שלום

שלום, אני מכוערת. מאד. ולא, זה לא עוד אחד מהמקרים האלה של הבנות שאומרות שהן מכוערות למרות שכולם אומרים להן שהן יפות, ורק הן לא רואות זאת. אני מכוערת, ואמרו לי את זה הרבה פעמים. וכן, אני יודעת שכל אחת יכולה להיות יותר יפה ממה שהיא באמצעות כל מיני אביזרים, אבל גם זה לא עוזר. עדיין אומרים לי שאני מכוערת. ואנשים לא רוצים להתקרב אליי בגלל זה.. ולא! אין לי יופי פנימי.. גם הוא מכוער. האם זה אומר שנגזר עליי להיות בודדה ודחויה לנצח? אני יודעת שכן, אך כיצד עליי להתמודד עם זה?

פונה יקרה, האמת היא שלאורך כל שנות חיי המרובות, לא פגשתי אישה (גם לא גבר) שניתן לומר עליה שהיא בעלת כיעור חיצוני בלתי נסבל. יש אנשים יפים יותר, יש אנשים יפים פחות, אבל מלבד הגיבן מנוטרדם לא פגשתי כיעור ממשי לשמו. נכון הוא שפגשתי נשים שסבלו מחוסר פרופורציה בפנים, כגון אי קביעות של הלסת התחתונה, עיקום אף בלתי אופייני או חוסר פרופורציה מסוג כלשהו בפנים. כל הדברים האלו ניתנים לתיקון ולשיקום בעזרת ניתוחים פלסטיים. מאחר ואת טוענת שאין בך גם שום יופי פנימי, הרי ניתן לשער שיש כאן מידה גדושה של שנאה עצמית, הלקאה עצמית ובקצרה חוסר קבלה מוחלט המצריך טיפול פסיכולוגי ואולי גם תרופות נוגדות דיכאון וחרדה. הפסימיות המוחלט בה את שרויה גוזרת עליך לחשוב שתישארי בודדה לנצח. אני מניחה ששיחות עם פסיכולוג הולם וקצת מאמץ שיושקע בעבודה בה תשתכרי עבור הניתוח הדרוש, ישימו אותך על דרך המלך. נקווה שבהמשך הדרך תהיי יותר אופטימית ושמחה, והרי היופי הפנימי פירושו שמחת חיים ופרגון לעצמי ולאחרים. כל טוב ובהצלחה, אילנה