חרדה והימנעות קיצונית מביצוע יציאה על האסלה או על הסיר. החרדה הינה בעיקרה בעלת אופי פיזיולוגי. מבחינה מחשבתית, הילד מגלה הבנה ורצון להתפנות על האסלה ואף מבטיח כי יעשה זאת " מחר ". 7. הילד עצמו , בתוך תוכו, סובל ונשלט על ידי החרדה, מודע ומתוסכל מההבדל בינו לבין ילדים אחרים בני גילו, אך לא מסוגל לגייס את הכח להתגבר. 8. מתוך כך, הפתרון חייב לאפשר לילד, באופן פיזי, לחוות את החוויה של יציאה על האסלה , להנות מתחושת השיחרור ולהיווכח שלא נגרם לו כל נזק. 9. האמצעי, טיפול התנהגותי, מתוכנן היטב , המיועד לספק את החוויה המתקנת ולהכחיד את החרדה המשתקת. הגישה הטיפולית מבוססת על הנקודות הבאות: א. אבחון מדוקדק ב. שילוב של גישה טיפולית התנהגותית ושימוש בתכשיר רפואי. ג. הדרכת ההורים,תמיכה וליווי יום יומי צמוד. השיטה מביאה את הילד להתנסות יזומה של ביצוע יציאה תוך ישיבה על האסלה. בכך מוכחדת החרדה העומדת מאחורי הבעיה.