שאלה למרים ברנר- לא מחוברת לעצמי

היי, יש לי בעיה שקשורה למין או יותר נכון למיניות. אבל כשאני חושבת על זה, זה גם לא קשור לגברים זה אני עם עצמי. אני לא מחוברת לעצמי לא אוהבת את עצמי ( ככה אמרו לי אנשים שקרובים אליי) לא מרגישה נוח עם הגוף שלי מתביישת. זה המון שנים אין לי בטחון עצמי איתו. חשוב לי לציין שאני לא שונאת את המראה שלי כלומר שיש משהו שצריך לשנות בניתוח גם לא את המשקל או הגובה. זה לא שיש בי משהו לא סימטרי. אני גם לא חושבת על עצמי דברים שלילים ברמה שאני דיכאונית.. מאוד קשה לי להסביר את זה.. אבל יש אנשים שקמים בבוקר וכל הזמן אוהבים את המראה שלהם במראה או מצטלמים המון או שמודדים בוגדים ונהנים מזה. אני נמנעת מכל זה וזה גורם לי נראה לי לבעיה בקושי עם גברים ואם מגע בכלל וגברים בפרט. אין מצב שאלך לים או שאתלבש ליד אחרות. אני גם לא אוהבת להסתכל על עצמי יותר מידי במראה כי אז יהיה לי רע. אם אני יוצאת עם מישהו ישר נוגעים בי ומחפשים קרבה על הדייט הראשון כי אני מושכת אותם אז ראשית זה מבלבל אותי כי מצד אחד אני מרגישה שלא מתעניינים בי אלא בגופי/ מראה שכמובן שמחמיאים ובו זמנית אני מרגישה רתיעה ממגע. זה לא רצוני אצלי אני זזה. יש לציין שאני גם נגעלת מהבחור לא משנה מי הוא ישר עולה בי גועל. אני לא שולטת בזה. רואה בכל אחד ואחד עלבון או שפשוט לא נמשכת ומנתקת קשר. אני לא יודעת לשים את האצבע מה גרם לי להיות כך ולהישאר תקועה עם ההרגשה כאילו אני ישות ללא גוף. אסיים, כפי שאת יודעת רבים לא מושלמים ולא אוהבים את עצמם ועדיין בזוגיות ועושים סקס. ודבר שני כל חיי היתה עליי ביקורת על המראה יתכן וזה מושרש לי כבר בתת המודע? תודה וסליחה על האורך