הרטבה לאחר גמילה- בת 5.5

שלום, ביתי נגמלה לקראת גיל שנתיים וכעת בת חמש וחצי. בשנה האחרונה החלה ללכת לגן חדש (מועצה) ולאחר כחודשיים הבחנו שיש לה פספוסי פיפי (בלבד) כמעט כל יום (גם חזרה מהגן עם בגדים רטובים וגם בבית פספסה). בהתייעצות עם הגננת בנושא, הציעה לנהל טבלה של ימים ולקבוע סימון לכל מצב- קרי: סימון שמש, ליום בו היא נשארת יבשה, סימון גשם ליום בו מרטיבה וכו', ולהציע פרס סמלי על כל פעם שתשאר יבשה(סיכת ראש, מדבקה וכו'). כך נוכל לעקוב ולראות (גם הילדה) את השיפור. כמו כן טענה הגננת כי ייתכן וזה קשור להיותי בהריון (אז הייתי ממש בתחילתו) ושייתכן וזה ישתפר אחרי הלידה כשיתברר לה הסדר המשפחתי מחדש (תהפוך להיות אחות אמצעית). ניסינו את השיטה, שלא הוכיחה עצמה לאורך זמן. ניסינו את שיטת הפרס הקטן ללא הטבלה וגם זה לא האריך ימים. ניסינו לאיים בכך שנשלח אותה לגן עם חיתול שינה (כמו זה שהיא הולכת לישון איתו- עוד לא ניסינו להוריד לה אותו) וזה עזר גם כן למספר ימים בלבד, וחוזר חלילה. בינתיים ילדתי (בסוף מאי) ואנחנו בחופש בבית ביחד, שגרת היומיום כבר קיבלה צורה חדשה עם האחות הקטנה (שהיא דואגת לה ומתייחסת אליה יפה, אגב) ועדיין ההרטבות נמשכות. אנחנו מנהלים איתה שיחות (בערך אחת לשבועיים) ומסבירים לה שהיא צריכה לקחת אחריות כי מדובר בגוף שלה, ושזה יהיה לה מאוד לא נעים להסתובב רטובה ומסריחה מפיפי ליד ילדים אחרים וכו'- אבל זה תמיד עוזר לטווח קצר והיא חוזרת לסורה. ניסינו גם לתת לה סנקציה לפיה בכל פעם שיברח לה פיפי- ניקח לה מטבע מהקופה שלה (שאותו אנחנו כמובן מחזירים לה אחר כך בלי שתראה...) והיא אכן מוציאה מטבע כשזה קורה, אבל שוב- האפקט לא מחזיק מעמד יותר מדי. אציין כי זו ילדה מאוד אינטיליגנטית, שנגמלה ממציצת אצבע בבת אחת בגיל שנה ועשרה חודשים (בעקבות פטריה שהייתה לה בפה) ונגמלה מיניקה בגיל שלוש- לאחר הסברים מאיתנו שהיא כבר גדולה- ללא בעיה כלל. אנחנו כבר מיואשים...