נגעלת מגברים ועל 'תסמונת פאם פאטאל'

האם זה הגיוני שאני נגעלת מגברים? מצד אחד אני "סטרייטית", כלומר מעדיפה גברים מבחינה רומנטית, או יוצאת עם גברים מדי פעם ואני לא בקטע של נשים, לא מתחילה איתן ולא כלום.. למעשה, אני לא נמשכת לאף אחד מהמינים באופן מיוחד.. אבל גוף הגבר מגעיל אותי במיוחד. אני זוכרת שכבר בגיל מאוד קטן, יצא לי לראות בטעות איבר מין של בן וממש נגעלתי מזה "עד עמקיי נשמתי".. תחושותיי היו כה מובנות מאליהן, עד כי הייתי בטוחה שכל העולם מרגיש ככה. הייתי בטוחה שכולן נגעלות מאיבר המין הגברי ולכן לא ראיתי בכך כל בעיה. בהמשך החיים, פתאום שמתי לב שלא רק שהעולם לא נגעל מאיבר המין הגברי, אלא הרבה תרבויות ממש סגדו לפין (הייתי המומה לחלוטין כשגיליתי זאת. הייתי בטוחה שעובדים עלי).. בנוסף, המדיה מציגה נשים שאוהבות את הגוף הגברי (מתבוננות בה במין הערצה) ולכאורה גם את הפין..ומדברות בשבחיו. אני פשוט בשוק מזה. יכול להיות שזה שקר אחד גדול? לא נעים לי מכך, אבל זה לא נראה לי הגיוני שבחורה/אישה/נערה תתלהב מאיבר המין הזה. נראה כאילו מחדירים לנו8 למוח מסרים שגויים, שקריים ואפילו הפוכים לגמרי מהמציאות. איך אפשר להמשך לאיבר הזה? כ"כ מגושם, מרושל, חסר חן ובמיוחד האשכים..אני לא מצליחה להבין זאת. האם כל הנשים נורמליות ואני המשוגעת? האם הן משקרות כדי לרצות את החברה ולהחשב נורמליות? האם הן מפחדות שאם הן יגידו את האמת, אז יחישיבו אותן כלסביות? בנוסף, בגלל המסרים הפורנוגרפים, כל נערה או אישה בטוחה שהיא "צריכה" לרדת לגבר.. כאילו זה הדבר הכי חשוב במין, כאילו זה בכלל דבר סביר.. הן מתרגלות לחשוב שזה אמור להיות כך, בגלל שזה החלק העיקרי בפורנו, כאילו דבר מובן מאליו ולא סתם, אלא "מושך".. עד כדי כך, שהיום גברים חושבים שזו אחת מחובותיה של האישה ויש לכעוס עליה אם אינה עושה זאת. מבחינת הדתות זה גרוע יותר, היהדות בסדר עם כך שהאישה תרד לגבר, אבל אוסרת ירידה לאישה מסיבות כמו "בל תשקצו", כלומר דווקא איבר המין הנשי הוא מגעיל בעיניי "חכמי" היהדות. נראה שהפכו את היוצרות. איבר המין הנשי נראה לי הרבה יותר יפה, נקי, עדין.. אבל אני לא בקטע של נשים וקצת גלשתי מהעניין.. בכל מקרה, אני מרגישה רתיעה וגועל כמעט מכל גבר שאני רואה או מכירה, ממש גועל פיזי וגם רתיעה גדולה מהריח האופייני של גברים (אפילו אם הם שמים בושם טוב, זה יותר מרגיש כמו ריח זול של נואשות).. ואפילו לגברים חתיכים אין ריח טוב בעיניי. ואני שואלת, זה נשמע תקין? רק כשאני רואה גבר חתיך ויפה באופן נדיר, כזה שמתעלה ביופיו על כל הגברים שבעולם.. רק אז הוא "עושה לי את זה" וגם אז בצורה חלשה שלא מלווה ברצון לשכב איתו או להיות איתו בקשר רומנטי, אלא מקסימום רצון להכיר. כשאני כבר יוצאת עם גברים, אז מעניין אותי רק לכבוד אותם, אבל לא להיות איתם בזוגיות ואף לא בקשר מיני. לפעמים כשאני מריחה גבר מקרוב באופן מקרי בעבודה, או ברחוב.. ממש בא לי להקיא. בקיצור, זה בטח נשמע משונה.. אבל הייתי רוצה לשמוע את דעתך בנידון. נ.ב הסביבה מתחילה ללחוץ עלי להיות "קונפורמיסטית"..וכבר לחיות עם גבר באופן קבוע, אבל אני נגעלת ונרתעת רק מהמחשבה.

לכבוד=לכבוש. אחרי שאני כובשת אותם, אני רק מנסה לחפש דרכים להפטר מהם ותירוצים כדי לא להפגש ולא לדבר איתם. ולא, אין לי עניין בגברים "מניאקים". איתם אני בכלל לא נפגשת,ף אבל גם את הטובים אני זורקת.