נסיגה בגמילה

שלום, בתנו בת 2.5 (עם אחות בת חצי שנה) לפני שלושה חודשים התחלנו תהליך גמילה שהתחיל יפה עם שיתוף פעולה של בתנו גם לקקי וגם לפיפי תחילה בסיר ואח"כ מעבר לישבנון באסלה. היא הלכה ברצון לשרותים אבל פספסה פיפי בערך אחת ליום. בגמילת לילה לא התחלנו. קיבלה תשבוחות על הצלחות. לאחר כחודש וחצי החלה לפספס בתדירות רבה יותר פיפי. לעיתים היה נדמה לנו שזה נעשה בכוונה כיוון שהיא היתה משתינה מיד אחרי שכעסה עלינו על נושאים אחרים ולעיתים תוך כדי צעקות. כמו כן התחילה לסרב לשבת על האסלה, וכאשר התעקשנו איתה(אפילו עם היא ממש צרחה שהיא לא רוצה - אמרנו לה שהיא לא חייבת לעשות אבל היא צריכה לשבת על האסלה ולנסות) היתה מציינת ש"אין לה" ואחרי כמה דקות עושה פיפי על הספה או על הרצפה. נדמה כי לא היה לה אכפת בכלל על ה"פספוס". בתקופה זו היא כן היתה מבקשת ללכת לשרותים לעשות קקי. לאחר כשבועיים התחילה גם לעשות קקי על הרצפה. לנו נדמה כי היא כן יודעת לזהות מתי היא צריכה ללכת לשרותים (מפספסת הרבה יותר בבית ובנוכחותנו מאשר אצל הסבא והסבתא למשל - אבל גם שם מדי פעם). היא מפספסת ומחכה לראות את תגובתנו - ואנחנו לא כועסים רק מנקים ואומרים לה "לא נורא" וממשיכים הלאה בפעילות שהופסקה. כיוון שתחילת הפספוסים הרבים התחילה כשבוע לפני גן חדש לא רצינו שנושא הגמילה יפריע לה בהתאקלמות בגן - הרגשנו שזה עוד נטל נפשי, החלטנו להחזיר לה את החיתול. היא לא מתנגדת ואפילו מעדיפה להיות עם חיתול מאשר עם תחתונים (טוענת שהתחתונים מפריעים לה) עכשיו היא כבר 3.5 שבועות עם חיתולים בהתחלה היתה מדווחת על "קקי" כדי שנחליף לה ועכשיו אפילו זה לא. אנחנו מרגישים שהיא בהחלט יודעת מתי היא צריכה לשרותים אבל שאין לה שום רצון לעשות את המאמץ ושנוח לה עם החיתול ושאלתנו היא האם זה הזמן הנכון להציב מציאות חדשה של "בלי חיתולים" או להשאיר אותה עם. אם "עם חיתולים" אז מתי כן נכון לחזור לגמילה? אם "בלי חיתולים, אז מה לעשות כאשר היא מתנגדת אפילו בצרחות ללכת לאסלה האם להכריח או לספוג את הפספוסים בלי ביקורת כמו שעשינו עד עכשיו ולתת לה להתרגל להיות בלי חיתולים ולרצות לאסלה בעצמה? סליחה על השאלה הארוכה ותודה על תשובתך.