למרים ברנר

שלום לך, אני פונה דווקא אלייך כי הבעיה שלי לא פסיולוגית. אני לא יודעת מאיפה להתחיל אבל כמובן שזה נשמר הרבה שנים בסוד מהסביבה. יש לי רתיעה מגברים! אני לא יודעת איך זה התחיל ולמה?? זה לא היה בגילאי העשרה אך זה התחיל בגילאי ה-20. אני אוטוטו בת 40! ובחיים לא היה לי בן זוג שזה אומר לא שכבתי ואת יודעת מה גם לא התנשקתי. כל הדייטים שלי הם 2-3 מפגשים גג ואז אני בורחת! אני רוצה לציין שאני זו שבורחת להם!!!! לרוב אני שוללת אותם כי הם לא נראים לי אבל אני חושבת שבעצם מעולם לא היה לחוץ לי חבר חכן קל להיות בררנית ושיש מחזרים בשפע אז לא חסר לאגו כלום. מעולם לא הייתה לי כמיהה להתחתן ואני חושבת שזה קשור לבית ולזוגיות שראיתי מהורי. בעצם אין שום משפחה או זוגיות ומעולם לא היה. באופן כללי אני נחשבת ביישנית ליד אנשים חדשים ויש כאלו שיגידו מופנמת אך מצד שני תקשורתית. יש בי משהו ששומר על ריחוק. אני דיי מתביישת מהבית ממנו באתי ( יש לי אחות עם צרכים מיוחדים) כל הכרות התחלתית קשה לי. שוב זה לא המקום לפרט אבל זה מנע ממני חברויות באופן כללי. אני לא אוהבת שנוגעים בי ומעולם לא הבנתי למה? הבחורים שיצאתי איתם הקושי הוא בשלבי ההיכרות הראשונים כי בוחנים ושופטים אותי אני לא מרגישה ולא ארגיש בנוח עם גופי וקשה לי ללמוד לאהוב אותו. כמובן שזרים רואים בי דברים אחרים. אני הייתי יכוללה לצאת לפאב וכולם היו מתכלים עליי אומרים שאני חתיכה אבל זה לא יעזור שאני אחד על אחד עם בחור אין לי ביטחון! א יכולה להגיע למגע בד"כ הגבר הוא המוביל ומעולם לא רציתי לנשק מישהו בפגישה הראשונה. אני מרגישה שאין מישהו שיכול לקבל או להכיל את מה שעברתי או את הרקע הבעייתי במשפחה ואז אני בורחת. מעבר לכך אני לא מסוגלת לחשוב על מגע מיני. את בטח תגידי שיש חיבור אז יש אינטימיות אבל מעולם לא הרגשתי חיבור אני מרגישה שהבחור נלהב מהקשר שמח שהכיר אותי מתאמץ ולי זה כואב לראות אותו ככה כי אני לא מרגישה כלום! ואז אני יודעת שבחיים אני לא אהיה מסוגלת לשכב איתו אז אני מעיפה. ככל שמתבגרים פחות יהיה מישהו שיחכה לך והאמת שמעולם לא היה בחורים מצפים לסקס בפגישה החמישית וכשהייתי בגילאי העשרה זה גם הלחיץ אותי כל נושא הבתוליות ושאני לא אהיה מסוגלת לשכב עם מישהו תוך חודש אז הייתי בורחת. אני רוצה לציין שבשל הבעיה הזו אני מתנזרת ולא יוצאת עם אף אחד, בשביל מה? זה סתם לאשלות אותם. אני לא מוכנה שיכרו לי גם. אנ כן רוצה מישהו ולא להישאר לבד בעולם אבל כאילו לא מסוגלת מצד אחד רגשית כי צריך הרבה עבודה ואני צריכה מרחב אלא אם כן בא מישהו שממש זורם וכיף ומעניין ואת זה לא היה לי. ויותר מפחיד אותי לצאת עם מישהו ש ידע שאני בתולה וזו חרדה שהתחילה מגיל 18! אני גם לא מסוגלת להתחבק ולהתנשק כי בשבילי זה משהו מאוד אינטימי אבל כמובן שבחורים רוצים נשיקה בפגישה הראשונה או השנייה. למה אני ככה?

מעולם לא נמשכתי לנשים ואפילו זה מרתיע אותי ( פעם מישהי התחילה איתי). אני יכולה להימשך רק לגברים!. לא הייתי אצל פסיכולוג. את חושבת שזו תגובה של הגוף למשהו מהעבר? תודה. נ.ב למה התכוונת "יש לנו הרבה ניסיון בטיפול בבעיות כאלו" יש הרבה כמוני? שלא רוצים קשר בגלל רתיעה?